נועם ירושלמי על שבת א:ד:יח

שם נחמן ברי' דר' שמואל בר נחמני בשם ר' שמואל בר נחמני חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין. א"ר חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרובה:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד דהא חמש חטאות המתות הוה הלכה למשה מסיני ואיך יכלו ב"ד לבטל מה שהוא הלמ"מ ע"כ נראה לי לפרש דע"כ אם רצו ב"ד לבטל מבטלין והוא ע"פ תנאי ב"ד שיהיו מתנין דאם יארע באופן שתהי' מחטאות המתות יפלו לנדבה ולא יהי' חטאת מתה וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ז דשקלים) דאמרינן שם קשי' וכי יש חטאת קריבה עולה (פי' דמקשה על מתניתין דשקלים בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. וע"ז פריך ויש חטאת קריבה עולה ומשני) אמר ר' חזקי' בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות וכן אמרינן (בפ"ז דשקלים ה"ד) בהמה שנמצאת מירושלים כו' זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים כו' ופריך ואין השלמים באים מן הזכרים ומן הנקיבות כו' א"ר זעירא כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות. כן אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא שיקריבו עולות ועי' בש"ס דילן בקידושין (ד' נ"ה) דלא משני הכי ואפשר משום דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן דתנאי ב"ד הוא בקרבן יחיד וכמו שכתבו התוס' במעילה (ד' י"ד) בתוס' בד"ה בונין בחיל כו' וי"ל דשאני תרומות הלשכה שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהם אבל לא שייך לומר לב ב"ד מתנה עליהם בהקדש נדבת יחיד אפי' הקדישם למוסרם לציבור. אבל הירושלמי סובר דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהם אפי' בקרבן יחיד ובירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ב) ר"א בשם ר' הושעי' תנאי ב"ד שיהא זה מפריש את פסחו מפריש מעותיו ממנה את שלו והמעות יצאו לחולין ובש"ס דילן בפסחים (ד' צ') שע"מ כן הקדישו ישראל מעות פסחיהן:

וא"כ לפ"ז לשיטת הירושלמי דב"ד מתנין על קרבן יחיד ג"כ ע"ז אומר ר' שמואל בר נחמני דבחמש חטאות המתות אם רצו ב"ד לבטל מבטלין והיינו ע"י תנאי ב"ד שיהיו עולות. וכן איתא בפ"ק דשבועות (ד' י"ג) אמר רבה לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לדמיהן ופרש"י לב מתנ' עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דציבור נותנים לב ב"ד מהנה עליהם (והוא כמו שביארתי דלשיטת הש"ס דילן לב ב"ד מתנין דווקא בקרבן ציבור) איתיבי' אביי פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי כו' שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת ציבור מתה ואמאי לימא לב ב"ד מתנה עליהם ומשני אבודין קאמרת שאני אבודין כו' ועיין בתוספות ד"ה ר' שמעין לית לי' לב ב"ד מתנה עליהם ולא מצי לשנויי שאני אבודין כו' דנזהרים לשומרם ביותר לפי שקדושתן מרובה. פי' וע"כ אינו מצוי שיאבדו וע"כ לא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם משא"כ בשעיר החיצון של יוה"כ דמ"מ שעירי חיצונים הוי טובא וע"כ מצוי שיאבדו ולב ב"ד מתנה עליהם ועיין בקדושין (ד' נ"ה) ד"ה כו' שהקשו על הא דקאמר זכרים עולות ליחוש דילמא שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים שהם חטאות ציבור והם זכרים וא"כ אמאי לא בעי הגמ' כי הכא דילמא חטאות וצריך לומר דלהא ליכא למיחש דהא לב ב"ד מתנה עליהם שאם יאבדו יהיו חולין והוא כמו שכתבו התוס' דשעירי רגלים ושעירי ר"ח מצוי שיהיו אבודים וע"כ לב ב"ד מתנה עליהם.(ועיין בירושלמי (פ"ק דשבועות ה"ד) אמר ר' יוחנן דברי חכמים משנין כו' והיינו ע"י תנאי ב"ד וכמו דאיתא בשבועות (ד' י"א) תמידין שלא הוצרכו לציבור כו' לדברי חכמים כדין תמימים כו' ודו"ק):

וע"ז אומר ר' שמואל בר נחמני חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין והוא ע"י תנאי ב"ד וע"ז אמר רבי חייא בר אבא שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה וע"ז לב ב"ד מתנה עליהם כמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשקלים ה"א) וקשה ויש חטאת קרבה עולה וע"ז משני תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות ולשיטת הירושלמי לב ב"ד מהנה אפי' בקרבן יחיד ואפי' לשיטת הש"ס דילן אומר אם רצו לבטל דהיינו אם ירצו להתנות אז לא יהיו מתנין מחמת שלב ב"ד מתנה עליהם שיפלו לנדבה וימכרו לצרכי עולות שאין עולה באה מן הנקיבות. וע"ז אומר ר' חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרבה אע"ג שהיו יכולים להתנות שיצאו לחולין וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף נ"ה) דבשעירי רגלים ור"ח שהם חטאת ציבור לב ב"ד מתנה עליהם שאם יאבדו יהיו לחולין אך אעפ"כ כיון שאין ריוח בקדשים ע"כ סובר הירושלמי שאין לב בית דין מהנה עליהם. והתנאי הוא לצורך עולות ועוד שלא יאמרו שחטאת מתה קרבה על גב המזבח וע"ז אומר הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קרבה. והא שכתבו התוספות דיצאו לחולין התם הוא בחטאת הציבור שאין חטאת הציבור מתה אבל לא בחמש חטאות המתות ועוד דהא אפילו באשם אמרינן בפסחים (ד' ע"ג) אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב כו'. ר' יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה בדמיו אין אבל בגופו לא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ועיין במה שביארתי (בפ"ט דפסחים ה"ו) ר' יודן בעי אף בתרומת אשם כן תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קרבה כו' ועיין בירושלמי (פ"ד דשקלים ה' ז') אמר ר' אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה והכא נמי אין גופו קרב משום דגזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה כמו גבי אשם וע"ז אומר הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה דהיינו שימכר ויביא בדמיו עולה ודו"ק]:

וע"כ יפלו לנדבה ויקחו וימכרו לצורך עולות וכמו דאיתא בפרק ז' דשקלים) תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות וכמו שביארתי ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ' עד אימת חורשין ושם ביארתי באופן אחר ודו"ק: