נועם ירושלמי על שבת יג:ו:ב

שם (ה"ו) ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חינא הי' צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר ר' יוסי ב"ר בון בשם רב חונה ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר כו' והנה הר"ן כתב וז"ל והרשב"א כתב ובירושלמי נראה שהתירו לנעול בתחילה ולשמור ביתו וצבי שבתוכו כיון שהוא צריך לשמור ביתו שע"י כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד דהכי גרסינן בירושלמי ר' יוסי בי רבי בון בשם ר"ח הי' צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. ר' יוסי בי רבי בון בשם רב חונא הי' מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ולפי זה הא דאמר נתכוין לנעול בעדו מותר אעפ"י שמתכוין שיהא הצבי נצוד בתוכו עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני הרבה האיך איפשר שאפי' נתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שיודע שהצבי בתוכו ושאי איפשר לו שלא יהא הצבי נצוד בתוכו אסור והיינו דאמרינן בכולה מכילתין דמודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות וזו שאמרו בירושלמי ענין אחר הוא לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל אעפ"י שאח"כ יצא הצבי שמור בתוכו מותר כלומר שאינו מחייב שיפתח את ביתו וסמכו לי' תינוק מבעבע בנהר ומפקח בגל ולא שיהיו דומות ממש בענינם לפי שבענין פיקוח נפש אפי' מתכוין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פיקוח נפש מותר וכיוצא בזה אמרו במסכת יומא (ד' פ"ד) והטעם מפני שהיא מלאכת מצוה וחובה עליו לפניך אעפ"י שהוא מתכוין עם אותה למלאכה אחרת שהיא אסורה בשבת התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין כו':

ולי נראה דאפי' אם נפרש כפירוש הרשב"א נמי מותר והיינו דווקא לשיטת הירושלמי שכבר ביארתי בפ' כירה שאם אינו מתכוין אעפ"י שהוא פסיק רישי' כו' נמי שרי ועוד שכבר ביארתי בפ' כלל גדול (ה"ב) על הא דאיתא בירושלמי קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע ואפי' למאי דאמר שם אפי' תימר דר' שמעון היא כו' מ"מ לר"ש בודאי דאינו חייב משום מייפה את הקרקע ובש"ס דילן אמרינן בשבת (ד' ק"ג) אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו (פי' וא"כ אע"ג בתולש לבהמה או להיסק אעפ"כ נתחייב משום מייפה את הקרקע אביי ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו אביי אמר אפי' תימא בשדה דלא אגם וכגון דלא קא מיכוין והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני לא צריכא דקא עביד בארעא דחברי' ועיין במה שביארתי בירושלמי (פי"ב הי"ב) למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלא פי גדי עיי"ש שביארתי ג"כ שהירושלמי לשיטתי' וא"כ איפשר לומר דבזה נמי הירושלמי לשיטתי' דאע"ג דהצבי נצוד ממילא אעפ"כ עיקר המלאכה הוא לצורך עצמו ולא בשביל הצבי שיצוד בתוכו ע"כ אינו חייב על צידת הצבי לפי שיטת הירושלמי משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה אבל לשיטת הש"ס דילן בודאי שהוא כמו שכתב הר"ן דבזה האופן אינו מותר ודו"ק: