נועם ירושלמי על שבת י:ה:ד

שם (ה"ה) את המת במטה חייב דברי הכל (פי' אף רבי שמעון שסובר דמלאכה שא"צ לגופה פטור אעפ"כ מודה באת המת במטה דחייב). לא כן תני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' אילא אף ר' שמעין מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הניי' (פי' דבזה חייב אפילו לר' שמעון נמי אע"פ דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, אף עפ"כ כיון דהוי איסורי הנאה ואם כן אין בהם צורך מלאכה אחרת רק להוציאה מן הבית ע"כ הוי כמלאכה הצריכה לגופה) וע"ז אומר א"ר יודן תיפתר במת כו' ושאין בו ריח רע והוציאו כו' הא דהני סיפא דכזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין ור"ש פוטר וא"כ חולק ר"ש על כזית מן המת ג"כ. וע"ז משני במת כו' (שאינו אסור בהנאה) ושאין בו ריח רע והוציא לכלבו (פי' שאומר בהוציאו לכלבו ורבותא קא משמע לן דאע"ג דהוציאו לכלבו ולא הוי כמלוא פי הכלב חייב לר' יהודה משום דנתמעטה הטומאה וא"כ תיקן בו דנתמעטה הטומאה) והוא כמו דאמרינן בשבת (פ"ז ה"ב) קצר לצורך עשבים חייב משום קיצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע ואפי' תימר דר' שמעון היא ברם כרבנן הרי חרש מכל מקום הרי קצר מ"מ (פי' דמיבעי' ליה רק לר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר אבל לר' יהודה חייב וכן אמר התם מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר ה"ז חייב ואפי' תימר דר' שמעון היא (פי' וע"כ אינו חייב דכיון שאין לו צורך בגופו של דבר) ברם כרבנן מ"מ הרי סחט מ"מ הרי הוציא ציר):

וע"כ אמר הכא נמי במת ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו לאשמועינן דרבי יהודה מחייב אף על פי שהוציא לדבר אחר וליכא פי הכלב מ"מ הרי כבר נתמעטה הטומאה. כיון דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב עליה:

ע"כ אומר תני חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב ור' שמעון פוטר מ"ט דר"ש כבר נתמעטה הטומאה והוא (ט"ס וצ"ל) מ"ט דרבנן כבר נתמעטה הטומאה מ"ט דר"ש (פי' הא ר' שמעון מודה באיסורי הנאה) וע"ז אומר תיפתר במת כו' ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו וע"כ פליג ר' שמעון על זה דאינו חייב משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה ורבנן סברי דחייב דאפי' בחצי זית מ"מ נתמעטה הטומאה (והא דאמר כבר נתמעטה הטומאה היינו אף על גב דכיון להוציאו לכלבו אפ"ה חייב דכבר נתמעטה הטומאה) ואף שהוא ממילא נמי חייב לרבי יהודה שסובר דמלאכה שאין צריך לגופה נמי חייב ועיין לקמן (פי"א דשבת ה"ב) מה שביארתי בזה] ודו"ק