נועם ירושלמי על פאה ח:ד:ב

דף מ"ד אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וחצי קב שעורין כו' מ"ט ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שביעה. חזקי' שאל לאבוי מנא אינין שעוריי' א"ל אהן צררא סמך הדא ברתא:

ואיפשר לומר שלא רצה לומר שיהי' הסמך על הא דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו והוא כמו שהקשה המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' מ"ע) דהא בפ' כי תבוא דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה דמיירי במ"ע המתחלקבתוך הבית (דאל"ה לא שייך לומר ונתת שיש לו בהם טובת הנאה. וכמו דאיתא בנדרים (דף פ"ד) רבא אמר כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה ונתת ללוי ולגר פי' מש"ה אסור לי' לאתהנוי' כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כיון דכתיב בי' והנחת בשעריך שרו לי' לאתהנוי' וא"כ רישא דקרא מיירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית וסיים קרא ואכלו בשעריך ושבעו אלמא דגם במ"ע המתחלק בתוך הבית צריך ליתן להם כדי שביעה והרמב"ם הביא פסוק זה דואכלו בשעריך ושבעו ללמוד הימנו שצריך ליתן להם כדי שביעה ואח"כ כתב דמ"ע המתחלק בתוך הבית אין צריך ליתן כדי שביעה. והדבר הוא תמוה דקרא במ"ע המתחלק בתוך הבית מדכתיב ונתת וע"כ צריך לומר דסכינא חריפא מפסקא לקראי כו' וע"כ אמר אהן צררא סמיך הדא ברתא שאי איפשר ללמוד מפסוק זה. דהא כיון דכתיב בי' ונתת מיירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית ובמעשר עני המתחלק בתוך הבית מחלק לכל העניים כזית שאין מצוה ליתן כדי שביעה אלא בשדה. ובזה איפשר לבאר הירושלמי שם ר' חייא הוה יתיב קומי רבי והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר א"ל לא יכלן מסתור אלא מבני וכמו שפירש המפרש שאין ראוי לסתור אלא לבנות:

ועוד איפשר לומר דאם הטעם משום דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו א"כ מפני מה תנן מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים א"כ משמע דבכהני' ובלוים דהיינו דבתרומה ומעשר נמי דינא הכי ולפי מה שהביא המ"ל בשם רבינו ישעי' דהא דכתיב מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים (פי' גם כשמחלק תרומה בגורן או מעשר א' ללוים אל יפחות לכל אחד מחצי קב שיהא בו כדי נתינה) וא"כ אין הטעם משו' דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו דהא האי קרא כתיב במעשר עני. ולפי"ז משמע דילפינן מדכתיב נתינה דבעינן שיעורא ואע"ג דאמרינן דחטה אחת פוטרת את הכרי זהו דווקא לענין לפטור את הטבל אבל מ"מ לענין קיום מצות נתינה אין פוחתין מחצי קב (ועיין שם במ"ל):

והנה בספרי שפת הנחל בארתי על הא דאמרינן בגיטין (דף כ') אמר ר"ח יכילנא למפסלינהו לכולהו גיטי דעלמא כו' אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי דילמא נתינת גט הוא תדע דשלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר גופא שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינן על העלה של זית דלמא שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי ותני' רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר נפיק לוי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה משמי' דרבים וקלסוה אלמא הלכתא כותי':

וכתבו התוס' וכן שלף איש נעלו ונתן לרעהו לא בעינן שו"פ אע"ג דכתיב ונתן וכן גבי תרומה חטה א' פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב תן לו ובמתנת דם חטאת ובמתנת בהונות אין שיעור כו':

וביארתי שם הא דאמרינן נפיק לוי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה משמי' דרבים וקלסוה אלמא הלכתא כותי' ועיין בתוספות שם ואיפשר לבאר דהא דדרשינן משמיה דרבי ולא קלסוה הוא כמו שהבאתי בספרי ע"י (סימן ו') תני ר' חייא לא סוף דבר בשטר שהוא יפה שוה פרוטה אלא אפי' כתבו על החרס או על הנייר ונתן לה ה"ז מקודשת תני זונין מעשה בא לפני רבי ואמר מגורשת רא"א אינה מגורשת הוי בי' רבנן מאן דאמר מגורשת מקודשת ומ"ד אינה מגורשת אינה מקודשת כו' עיי"ש. וע"כ כי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה דמשמע רק רבי סובר דמגורשת אם כתבו על איסורי הנאה אבל לא רבנן וע"כ לא קלסוה וע"כ כי דרשה אח"כ משמי' דרבים וקלסוה למימרא דהלכתא כותי':

ועוד ביארתי שם דמוכח דרבי סובר דלא בעינן נתינה דהא אמרינן בקידושין (דף נ"ח) הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו של חבירו דברי ר' ור' יוסי בר"י אומר אינו משלם אלא דמי חולין שבו ואמרינן שם דבדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל חטה א' פוטרת את הכרי דמר אית לי' דשמואל דחטה א' פוטרת את הכרי וע"כ משלם לו דמי טבלו וא"כ מוכח דלא אמרינן דאע"פ דחיטה אחת פוטרת את הכרי אעפ"כ צריך לקיים מצות נתינה (ולפי' הרב ישעי' שמובא במ"ל ודוחק לומר דמיירי בבית וכמו דמשמע מדברי ר"י מובא במ"ל דמיירי בגורן כמו במעשר וא"כ מוכח מדרבי דס"ל דלא בעינן שיהא בנתינה דבר חשוב וע"כ כשדרש משמי' דרבי כתבו על איסורי הנאה כשר דלא בעינן כדי נתינה. משמע דחכמים ס"ל גבי גט דכתבו על איסורי הנאה פסול ע"כ לא קלסוה רק לאחר שדרש משמי' דרבים וקלסוה: ועוד איפשר לומר שע"כ דרש תחילה משמי' דרבי דהתוספות וכתב בגיטין (דף כ') והא דאמר אבא שאול בפסחים (דף ל"ג) דזר שאכל תרומה לא מתחייב בפחות מש"פ דכתיב ונתן לכהן כו' ואין נתינה פחות משוה פרוטה היינו משום דתשלומי תרומה ילפינן מתשלומי מעילה דתרווייהו תשלומי קודש מקרי וגמר חטא חטא ממעילה וע"כ דרש תחילה משמי' דרבי דלרבי א"ש טפי דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) מאן שמעת לי' דאמר הזיד במעילה במיתה רבי היא דתני' כו' מ"ט דרבי אמר ר' אבהו גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה כו' דילמא כאבא שאול ס"ל דאמר יש בה שו"פ אע"ג דלית בה כזית כו' וא"כ לרבי איפשר לומר דכתבו על איסורי הנאה כשר והא דבעינן כדי נתינה בזר שאכל תרומה הוא לא משום דבעינן כדי נתינה אלא משום דילפינן חטא חטא ממעילה וא"כ הא דבעינן כדי נתינה לדידן הוא משום דכתיב ונתן אלמא דבעינן שיהא כדי נתינה. אבל באמת אפי' לרבנן ילפינן ג"ש דחטא חטא מתרומה ועיין תוס' פסחים (דף ל"ג) בד"ה אף מעילה כו' וע"כ כי אמר משמי' דרבים וקלסוה שנתינה לא בעינן שו"פ והא דזר שאכל תרומה ילפינן חטא חטא ממעילה ועוד הארכתי שם בכמה אופנים ע"ש:

אבל כעת נראה לי לבאר עפ"י הירושלמי דיומא (פ"ה ה"ד) הכל מודים בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהם חברים אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא שם מתנה א' משל כשירין מה פליגין בדם שתי חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה א' מזה כשר ואם לאו פסול. וחכמים אומרים אפי' אין בו אלא מתנה א' משל שניהם כשר על דעתי' דרבי יש שיעור למתנות על דעתי' דרבנן אין שיעור למתנות כו' עכ"ל:

והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל מאי דקאמר תחילה הכל מודים בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהם והק"ע לא ביאר הירושלמי הזה כלל. וע"כ נראה לי שצריך לגרוס הכל מודים בפר משיח ועדה שיהא שם מתנה א' משל שניהם ופי' דא"צ שיהי' מתנה לכל א' וא' והוא משום דשם לא כתיב נתינה רק והזה והזאה אינה צריכה שיעו' ולא פליגי רק בחטאו' החיצוניו' דכתי' בהו נתינה] וכן אמרינן בהדי' בזבחים (ד' ע"ה) אבל בבלול נותן ד' מתנות לכולן ואם נתן מתנה א' יצא ר' אומר רואין את המתנה אם יש בזה כדי לזה וכדי לזה כשרה ואם לאו פסולה ומי אית לי' לרבי האי סברא והתניא א"ר לדברי ר"א הזאה כל שהוא מטהרת והזאה אינה צריכה שיעור כו' ואב"ע הזאה לחוד ונתינה לחוד אלמא דיש חילוק בין הזאה לנתינה דהזאה כל שהוא ונתינה בעינן שיעורא ועי' רש"י שם ואיפשר לומר משום דנתינה בעי שיעור ע"כ אומר דבחטאות הפנימיות כ"ע מודים שיהא שם מתנה א' משל שניהם דלא בעינן שיעור ולא פליגי אלא בחטאות החיצוניות משום דכתיב בהו נתינה ועיין במנחות (ד' פ"א) דאמר רב חסדא דם שקרש בחטאות החיצוניות ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא]:

ובזה יתיישב הא דאמר הכל מודים בפר משיח ועדה שיהא מתנה א' משל שניהם ולא קאמר בכל חטאות הפנימיות דהיינו בפר ושעיר של יוה"כ הוא משום דאמרינן ביומא (ד' נ"ז) נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי כו' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי' מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר אלא אמר ר' ירמי' נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות סבר ר"פ קמי' דרבא למימר נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וחוזר ונותן א' למעלה לשם שעיר אמר רבא עד השתא כו' והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן א' למעלה ושבע למטה לשם שעיר וא"כ כיון דבפר יוה"כ צריך ליתן לכל א' וא' לבדו א"כ לא שייך שיהיה מתנה אחת משל שניהם וע"כ קאמר דמודי רבי ורבנן דווקא בפר משיח ועדה שיהא מתנה א' משל שניהם ודוק: והא דקאמר שם חברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא שם מתנה א' משל כשירין התם שאני משום דנתערבו בפסולין ועיין בפסחים (ד' ס"ה) והקטירו שלא יערב חלבי' של זה כו' והקטירם שיהא כולו כא'. ובירושלמי (פ"ה דפסחים ה"י) כתבו הקטירו אותו כו' מה ת"ל והקטירו אותו הכשר ולא הפסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כולם כאחת ע"ז אומר חברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה א' משל כשירין מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו כו'. ועוד נ"ל דהא דאמרינן בירושלמי דחברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין פי' שיעור הקטרה דהיינו כזית וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ט) ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק עליהם את הדם והוא משום דכתיב ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח ושיעור אכילה הוא בכזית וע"כ אומר דבהקטרה כ"ע מודו דבעי' הקטרה אחת משל כשירין דהיינו הקטרת אימורין בכזית. ונ"ל לפרש דקאי אפר משיח ועדה שבשרם נשרף מבחוץ דבזה הקטרת אימורין מעכבת בפר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא) ר' שמי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע ליה הא דאמר ר"א שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח וא"כ אינו יכול לזרוק את הדם רק אם יקטירו האימורין דהא הזריקה צריך להיות מתיר או את הבשר לאכילת אדם או האימורין לאכילת מזבח וע"כ בפר העדה ומשיח כיון דהבשר נשרף ולא הוי לאכילת אדם בזה בעי' הקטרת אימורין בכזית ומעכב אפי' בדיעבד. וע"ז אומר שאם נתערבו כשירין באימורין פסולין בעי' הקטרה משל כשירין בכזית דבפרים הנשרפין מעכב ההקטרה ודוק:

ובזה יש לבאר הא דאמרינן בגיטין (שם) תני רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר הוא משום דהאי נתינה נתינת גט הוא וע"כ נפיק לוי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה הוא משום דרבי סובר דנתינה דכתיב גבי מתנות בעינן דווקא שיהא שיעור נתינה וא"כ סובר רבי דכיון דכתיב נתינה בעינן דווקא שיהא שיעור נתינה וא"כ כי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה דרבי בודאי לא סובר הכי דהא בעי במתנות דם חטאות שיעור נתינה ועיין תו' (שם) שמדמין שיעור נתינה דדם חטאות לזה] וע"כ כי דרשה משמי' דרבים וקלסוה דהא חכמים סברי במתנות דם חטאות דלא בעינן שיעור נתינה וע"ז אומר למימרא דהלכתא כותי'. והוא כיון דמדמי לנתינ' דחטאת. א"כ בודאי דהלכתא דכתבו על איסורי הנאה כשר כמו דקיי"ל במתנות דחטאות לא בעינן שיעור נתינ':

ובזה איפשר לבאר הירושלמי דהכא (פ"ח דפאה) ר"ח הוה יתיב קומי רבי והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר א"ל לא יכלן מסתור אלא מבני (איפשר לומר דתחילה אמר לו הטעם משום דכתיב נתינה ורבי לטעמי' דס"ל דבמתנות דם חטאות בעינן כדי נתינה וסתר משום דחכמים סברי דלא בעינן שיעור נתינה בדם חטאות וע"כ א"ל הטעם משום דכתיב ואכלו בשעריך כו' וסתר לי' הטעם דא"כ היינו דווקא במעשר עני המתחלק בגורן ורישא דקרא מיירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה וכא הא לא בעי שיעורא [וכמו שהקשה המ"ל והבאתי לעיל וע"כ אמר רבי לא יכלן מסתור אלא מבני. וכמו שמפרש מהרא"פ דאינו ראוי לסתור אלא לבנות ודוק]: