נועם ירושלמי על פסחים י:ז:ב

שם (ה"ז) הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו' ובגמ' למה מפני הסיע דעת או משום שעבר עניו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא אלא מפני הסיע דעת ר' סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו את התרומה ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמן לא כש"כ. ההן יוצא מה את עביד לה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים הפיגול והנותר אין פוסלין את התרומה וההן יוצא לא גזרו כלום דלא כן יטמא צד החיצון לצד הפנימי (פי' דאם מטמא את התרומה א"כ איך תנן אבר שיצא מקצתו חותך עד שיגיע לעצם וקולף. וא"כ אי אמרינן דמטמא את הידים כי חתך ליה מאי הוי הא קא מטמא ליה וכמו דאמרינן בפסחים דף כ"ה) אמר ר' אבין מאן איה ליה דבר מחמת מגע עצמו לא ר"מ היא (פי' ולא קיי"ל כר"מ דטומאת בית הסתרים מטמא) (וכמו דמשני בפסחים (שם) טומאת סתרים הוא וטומאת סתרים לא מטמא וכתבו התוס' וא"ת התינח לר' יוסי אלא לר"מ דפליג ביה דאית ליה דמטמא מאי איכא למימר וי"ל דקיי"ל כר' יוסי לגבי ר"מ) ולא כן אמר ר"מ כל הדברים טהורין ברובן כיון שחתך רובן לא כפרוש הוא ויעשה כמגיעו ויהא פסול אמר ר"ח במחתך כל שהוא ומשליך (פי' וע"כ אין מצטרפין להיות כרוב ויהיה פרוש וע"כ אינו מטמא משום דהוי בית הסתרים) איה לך מימר שעבר חצות הוי לית טעמא אלא מפני הסיע הדעת:..

והנה הא דאמרינן בריש הסוגיא למה מפני הסיע דעת או משום שעבר עליו חצות הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות הוי לית טעמא דא אלא משו' הסיע הדעת נדחקו בזה המפרשים הק"ע והפ"מ:

ועוד נדחק בזה הק"ע במה דמסיק אית לך מימר שעבר חצות הוי לית טעמא אלא משום היסח דעת וכתב דלא גרסינן ליה.

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דברכות) ביארתי דהענין הוא כמו שכתבו התוס' פסחים (דף ק"כ) דהנאכלין ליום א' והקטר חלבים ואברים שאמרו עד חצות דאם עכב מלהקטיר ולאכול קודם חצות מקטיר והולך עד ע"ה דחכמים לא עשו סייג לדבר להביא קדשים לבית הפסול והביאו ראיה מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ו) ממתניתין דהפסח אינו נאכל כו' רבי אלעזר בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא דילמא מדרבנן ור"ע היא. ומשני א"כ מאי אלא (פי' דאם הוא מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא) כו' דאפילו עבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ועיין בש"א (סי' ב):

ואיפשר לומר שסובר הירו' דבפסח כיון דאיכא כרת ע"כ אם לא אכל קודם חצות בודאי מות' לאכול אחר חצות ולא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת אי אמרינן דאכילת פסחים מעכבא וע"ז אמר דאם הטעם דמטמא אחר חצות הוא משום נותר: א"כ אם יש חבורה אחרת שלא אכלו עדיין את הפסח אם כן לדידהו מותר לאכול אחר חצות וא"כ האיך נאמר דלחבורה אחרת שמותרין לאכול מפסחם עד אחר חצות יהא טמא להם הפסח מחבורה אחרת שכבר יצאו ידי פסחם ונשתייר אחר חצות ויהא מטמא את הידים כיון שמתירין להם לאכול מפסחם אחר חצות כיון שלא אכלו תחילה אבל אי אמרינן דהטעם משום היסח הדעת דהא אסורין לאכול מפסחם אחר חצות ואם כן נפסלמשום היסח הדעת ע"כ אסורין לאכול אפי' החבורה האחרת שאוכלין מפסחם אחר חצות כיון שלא יצאו תחילה אף עפ"כ הפסח הזה שנשאר ממנו אחר חצות מטמא להם הידים. דמ"מ כיון שהם אסורים לאכול א"כ הסיחו דעתם. וע"כ נפסל אפי' לבני החבורה האחרת:

אך שצריך לבאר מה שמסיים אחר כך אית לך מימר שעבר חצות הוי לית טעמא אלא משום היסח דעת והנה שם ביארתי בדוחק:

ע"כ נראה לי כעת שאומר למה מפני הסיע דעת או משום שעובר עליו חצות וע"ז אומר הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות (פי' כמו שביארתי דלחבורה אחרת שצריכים לאכול הפסח ומותר להם לאכול אחר חצות כיון שלא אכלו תחילה אם כן להם מותר לאכול מה שנשתייר מהפסח אחר חצות דהא הפסח נאכל בשתי חבורות וכמו שביארתי לעיל (ספ"ז דפסחים) התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורין בחלקם של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו אלו ונטמאו הן זכו טהורים בחלקם של טמאים (פי' דלא אמרינן דכיון שנתחלקו לשתי חבורות א"כ אם נטמאו אלו אין להם זכות עוד בפסח ע"ז אומר שאפילו התחילו לאכול ונטמאו הם זכו טהורים בחלקם של טמאים ואוכלים חלקם. אבל התחילו אילו ונטמא א' מהן לא זכו טהורים בחלקם של טמאים אלא שזכו מהחבורה ההוא אם נטמא א' מהם דהא חלקינהו לשתי חבורות אבל אם נטמא כל החבורה כולה בודאי זכו החבורה השני' בחלקם של טמאים והק"ע והפ"מ שגו בפירושם]:

וא"כ אם הם לא אכלו הפסח עד אחר חצות א"כ מותרים לאכול אחר חצות וזכו בהפסח מזו החבורה דמאי נ"מ אם הפסח השייך לחבורה השני' או הפסח שנותר מחבורה ראשונה כיון שלהם מותר לאכול וא"כ איך שייך לגזור טומאה לזו החבורה והחבורה השני' יהיו מותרים לאכול בשלמא אי לא גזרו טומאה א"כ אלו מותרים לאכול ואלו אסורים באכילה זה ניחא אבל לאלו יטמא את הידים ואם יגעו בפסח של החבורה השני' יטמאו ואלו מותרים לאכול וכיון דאינהו אכלי עכ"פ לא יטמאו את הידים שאם יגעו בפסח של החבורה השני' לא יטמאו אלא ודאי דהטעם משום היסח הדעת וע"כ טמא לחבורה השני' ג"כ משום היסח הדעת וא"כ הפסח של החבורה הזו יהי' טמא לשניהם אבל אי משום נותר א"כ יהי' הפסח של החבורה השני' לחבורה הא' טמא דלדידהו הוי נותר וחבורה הב' יאכלו]:

וע"ז מביא הירושלמי ר' סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית מהו לפסול את התרומה ע"ז אומר ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמם לא כש"כ. וע"ז אומר ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים. אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים הפיגול והנותר אינן פוסלין את התרומה (משום דאם יפסלו את התרומה אם כן איך תנן אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לפרק וחותך וא"א גזרו ביה רבנן טומאה כי חתך ליה מאי הוי) ואם כן צריך לומר אין ההן יוצא מטמא את הידים דאינו מטמא רק הידים והידים מטמאים את התרומה ואם הם פיגול והנותר שנגעו בתרומה עצמה מותר לאכול א"כ אלו יאכלו התרומה שנגע בהם הפיגול והנותר ואלו שנגעו בידים בפיגול ונותר יטמאו את התרומה אלמא דרבנן גזרו בכה"ג שיהא אלו התרומה שנגעו בפיגול ונותר יהיה מותר לאכול ואלו שנגעו בידים יטמאו את התרומה וא"כ איפשר דבשתי חבורות נמי יהיה לאלו שאכלו מקודם נותר ויטמא את הידים ואם הם נגעו בהפסח של החבורה השני' יהיה טמא והחבורה השני' מותרים לאכול:

וע"ז אמר רבי אבין דלעולם יוצא גזרו עליו הטומאה וכיון שגזרו טומאה מטמאים אפי' בתרומה נמי והא דחותך היינו שאינו מטמא משום דהוי טומאת בית הסתרים ומאן אית לך דבר טמא מחמת מגע עצמו לא ר"מ ואנן לא קיי"ל כר"מ וע"כ הוא טהור וע"ז פריך ולא כן אמר יוחנן כל הדברים טהורים ברובן דאם נקרע רוב הוי כמו שנקרע כולו ואם כן הכא נמי לא הוי בית הסתרים. וע"ז אומר במשליך ראשון ראשון ואם כן לא הוי רוב אבל לעולם אם גזרו ביה טומאה גזרו לענין תרומה עצמה נמי דיהא מטמא ואם כן כיון שאין זה הוכחה דגזרו ע"ז טומאה וע"ז לא גזרו והטמא טמא לכל וא"כ אם יהיה הטעם משום דהוי נותר ע"ז קשה הגע עצמך שיש שם חבורה אחרת הרי לא עבר חצות ואם כן לזה יטמא הפסח הידים והחבורה שני' יהיו מותרים לאכול זה א"א:

וע"ז אומר אית לך מימר שעבר חצות לא מפני הסיע דעת הוי לית טעמא אלא משום הסיע הדעת [פי' כיון שתירץ להא דיוצא דלא יצטרך לדחוק שמטמא את הידים לפסול התרומה ואלו תרומה בעצמה שנגעו בה הוא טהור. אלא כמו שתירץ דאינו מטמא משום דהוי בית הסתרים]. ע"כ אומר אית לך מימר שעבר חצות (דא"כ יצטרך לחלק דלזה טהור ומותר לאכול ולזה טמא וע"ז אומר הוי לית טעמא אלא משום הסיע דעת. דע"כ הפסח של החבורה הראשונה מטמא לשניהם והפסח של החבורה השני' הוא טהור לשניהם אלא שאסורים לאכול וע"ז מסיים למה שאמר תחילה הוי לית טעמא אלא משום הסיע דעת (פי' כמו שהוכיח תחילה) ודו"ק: