נועם ירושלמי על סנהדרין ט:ג:ב

מתניתין המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה היקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת חייב ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר כו' אם בשאמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא ר' הילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ריב"ח אומר של טעות הי' והנה בהירושלמי יש כמה ט"ס וצריך להגיה וכמו שאבאר:

והוא כמו שביארתי בספרי אבי הנחל (דרוש י') דהירושלמי סובר וכן הש"ס דילן דאמדוהו למיתה הוי כחייבי מיתות שוגגין (ועיין בספרי אבי הנחל שהארכתי שם במה שכתבו התוס' בסנהדרין (ד' עח) ובזה ביארתי שם הירושלמי אם כשאמדוהו למיתה בדא כתוב רק שבתו יתן ורפא ירפא (פי' דליהוי כחייבי מיתות שוגגין ויפטר) ע"ז משני ר' הילא בשם ר"ש ב"ל חידוש מקרא הוא שיתן (פי' דחידוש הוא שחידשה התורה דאין חייבי מיתות שוגגין פטורין בזה) ור' אבהו בשם ריב"ח משני דאומד של טעות הי' (פי דכיון שאמדוהו למותוחי' אח"כ א"כ איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל:

וע"ז אומר הירושלמי מה מפקא מביניהן (פי' מה הנ"מ שביניהון הקיל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת חייב ר' נחמי' פוטר שרגלים לדבר (פי' אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאח"כ הכביד ומת שחייב לרבנן) מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן נתן נתן לא נתן מהו שיתן מאן דאמר אומד של טעות הי' לא נתן אין אומרים לו שיתן נתן מהו שיטול פי' שזהו הנ"מ שביניהן דלמ"ד חידוש מקרא הוא שיתן א"כ גלי רחמנא דחייבי מיתות שוגגין אינה פוטרת מתשלומין של הנחבל בעצמו (ועיין תוס' סנהדרין (ד' עט) וא"כ אם היקל ממה שהי' בינתיים ה"ל בנתיים בשעה שהיקל כחייבי מיתות שוגגין וא"כ לר"ל שאומר שחידוש מקרא הוא שיתן א"כ חייבי מיתות שוגגין פוטרת. ומה שהקיל בנתיים חשיב כמו חייבי מיתות שוגגין ע"כ אם נתן נתן דכיון שנתן בנתיים בשעה שהקיל ובשעה שהקיל הי' לו הדין כמו חייבי מיתות שוגגין: וע"כ אם נתן נתן ואינו יכול ליטול דכיון דחידוש מקרא הוא דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרת מדמי הנחבל לא נתן מהו שיתן ועוד יש ספק דאפי' לא נתן בינתיים מהו שיתן דכיון דחידוש מקרא הוא שיתן ואין חייבי מיתות שוגגין פוטרין מדמי הנחבל בעצמו ולא לדבר אחר ועיין תוס' סנהדרין (ד' ע"ט) ע"כ איפשר שאפי' לא נתן שיתן או איפשר לומר דמ"מ כיון שלא נתן עד לאח"כ שהכביד ומת. א"כ ה"ל כחייבי מיתות ודאין דהא לאח"כ חייב מיתה לרבנן ע"כ איפשר שאם לא נתן שאין מחייבין אותו עוד ליתן אבל אם נתן בשעה שהיקל מה שנתן נתן דאז הי' לו הדין של חייבי מיתות שוגגין וזהו דווקא אליבא דר"ל דאמר חידוש מקרא הוא שיתן אבל לר' אבהו דאמר אומד של טעות הי' דס"ל דבאמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור אפי' מדמי הנחבל בעצמו אלא דהטעם דאמדוהו לחיים ומת שחייב לשלם הוא משום דאומד של טעות הי' ואיגלאי מילתא למפרע דלא הי' עליו חיוב מיתה כלל וא"כ אם אמדוהו למיתה והיקל ממה שהי' ולאחר מכאן הכביד ומת א"כ ליכא אומד שלי טעות דהא לבסוף איגלאי מילתא דאומד יפה הי' וע"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דכיון דאיגלאי מילתא למפרע שאומד מכוון הי' וא"כ לא נתן אין אומרים לו שיתן דהא אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין. וע"כ אפי' אם תאמר שבשעה שהיקל הי' כמו חייבי מיתות שוגגין מ"מ חייבי מיתות שוגגין נמי פטור ע"כ אם לא נתן אין מחייבין אותו בודאי שיתן נתן מהו שיטול דנהי דבנתיים נתן משום דכיון דהיקל סברי שאומד טעות הי' עכ"ז כיון דאח"כ איגלאי מילתא למפרע שאומד אמיתי הי' וא"כ אפי' נתן בינתיים נמי יש סברא שיטול (או איפשר דכיון שבנתיים נתן אין אומרים שיטול אח"כ) (ועיין ביבמות (ד' ל"ז) פלוגתא דאמוראי אם קם דינא או הדר דינא ודו"ק:

וע"ז אמר הירושלמי מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין וכו' [הנה הירושלמי הזה הוא משובש ויש בו טעות הדפוס טעות דמוכח וע"כ צריך להגיה אותו ולפרשו באר היטיב מתניתא מסייע לר' יוסי בר' חנינא אמדוהו לחיים ומת מאימתי מונין לו משיכביד (הוא ט"ס וצ"ל עד שיכביד) הדא אמרה אומד של טעות הי' ואין תימר חידוש מקרא הוא שיתן יתן משעה הראשונה (הוא ט"ס וצ"ל יתן עד שעה שימות) פי' שאומר דההיא מתניתא מסייע לר"י ב"ח שאומר דאומד של טעות הי' אבל בלאו"ה אפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ ניחא דאמדוהו לחיים ומת דנותן עד שיכביד דכיון שאמדוהו לחיים ומת ע"כ צריך ליתן עד שיכביד דעד שיכביד ליכא עליו חיוב מיתה כלל דאמדוהו לחיים אבל לאחר שהכביד אעפ"י שאמדוהו לחיים אעפ"כ הוי כחייבי מיתות שוגגין וע"כ פטור וא"כ מוכח דהטעם כריב"ח דאומד של טעות הי'. אבל באמת חייבי מיתות שוגגין נמי פטור וע"כ אין צריך ליתן רק עד שיכביד דלר"ל שאמר בחידוש הוא שחידשה תורה דחייבי מיתות שוגגין חייבין אם כן צריך ליתן אפי' משהכביד נמי דהא לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין כיון דאמדוהו לחיים וא"כ פטור דהא יצא מב"ד זכאי. מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיכביד (וט"ס וצ"ל משיקל) א"ר יוסי לית כאן משיכביד (ט"ס וצ"ל משיקל) אלא משעה ראשונה נ"ל דהוא טעות הדפוס וגרסינן ליה אח"כ וכן צ"ל מתניתא מסייע לרשב"ל אמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל. הדא אמרה חידוש מקרא הוא שיתן אין תימר אומד של טעות הי' יתן עד שעה שימות והוא ט"ס וצ"ל יתן משעה הראשונה (פי' שאומר דמתניתא מסייע לרשב"ל שאומר חידוש הוא שחידשה תורה בחובל בחבירו דאין חייבי מיתות שוגגין פוטרתו דהא אמרינן דאמדוהו למיתה וחי' מאימתי מונין לו משיקל (פי' שמשיקל צריך לשלם משום דאע"ג דאמדוהו למיתה אעפ"כ משעה שהיקל נמצא דאינו חייב מיתה ואע"ג דהוי כחייבי מיתות שוגגין וכמו שכתבו התוס' אפ"ה חייב לשלם וא"כ לרשב"ל שאומר דחידוש הוא שחידשה תורה וע"כ חייב לשלם משיקל. אבל תחילה קודם שהכביד פטור מלשלם דאז כיון דאמדוהו למיתה ה"ל כחייבי מיתות ממש וע"כ פטור רק לאח"כ לאחר שהיקל ה"ל כחייבי מיתות שוגגין וע"כ צריך לשלם משעה שיקל. אבל תחילה כשאמדוהו למיתה והיקל כיון שה ה רשות ביד ב"ד להורגו הוה כמו דאתעביד בי' מיתה ממש וא"כ פטור אבל לאחר שיקל נמצא דאינו מחוייב מיתה ולא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין. וחייבי מיתות שוגגין חייבין משום דחידוש הוא שחידשה תורה אבל לריב"ח שאומר אומד של טעות הי' א"כ אמדוהו למיתה וחי' איגלאי מילתא למפרע דאומד של טעות הי' א"כ אמאי אינו ניתן לו רק משעה שיקל ואמאי אינו נותן לו משעה ראשונה כיון דאיגלאי מילתא דאומד של טעית הי' ולא הי' עליו חיוב מיתה כלל א"כ יתן משעה ראשונה:

ובכאן צריך לגרוס א"ר יוסי לית כאן משיכביד אלא משעה ראשונה וכבר ביארתי שהוא ט"ס וצ"ל לית כהן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' שר' יוסי אומר לית כאן משיקל אלא משעה ראשונה (פי' אפי' לר"ל שאומר חידוש שש ק מקרא הוא שיתן אעפ"כ צריך ליתן משעה ראשונה כיון דחי' אח"כ א"כ לא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וחייבי מיתות שוגגין חייב לר"ל דאמר חידוש הוא שחידשה תורה דלא ס"ל כמו שביארתי מתחילה דכיון דאמדוהו למיתה א"כ בשעה שאמדוהו והי' רשות ביד ב"ד להורגו א"כ הוי כמו דעבדו בי' החומר של מיתה ממש ע"כ חמור יותר מחייבי מיתות שוגגין (וכה"ג כתב הקצה"ח גבי רודף בסנהדרין (ד' ע"ב) דהוי כמו בעבדו בו החומר של מיתה ממש ע"ש לענין מה שכתב דאם עבדו בי' החמור של מיתה ממש פטור אפי' לצאת י"ש נמי. ותירץ בזה הקושי' של התוס' גבי הנהו דיכרי עיי"ש ודו"ק). ור' יוסי סובר דלא הוי רק כחייבי מיתות שוגגין וע"כ אפילו לר"ל שאומר חידוש הוא שחידשה התורה בחובל בחבירו דאפי' חייבי מיתות שוגגין נמי פטורין ע"כ צריך שיתן משעה ראשונה וכמו לריב"ח שאומר דאומד של טעות הי' ואין בזה נ"מ ביניהן ודו"ק):