נועם ירושלמי על פסחים ה:ד:יב

שם א"ר יוחנן חבורה הי' מקשה מה אנן קיימין אי בשאבד ונמצא קודם לכפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר וניתק לרעיה (צ"ל פסול וניתק לרעיה) אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול שלמים היא (פי' וא"כ לשמו אמאי פטור הא שלמים לשם פסח קא שחיט) וכמו שפיר"ת בפסחים ודף ס"ד) ש"מ בעי עקירה פירוש דאי לא בעי עקירה אפי' שחט לשמו כשר דהא שלמים לשם פסח קא שחיט וקיימינה כשנטמאו הבעלים או הזידו וכבר נדחה לפסח שני לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר (פי' שהוא כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ד) אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו הבעלים טמאי מתים ונדחו לפסח שני דסתמא לשם פסח קאי

עוד שם והיידינו לשמו פטור המן אמרין בשם רב חסדא כשעברה שנתו בין ראשון לשני ר' לא בשם רבי יוחנן כשעברה זמן כפרתו והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה:

וע"כ נראה לי דמקשה היידינו לשמו פטור ואמאי הא אפי אם נטמאו הבעלים וסתמא לשם פסח שני הוא עומד אפ"ה אמאי פטור והוא כמו דמקשה הש"ס בחולין (דף ל) מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה כו' ואמרו הכא במאי עסקינן כגון שהיו הבעלים טמאי מתים ונדחו לפסח שני דסתמא לשמו קאי והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה אי אמרת בשלמ' ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף איפסיל לי' מתחילת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט בי' פורתא אדחי לי' מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט:

וע"ז מקשה הירושלמי והיידי' לשמו פטור (פי' אמאי פטור דהירו' סובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ מכי שחיט בי' פורתאאידחי לי' מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט וא"כ הוי שלמים לשם פסח וא"כ צריך להיות חייב:

וע"ז אומר תמן אמרין בשם רב חסדא והוא כשעברה שנתו בין ראשון לשני [פי' שהוא כמו דמשני בש"ס דילן בפסחים (שם) אמר אביי נהי דאדחי מפסח מדמי פסח מי אדחי וכ"ת בעי העמדה והערכה והתנן שחטו בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' והירושלמי לא ניחא ליה בזה דכיון שנשחט פורתא אדחי ליה מפסח ומסתמא הוא שלמים וזהו דוחק להירו' לומר דקאי לדמי פסח כיון שמתחלה היה עומד לפסח וע"ז משני רב חסדא כשעברה שנתו בין ראשון לשני (פי' שהבעלים היו טמאי מתים ונדחין לפסח שני א"כ הם צריכין לפסח שני אבל אעפ"כ הפסח נא היה עומד להיות בעצמו פסח שני דמיירי שעברה שנתו בין ראשון לשני וא"כ לא קאי מתחילה להיות בעצמו פסח כיון שסופו שתעבור שנתו בין ראשון לשני אם כן קאי לדמי פסח. וע"כ משני כשעברה שנתו בין ראשון לשני אם כן מעיקרא עומד להיות לדמי פסח כיון שהבעלים נטמאו וע"ז אומר ר' נא בשם ר' יוחנן כשעבר זמן כפרתו ואיפשר לומר דר' יוחנן אזיל לטעמיה בחולין (ד' ל') דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ איפסיל ליה מתחילת שחיטה ולא קשה כלל דא"כ הוא פסול שהוא פסח ונשחט לשם שלמים ועוד איפשר לומר דר' יוחנן סובר דפסח בעי עקירה לשלמים וע"כ אם עבר זמן כפרתו הוי פסח דבעי עקירה ור' יוחנן אזיל לטעמיה (ספ"ו דפסחים ה"ו) ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים וע"כ עומד לשלמים אבל בלא"ה אף שמשכו הבעלים את ידם אעפ"כ לא הוי שלמים וע"כ אומר והא תנינן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרון לה פטור ופסול ואף שביארתי לקמן דהירושלמי סובר דשלמים שנשחטו אחר תמיד של בין הערבים כשר אפ"ה פסול משום דבעי עקירה. וע"כ אומר דלא בעי עקירה אלא אבד ונמצא אחר שכיפרו הבעלים אבל בלא"ה אם עבר זמן כפרתו בעי עקירה וא"כ ניחא הא דקאמר לשמו פטור משום דסתמא עומד לשם פסח ודו"ק]:

וע"ז אמר פסח שעבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו כו' ור"י מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח ופריך מכיון שעבר זמנו ולא שני' היא השוחט פסח לשם שלמים הוא השוחט שלמים לשם פסח כיון דלא בעי עקירה אם כן הוא שלמים לשם פסח ועל זה אומר על דעתיה דרב חסדא בשעבר שנתו בין ראשון לשני (וכמו דמשני תחילה שהיו הבעלים טמאי מתים וא"כ עומד לפסח אך מכיון ששחט פורתא הוי שלמים אך שהוא עומד לדמי פסח כיון שעברה שנתו בין ראשון לשני והוא בזמנו שעדיין הבעלים צריכין להקריב פסח שני על דעתיה דר' לא כשעבר זמן כפרתו אבל אעפ"כ בעי עקירה ואעפ"כ ר' יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח משום שסובר דהיינו עקירתו וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ס"ב) ור' יהושע מכשיר ואע"ג דאיכא מאן דאמר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה בעברה שנתו מודו כ"ע דהיינו עקירתו ושלמים לשם פסח קא שחיט. [אך קשה דהא תירץ מתחילה בעבר זמן כפרתו ואפ"ה בעי עקירה ור' יהושע קאמר דכשר משום דהוי שלמים לשם פסח ואי אמרינן דלא בעי עקירה א"כ קשה דמאי משני בשעבר זמן כפרתו. ע"כ איפשר לומר דצריך לגרוס כשעברה שנתו וע"כ לא בעי עקירה או דתחילה הוא בשעבר זמן כפרתו דהיינו לאחר י"ד והכא מיירי בשעבר זמן כפרתו דהיינו עברה שנתו ולא בעי עקירה]: