נועם ירושלמי על פאה ו:א:ז

שם בירושלמי עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה אבל הפקירה לזמן מועט (פי' דקאי על הא דקאמר הפקיר לעניים וזכו בהם עשירים תפלוגתא דר"מ ור' יוסי וכמו שביארתי דפליגי דר"מ סובר כיון שאדם מפקיר מרשותו הפקירו הפקר ור' יוסי סובר דאין הפקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכי') וע"ז בעי אם זהו דוקא בהפקיר לזמן מרובה (והוא ט"ס וצ"ל עד כדון כשהפקירה לעולם) או שהיה סובר תחילה דזמן מרובה הוי כמו לעולם. פי' וע"כ סובר ר"מ דכיון דהוא מפקיר מרשותו הוי הפקר אבל הפקירה לזמן מועט כיון שאח"כ הוא של בעלים א"כ הוי הפקר כמו מתנה שאינו יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכי'. ולשיטת הבבלי בנדרים (ד' מ"ד) משני כיון דהפקיר לזמן מועט לא שכיחא ע"כ לא הוי הפקר עד שיבוא ליד אחר. וע"ז אומר נשמעינה מן הדא הפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו תני ר"ש דיינא קומי ר"ז אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו (פי' דבש"ס דילן (ד' מ"ג) איתא תני המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו והטעם כמו דאומר התם מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו) אמר תהא שדה מופקרת ליום א' לשבת א' לחודש א' לשנה אחת לשבוע אחת עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו. והטעם הוא דאתי כר"י דאין הפקר יוצא מת"י בעלים אלא בזכי'. וע"כ כל זמן שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו וכיון שפקע ההפקר חייב במעשר אבל משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ועד שזכה בה הוי הפקר אבל לשיטת הירושלמי הם ב' ברייתות ומפרש דהאי דקתני הפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו משום דבזה כ"ע מודו דאין הפקר יוצא מת"י בעלים אלא בזכי' וכמו שביארתי. וע"ז חומר תני ר"ש דיינא קומי ר"ז אפילו לאחר שלשה ימים חוזר בו שהפי' של הברייתא הוא משום דהפקיר שדהו רק עד שנים או שלשה ימים וע"ז אומר אפילו לאחר שלשה ימים חוזר בו (פי' אפי' אם הפקיר עד לאחר שלשה ימים נמי חוזר בו דכיון דהפקיר לזמן ע"כ יכול לחזור בו דמודה בה ר"מ דאינו יוצא מת"י בעלים אלא בזכי'. וע"ז א"ל כיון דאת אמר אפילו לאחר ג' ימים חוזר בו הוא לאחר ג' ימים הוא לאחר כמה ימים דכל הפקר לזמן יכול לחזור בו

וע"ז אומר לישן מתניתא מסייע לר"ז פי' דהטעם הוא משום דהפקיר לזמן ואפי' יותר מג' ימים בד"א כשהפקיר סתם (פי' בד"א דפליגי ר"מ ור"י כשהפקיר סתם אבל אם אמר שדי מופקרת יום א' שבת א' חודש א' שבוע א' אם עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו). וע"ז אומר הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט פי' אפי' אם הפקירה לזמן מרובה נמי יכול לחזו' בו (ואפי' ר"מ מוד') הדא אמרה לא חששו להערמ' פי' כיון דמפרש הברייתא דתני הפקיר את שדהו שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו לא בהפקר סתם כשיטת הש"ס דילן משום הערמה אלא משום דהפקיר עד שנים ושלשה ימים וא"כ סובר דלא חששו להערמה. ועוד דאם חיישינן להערמה א"כ עד שלשה ימים יכול לחזור בו אפילו אם זכה בה אחר וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' מ"ג). הדא אמרה שאדם מפקיר שדהו וחוזר וזוכה בו פי' דכמו שאם זכה בה אחר ע"כ הוי הפקר ופטור מן המעשר ה"נ אם זכה בה הוא עצמו הוי הפקר ופטור מן המעשר דכיון שבא לידי זכי' ע"כ הוי הפקר הדא פשיטא שאלתי' דר"ז דר"ז אומר הוא זמן מרובה הוא זמן מועט פי' דמהברייתא הראשונה אינו מוכח דאפי' ר"מ מודה דאם הפקירדיכול לחזור בו רק אם ההפקר הוא לזמן מועט דהיינו עד שלשה ימים כמו שמפרש הירושלמי שהפי' הוא אם לא הפקיר רק עד שלשה ימים ולא בהפקר סתם כשיטת הש"ס דילן אבל לזמן מרובה אינו מוכח מהברייתא רק ר"ז אמר כיון דאמר אפילו לאחר שלשה ימים פי' אם לא הפקיר רק עד שלשה ימים ואפילו לא הפקיר עד אחר שלשה ימים רק כיון שהפקיר הוא לזמן יכול לחזור בו אפי' לאחר כמה ימים:

וע"ז אומר דמהברייתא השני' שהביא דאם אמר שדי מופקרת יום א' שבת א' כו' שבוע אחת נמי יכול לחזור בו ומסתמא אתי ככ"ע אפי' לר"מ נמי א"כ מוכח כשאלתי' דר"ז דר"ז אמר הוא זמן מרובה ואפי' הפקיר לזמן מרובה נמי יכול לחזור בו ואפי' ר"מ מודה בזה ודוק: