נועם ירושלמי על ערלה ב:ט:ד

עוד שם בירושלמי ר"ש ב"ל אמר במחלוקת ר' יוחנן אמר ד"ה וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין וכא יצטרפו כולהון לשון טומאה ולשון זרות סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין והנה המפרש מהרא"פ פירש דלא גרס הש"ס במתניתין דברי ר"ש ואמר שהוא ג"כ במחלוקת ור"מ היא אבל ר"ש מתיר ור"י אמר דאתי ככ"ע והוא דחוק מאוד כמו שיראה המעיין שם]:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה וע"כ נ"ל לבאר דקאי על הא דתנן בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים (דבשר קדשי קדשים אסור אף לטהורים ובשר קדשים קלים מותר לזרים טהורים ואסור לטמאים ובשלן עם בשר תאוה ש בשר חולין) דשרי אף לטמאים ויש בו לבטל כל א' וא' בפני עצמו מצטרפים לאסור אף לטמאים אפילו לר"ש דקדשי קדשים וקדשים קלים שם א' להם לענין טומאה כדאמרינן בריש פרקין דתרומה וחלה וביכורים מצטרפין ומותר לזרים טהורים אפי' לרבנן דקדשי קדשים אין בהם כדי לאסור):

וע"ז אמר ר"ש ב"ל אמר במחלוקת (פי' דגם על זה פליג ר"ש ומתיר אף לטמאים דלא מצטרפי קדשי קדשים עם קדשים קלים וחכמים אוסרין ור' יוחנן אמר ד"ה דבזה אפילו ר"ש מודה וע"כ פריך וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין (פי' כמו דתנן דתרומה וחלה וביכורים מצטרפין דהכל שם א' והכי נמי הכל שם טומאה ומצטרפין אף לר"ש והכא נמי כולהון לשון טומאה ולשון זרות) [פי' אע"ג דבקדשי קדשים יש נמי איסור זרות לזרים אפילו הכא חל ע"ז איסור טומאה וא"כ מצטרפין לענין טומאה]:

וע"ז אומר סבר, רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר (והוא ט"ס וצ"ל) חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר [פי' אפילו לטמאים] וחכמים אוסרים. והטעם דאעפ"י דכולהון לשון טומאה מצטרפין אפילו לר"ש אעפ"כ כיון דר"ש לית לי' איסור כולל כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ד) דר"ש ס"ל האוכל נבילות ביוה"כ פטור וא"כ לא חל איסור טומאה על איסור זרות דקדשים וא"כ לא מצטרפים איסור זרות של קדשי קדשים לאיסור טומאה של קדשים קלים אם נטמא אח"כ:

וכן הקשו התוספות בזבחים (ד' מ"ה) דאמרינן שם ר"ש מחייב בדבר שדרכו לאכול אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבים עליהם משום טומאה וכתבו התוספות וא"ת מאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש היא דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין עיי"ש כו'. ויש לומר דתנא דר"ש דהכא סבר לה כההיא תנא דר"ש התם דאמר יש פיגול בעולין ויש נותר בעולין כו'. וזה אין להקשות למ"ד דאין איסור חל על איסור בקדשים ל"ל קרא בדם למעוטי מנותר וטמא דהא איצטריך להביא שתי שערות אח"כ דהוי כבת אחת כדפרישנא ומיהו למאי דבעי למימרא בפ' ד' אחין (דף ל"ג) דר"ש אפילו בבת אחת לית ליה קשה עכ"ל:

והנה הא שכתבו התוספות דהאי תנא סבר דתנא דסובר אליבא דר' שמעון דיש פיגול בעולין ויש נותרבעולין והוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' כ"ג) אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתני אשר לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור חלב ואתי איסור טומאה וחייל עלה כו' ופירש"י ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת כו' אלא תנאי היא ואליבא דר"ש דאיכא דאמרי בקדשים איסור חל על איסור ואיכא דאמרי בקדשים אין איסור חל על איסור וא"כ איפשר לומר דרשב"ל ס"ל דלר"ש אפילו בקדשים אין איסור חל על איסור וא"כ לא חל איסור טומאה על איסור זרות דקדשים ואע"ג שהוא כולל דהא כיון דנטמא נאסר בקדשים קלים אך ר"ש לית ליה כולל. וע"כ לא מצטרף:

וע"כ אומר הירושלמי סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרים ובר קפרא לטעמי' דהא ביבמות (ד' ל"ג) בזר ששימש בטומאה ובזר שאכל מליקה פליגי שם אליבא דר' שמעון אלמא דבר קפרא סבירא ליה אליבא דר"ש דאפילו בקדשים נמי אין איסור חל על איסור:

וע"כ יש לומר דר' יוחנן ור"ל אזלו לטעמיי' דאמרינן שם בכריתות (דף כ"ג שם) ולמ"ד בקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד לה מוקי לה בולדי קדשים דקסברי ולדות קדשים בהויתן הם קדושים וע"כ חל איסור מעילה על איסור חלב משום דהוי בת אחת חלב עם מעילה והקשו שם התוס' דהא איסור חלב קדים ממעי אמו דהכי אמר ר' יוחנן בחולין (דף ע"ה) תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ולא אוירא ותירצו דנהי דלא בעי אוירא שיצא לחוץ אלא מ"מ בעינן אוירא דחלב שיצא החלב לחוץ וממעי אמו לא חיילי. וא"כ איפשר לומר דהירושלמי לא סבר כשיטת הש"ס דילן וא"כ יש לומר דר' יוחנן ור"ל אזלי לטעמייהו דאמרינן שם כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי רשב"ל אמר חלבו כחלב חי' חדשים ואוירא גרמי וע"כ לר' יוחנן מוכרח לומר דסובר ר' שמעון דאיסור חל על איסור בקדשים דהא איסור חלב קדים ממעי אמו (והירושלמי סובר דלר' יוחנן לא בעינן אוירא כלל וא"כ איסור חלב קדים ממעי אמו וא"כ ע"כ מודה ר' שמעון דבקדשים איסור חל על איסור אבל רשב"ל לטעמי' שסובר דחדשים ואוירא גרמי וע"כ אתי בבת אחת ובבת אחת מודה ר' שמעון דחל וע"כ סובר רשב"ל דאפי' בקדשים נמי ס"ל לר' שמעון דאין איסור חל על איסור)

וכ"ת א"כ נימא דר"ש ס"ל דולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים אך התוס' הכריחו בנדה (דף מ"א) דר"ש ס"ל דולדי קדשים בהויתן הם קדושים דהא קאמר ר"ש שם עולה אין לי אלא עולה כשירה כו' יכול שאני מרבה את הרובע כו' ואתנן ומחיר כו' והוכיחו שם התוס' דר"ש ס"ל בהויתן הם קדושים דהא זאת מיבעי לי' לבהמת קדשים ובהמת קדשים אין אתנן חל עליהם אלא אי אמרינן בהויתן הם קדושים:

וע"כ ר"ל לטעמי' שסובר דבחלב חדשים ואוירא גרמי וע"כ סובר ר"ל דאפי' בקדשים נמי פליג ר"ש שאין אחע"א ורק בחלב ומעילה בב"א קא אתי וע"כ חל אבל באמת ס"ל לר' שמעון דאפי' בקדשים נמי אין איסור חל על איסור:

וע"כ אומר הירושלמי רשב"ל סובר כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים (כצ"ל) שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין ומשום דר"ל ס"ל דאפי' בקדשים נמי ס"ל לר"ש דאין איסור חל על איסור וכמו בר קפרא שסובר נמי דר"ש ס"ל דאפי' בקדשים נמי אין אחע"א [וכמו דאיתא ביבמות (דף ל"ג)]:

אך לכאורה לפי מה שביארתי דר"ל לטעמי' דס"ל דחלב חדשים ואוירא גרמי וע"כ אתי חלב ומעילה בב"א אבל אם לא אתי בב"א, אפי' בקדשים נמי לא אמרינן דאתי איסור וחל על איסור וא"כ איך אמרינן בירושלמי דס"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים כו' הא בר קפרא סובר דאפי' בבת אחת לא חל:

אך איפשר לומר דהירושלמי לטעמי' דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשבת ה"ה) זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ר' חייא רובה אמר שתים כו' וא"כ קשה דמ"ט אמרינן ביבמות (דף ל"ג) דפליגי בזר שאכל מליקה ובירושלמי אמרינן דלא פליגי רק בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה. ע"כ איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן ביבמות (שם) מיתיבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה דברי ר' יוסי ור"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ובעל מום בלבד ואלו מליקה שיירא למאן שיירא אילימא לר' יוסי השתא ר' יוסי באיסור כולל מיחייב שתים באיסור ב"א מיבעי' אלא לאו לר' שמעון ובאיסור כולל הוא דפטור אבל באיסור בבת אחת מיחייב וכמו דאמרינן שם אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה באיסור כולל לא משכחת לה וא"כ כיון דבירושלמי לא חשיב אלא ב' דברים זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ולא זר שאכל מליקה וכן מביא שם הברייתא דאמרינן התם אמרינן יצא לחוץ ונלמד נפקון ושמעון ר' יוסי אמר שתים ורבי שמעון אמר אחת ואם כן לא קא חשיב נמי זר שאכל מליקה אלמא דבבת אחת אפי' ר"ש מודה אפילו לבר קפרא.

ובזה שביארתי דרשב"ל סובר דר' שמעון ס"ל דאין אחע"א בכולל אפי' בקדשים ג"כ בזה יתבאר הירושלמי (פ"ט דפסחים ה' ד') תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר מ"ט דר"ש והבשר כל טהור יאכל בשר את שהוא מותר לטהורים חייבין עלי' משום טומאה יצא פסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות ונדות ויולדות את שאינו מותר לטהורים אין חייבין עלי' משום טומאה. (ופי' הק"ע את שהוא מותר לטהורים כלומר שנאכל לטהורים דווקא ולא לטמאים את שאינו מותר לטהורים אעפ"י שנעשה בטהרה אין חייבים עלי' משום טומאה) אכל עולה אכל אימורים מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה. ופי' הק"ע אכל עולה או אימורים של שאר זבחים בטומאה מאחר שאין מותרים לזרים שהן נשרפין ע"ג המזבח אין חייבים עליהם משום טומאה ואין בהם אלא קרבן מעילה עכ"ל:

והנה בספרי א"ה (דרוש א') הקשיתי מהא דאמרינן בכריתו' (דף י"ד) יש אוכל אכילה אחת וחייבין עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים כו' אלמא דאימורים חייבין עלי' משום טומאה וכן אמרינן בחולין (דף קט"ו) חומר בחלב מבדם כו' חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עלי' משום פיגול ונותר וטמא וכן כתבו התוס' בפסחים (דף כ"ד) בד"ה לרבות את האימורים דסד"א אין חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו וע"ש שביארתי דהירושלמי קאי אליבא דר"ש שמביא תחילה דקאמר פסח הבא בטומאה ר"מ מחייב ור"ש פוטר. וע"כ אמר אליבא דר"ש אכל עולה אכל אימורים מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה. ור"ש לטעמי' דס"ל בכריתות (דף כ"ג) דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין משום דאין איסור חל על איסור אפי' בכולל נמי וכן הקשו התוס' בזבחים (דף מ"ה) בד"ה אבל העצים והלבונה. והקשו מאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש ס"ל דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין כו' ע"ש. וא"כ ס"ל ר"ש דאין טומאה חל על עולה או על אימורין וע"כ קאמר בירושלמי אכל עולה אכל אימורין מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבין עליהם ור"ש לטעמי' דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין והק"ע לא הרגיש בכל זה עכ"פ מוכח דר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור בקדשים נמי. והוא כמו שביארתי לר"ל דע"כ ס"ל דהא דתנן בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים דבמחלוקת היא דלר"ש אין איסור טומאה חל עלאיסור זרות וא"כ מצטרפים החתיכות של קדשים קלים עם החתיכות וע"כ נאכל אף לטמאים:

אך לכאורה יש להקשות. דא"כ כיון דהא דמתבטל החתיכה של קדשי קדשים בהחתיכה של קדשים קלים והחתיכות הוא משום דאין איסור טומאה חל על איסור זרות וא"כ כיון דאיסור זרות מתבטל. א"כ חל ע"ז איסור טומאה. ויצטרפו קדשי קדשים וקדשים קלים לענין איסור טומאה וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לר"ש לענין איסור אחות איסור מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל. זה אינו כיון דכבר נתבטל תחילה א"כ לא חייל אח"כ דכמו דליתא דמי'.

אך שעדיין צריך לבאר דא"כ הא דקאמר רשב"ל במחלוק' היינו דווקא באם נטמא אח"כ דאז לא חל איסור טומאה על איסור זרות אבל אם נטמא מקודם אפי' לר"ש נמי אסור כיון דאז חל בב"א איסור זרות ואיסור טומאה ע"כ נראה לי לבאר דאפי' אם נטמא מקודם נמי לא חל איסור טומאה על איסור זרות והוא משום דאיסור זרות חל מיד כשנשחטה. כיון דפקע מן החטאת איסור מעילה א"כ חל מיד איסור זרות אי אמרינן דהיתר זריקה שנינו במעילה (דף ה') וא"כ כיון דפקע מעילה והטעם דאמרינן דהיתר זריקה שנינו (פי' כיון דעומד לזרוק הוי כמו שהותר לכהנים וכל שיש היתר לכהנים אין מועלין. וע"כ חל מיד איסור זרות):

[ועיין בתוס' יבמות (ד' ל"ג) בד"ה אלא מליקה בבת אחת כו' וכתבו דאיסור זרות לא חל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים. ואפי' לבר קפרא דאמר היתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה. מ"מ איסור איכא עד שיזרוק (והוא כמו דאמרין במכות (ד' י"ח) דכל היכא דקרינן בי' ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש ומשמע להו דאפי' לבר קפרא דאמר דהיתר זריקה שנינו פי' ונפיק מידי מעילה דהוי כמו שהותר לכהנים. אפ"ה לא קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש עד אחר הזריקה ממש. וע"כ כתבו דאעפ"י דנפיק מידי מעילה אעפ"כ איסור איכא):

אבל הירושלמי איפשר לומר שסובר דלבר קפרא שאומר דהיתר זריקה שנינו. וא"כ כיון שנשחט ועומד לזרוק נפיק מידי מעילה [ועוד איפשר דסובר דהיתר שחיטה שנינו א"כ מיד שנשחט נפיק מידי מעילה וע"כ כיון דאמרינן שזה הוי כמו שיש היתר לכהנים. ע"כ חל הלאו דזרות (ועוד איפשר דלא ס"ל לר"ל כמו דאמר רב דזר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה שפטור מ"ט דאמר קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם כל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן בי' וזר לא יאכל כו')

והכי משמע בירושלמי (פ"ב דשבת ה' ה') זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ר' חייא רובה אמר שתים בר קפרא אמר אחת כו' והא מליקה עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. א"ל שני' היא דכתיב וכל זר לא יאכל קודש. וא"כ משמע מהירושלמי דכיון שנמלקה חל עלה הלאו דוכל זר לא יאכל קודש (ודוחק לומר דזה קאי לאח"כ ונבילה נמי לא חל מיד דלא חל על איסור מעילה כמו שכתבו התוס')]:

וא"כ כיון שחל איסור זרות מיד לבר קפרא דאמר דהיתר זריקה שנינו. וטומאה לא חל אלא עד אחר זריק' וכמו דאמרינן בירושלמי שהבאתי לעיל מ"ט דר"ש והבשר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים את שהוא מותר לטהורין חייבין עלי' משום טומאה יצא כו' אכל עולה אכל אימורים מאחר שאינו מותר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה (לר"ש) וכמו דאמרינן במנחות (דף כ"ח) יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים חייבין עליהם משו' טומאה ת"ל כל טהור יאכל בשר הניתר לטהורים חייבים עלי' משום טומאה ושאינו ניתר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה (ופי' רש"י יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהיו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי כו' יכול יהיו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריק' ובבשר טהור קא מיירי. עוד שם ברש"י ושאינו ניתר לטהורי' כגון אם אכל אפי' בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריק' דם עדיין לא היה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת כו').

וא"כ כיון דאיסור דטמאים אינו חל קודם זריקה רק לאחר זריקה. א"כ בחטאת חל איסור זרות מתחילה וע"כ לר"ש לא חל איסור דטמאים אח"כ משום דר"ש ס"ל דאין אחע"א אלא בכולל ולא במוסיף וע"כ סובר ר"ש דמותר נמי לטמאים ומשום דעל ק"ק לא חל איסור של טמאים לזרים וע"כ ס"ל כיון דקדשים קלים מותרי' לזרים וחל עליהם איסור טמאים. ועל קדשי קדשים לא חל איסור טומאה וא"כ ה"ל ב' שמות ולא מצטרפים לר"ש:

אך זהו דווקא אליבא דבר קפרא דס"ל במעילה (דף ה') דהיתר שחיטה שנינו. אבל לר' יוחנן דס"ל במעילה (דף ה') דהיתר אכילה שנינו. וא"כ אינו יוצא מידו עד שעת היתר אכילה. וא"כ חל בבת אחת לאחר זריקה לאו דזרות ולאו דטומאה. וע"כ אמרינן בירושלמי רשב"ל אמר במחלוקת ר"י אמר דברי הכל. וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין וכא יצטרפו כולהון לשון טומאה (ולשון זרות הוא ט"ס) וע"ז משני סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל ק"ק שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין. (פי' דרשב"ל סובר כבר קפרא דר"ש חולק על סיפא דבשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה דאסור לטמאים דר"ש ס"ל דמותר לטמאים דס"ל אין איסור חל על איסור ואיסור זרות חל מיד דנפיק מידי מעילה דהיינו היתר שחיטה שנינו וע"כ לא חל אח"כ על קדשי קדשים לזרים איסורא דטמאים אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל בפ"ק דמעילה (דף ה') דהיתר אכילה שנינו וא"כ איסור זרות לא חל עד אחר זריקה (דנפיק מידי מעילה) ואז חל איסור דטמאים ג"כ דהוי בת אחת כיון שהוא לאחר זריקה ובבת אחת ר"ש מודה וע"כ ס"ל לר"י דסיפא אתי כד"ה. דאפי' לר"ש בבשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים ודוק: