נועם ירושלמי על נדרים ד:ב:ג

ריב"ל אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר כל הנתפס על חבירו חיי' ליתן לו חיילא דרב מן הדא הגוזל שדה ונטלוה מסיקין לא שמע דאמר ר' יוחנן קנס קנסו בגזלן ר' אבין בעי ההן דהוי רבי' ר"י בר בון ור' חייא כו' תריהון אמרין בשם ר' שמואל חד אמר בארנון ובגולגולת עי' בכתובות מה שפי' הפ"מ שם ואפשר לומר שהוא ט"ס והא דאמר ההון דהוי רבי' צ"ל דחוי בידי' והוא כמו דאיתא בב"ק (ד' קט"ז) הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב היכי דמי אלימא דאנסיה לארעא דידי' כו' לא צריכא דאחוי אחוי' ופירש"י שלא גילה הוא מעצמו אלא שמע מבית כו' שמקדשין לגזול שדות והראה להם טלו קרקע זה של פלוני וע"ז אומר בעי ר' אבין ההן דחוי בידי' (פי' אם קנסו כמו בגזלן ממש או לא) ועי' בירושלמי (פ"ז דכלאים) חד בר נש חזי ונראה לי שצ"ל חוי) שיילי' לר' אלעזר א"ל טבא הוא וכו' עיי"ש ועיין בס' שפת הנחל (דרוש ז') מה שביארתי בב"ק (ד' ק') ודו"ק: