נועם ירושלמי על פסחים ב:ב:טז

עוד שם תמן תנינן עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרי' ושיחררו משורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו רשב"ג אינו כותב אלא משחרר מי משחרר רב אמר בין רבו ראשון בין רבו אחרון א"ר יוחנן אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתניתא פליגא על רב ישראל שהלוה את העובד כוכבים על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה אין תימר ברשות ישראל הוא יהא אסור מה עבד לה אמר ר' יודן קל הוא בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכו' שיחררו ה"ז משוחרר (פי' דמקשה על רב דאמר דבין רבו ראשון ובין רבו שני אם שיחררו ה"ז משוחרר אע"ג דרבו שני אין לו עליו אלא רק שיעבוד בלבד) וע"ז אומר מתניתא פליגא על רב ישראל שהלוה את העובד כוכבים על חמצו לאחר הפסח מותר בהנאה אין תימר ברשות ישראל הוא יהא אסור פי' אין תימר דכיון דמשועב' יהא יכול לשחררו א"כ יאסר בהנאה ג"כ וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ') הקדש חמץ ושיחרור כו' אמר ר' יודן קל שהקילו בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור שיחררו ה"ז משוחרר והטעם משום דיצא עניו שם בן חורין והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"א) עולא אמר מי שיחררו רבו שני שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות אלא מפני תיקון העולם שהרי יצא עליו כם בן חורין כופין את רבו ראשון ועוש' אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו:

וע"כ מפרש רב בין רבו ראשון בין רבו שני רבו ראשון ודאי דיכול לשחררו ואפי' רבו שני נמי משום דקל שהקילו בשיחרור פי' כמו שביארתי שיצא עליו שם בן חורין והוא כמו שאמר עולא בש"ס דילן בגיטין (ד' מ"א) אך שעולא מפרש שור' הדין אין העבד חייב כלום במצות כו' ולשיטת הירו' אליבא דרב אי איפשר לפרושי הכי דהא אמר בין רבו ראשון בין רבו שני אלא ודאי דשורת הדין אין העבד חייב לשלם (פי' אם שיחררו רבו ראשון אינו מחוייב העבד לשלם מה שמגיע לבע"ה וכן אם שיחררו רבו שני אין העבד חייב לשלם לרבו את דמיו העודפים על החוב אך מפני תיקון העול' שמא ימצאנו בשוק ויאמר עבדי אתה ע"כ מפני תיקון העולם כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין וכן לרבו ראשון (וא"כ שיטת הירו' דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דרב בגיטין (ד' י') דאמרינן מי שיחררו רבו ראשון וא"כ קאי רק על רבו ראשון ולשיטת הירושלמי מפרש בין על רבו ראשון בין על רבו שני (ואיפשר לומר דלשיטת הירו' קאי רק על רבו שני והא דקאמר בין רבו ראשון בין רבו שני פי' דרבו ראשון בודאי יכול לשחרר אלא אפי' רבו שני ומתני' מיירי דוקא ברבו שני והוא כאוקימתא דעולא לפי שיטת הש"ס דילן בגיטין ד' מ"א)

וע"ז אומר חיילי' דר' יוחנן מן הדא (פי' דר' יוחנן מפרש דרבו ראשון משחרר) רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר:

והנה הק"ע פירש דחיילי' דר' יוחנן מן הדא רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר (פי' ואם רבו שני הוא ששיחררו למאן כותב הרי הוא שהפסיד לעצמו ופירושו דחוק דהא רב מפרש דמשלם את דמיו העודפי' על החוב:

ע"כ נראה לי דקאמר חיילי' דר' יוחנן מהדא רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר (פי' וא"כ אם הוא רבו שני א"כ כיון דמן הדין אין שיחרורו שיחרור כמו שהקשה לרב ממתני' דישראל שהלוה כו' ורק מדרבנן מפני שיצא עליו שם בן חורין א"כ אמאי אמר רשב"ג דאינו כותב אלא משחרר הא הוי היזק שאינו ניכר (וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' מ"א) בד"ה בהיזק שאינו ניכר קא מיפלגי וכתבו התוס' לרב דמוקי לה בשיחרור דרבו ראשון חשיב שפיר היזק ניכר אבל שיחרור דרבו שני דלא הוי אלא מדרבנן חשיב היזק שאינו ניכר) וע"ז אומ' חיילי' דר"י מן הדא רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר (וא"כ אי אמרינן דרבו ראשון משחרר ע"כ כיון שהוא מן הדין ע"כ חייב לשלם ופליגי במזיק שיעבודו של חבירו דרשב"ג סבר דחייב (כמו דאמרינן בגיטין שם) אבל אם רבו שני משחררו כיון דלא הוי אלא מדרבנן א"כ אמאי מחייב רשב"ג:

עוד שם אלו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין ב"ק בא וטורף (פי' לר' יוחנן דמפרש דמי שיחררו רבו ראשון והוא דאל"ה איך אמר רשב"ג אינו כותב אלא משחרר וא"כ כיון שהוא רק מפני קל שהקילו בשיחרור א"כ אמאי חייב לשלם וע"כ מפרש דר' יוחנן דדוקא רבו ראשון) וע"ז מקשה דהא אפי' אם רבו ראשון משחררו נמי לא הוי מן הדין דאלו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין ב"ח בא וטורף בשלמא לרב ניחא דהא קאמ' דאפי' רבו שני יכול לשחרר מפני שקל הקילו בשיחרור מפני שיצא עליו שם בן חורין וע"כ אף שהוא אינו מן הדין אעפ"כ הוי שיחרור אבל כיון שר' יוחנן מפרש דדוקא רבו ראשון מפני שהוא מן הדין כמו שביארתי וע"ז מקשה אילו המשעבד שדה לחבירו ומכרה שמא אין בע"ח בא וטורף וא"כ קשה לר' יוחנן (והק"ע נדחק בזה):

וע"ז אומר אמר ר' אבהו פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד (פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' מ') אליבא דרב (שהוא לשיטת הירושלמי אליבא דר' יוחנן) שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד פי' וע"כ לא קשה מהא דהמשעבד שדה לחבירו וחזר ומכרה משום דשיחרור שאני שמפקיע מידי שיעבוד):

וע"ז מקשה מעתה לא יכתוב שטר על דמיו (פי' כיון שהוא מן הדין) וע"ז אמר ר' אילא מוטב שיאמר לו הן לי מאתים זוז שיש לי בידך ואל יאמר לו עבדי אתה והוא כמו דמשני הש"ס דילן בגיטין (ד' מ') אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה:

עוד שם רבנן דקיסרין בשם ר' נסא אתי' דרשב"ג כר"מ כמה דר"מ קונס בדברים כן רשב"ג קונס בדברים דתני שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ונראה לי דרבנן דקיסרין בשם ר' נסא אתי דרשב"ג כר' מאיר הוא לתרץ מה שאמר רב דקאי על רבו שני ג"כ וע"ז אמר חיילי' דר' יוחנן מהדא מדקתני רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר וא"כ אם השיחרור הוא רק מדרבנן א"כ הוי היזק שאינו ניכר והיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק וא"כ אמאי מחייב רשב"ג על זה אומרים רבנן דקיסרין דאתי כר"מ דר"מ קונס בדברים השטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית וכן רשב"ג קונס בדברי' אע"ג דהוי היזק שאינו ניכר וע"כ מביא להא דר"מ דריבית ואמאי לא הביא הא דר"מ דאמרינן בב"ק (ד' ק) והא את הוא דאמר דר"מ דדאין דינא דגרמי כו אלא הא ר"מ דתנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו כו' וכן בירו' (רפ"ז דכלאי') רשב"ל אומר קנסי' דר"מ ועבד עובדא דכוותי' מן הדא המסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו כו' היינו משום דדינא דגרמי עדיף יותר מהיזק שאינו ניכר אע"ג דגרע ממזיק שיעבודו של חבירו כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' ס') בד"ה במזיק שיעבודו אעפ"כ הוא יותר מהיזק שאינו ניכר ע"כ מביא מהא דר"מ דתני שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דהתם מטעם קנס הוא וכן ה"נ קניס אף לרבושני דאינו יכול לשחרר מן הדין והוי היזק שאינו ניכר אך שחייב לשלם מטעם קנס וע"ז אומר אתי דרשב"ג כר"מ ודו"ק: