נועם ירושלמי על נדרים י:ח:ב

שם (ה"ח) מתני' הפר נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כו' תני ר"י ב"ר יודה ור"א ב"ר ר"ש אומר הפר נדרים מעל"ע מ"ט דרבנן ביום שמעו מ"ט דר' יוסי ב"ר יודא מיום אל יום כו' נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דריבר"י נותנים לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד נשתתק וחזר לדבורו על דעתי' דר' יוסי בר"י מצטרפין לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן לעולם מיפר והולך והפ"מ כתב על דעתי' דריב"י מצטרפין לו כ"ד שעות כלומר אפי' אותם שעות שנשתתק ואינם ראוין להפר' מצטרפין לכ"ד שעות כו' ושגה בזה והפי' הוא דלריבר"י דאמר בנדרי' (ד' ע"ג) דהפרת נדרים מעל"ע ע"כ אינו תלוי בסוף מעל"ע אלא דבעינן שיהא כל מעל"ע ראוי להפרה אבל לרבנן דאין לו אלא אותו היוםבלבד וא"כ אם נדר בתחילת היום הוי הזמן עד שחשיכה וכן אם נדר באמצע היום הוי נמי הזמן עד סוף היום ע"כ מוכח דהעיקר הוא סוף היום וע"כ צריך שיהא ראוי להפרה בסוף היום ועל זה אומר על דעתי' דריבר"י מצטרפין לכ"ד שעות (פי' מצטרפין הכ"ד שעות אותם שהיו ראוין להפרה אבל לרבנן העיקר הוא שיהא סוף היום ראוי להפרה):

[והנה הק"ע תמה על שלא הביאו הפוסקים לזה הירושלמי והוא תמוה דהא הרא"ש הביא להירושלמי דהכא וכמו שהבאתי בריש פרקין הא שכתב הרא"ש על הא דאיתא בפ"י דנדרים (ד' ע"א) איבעי' להו גירושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי למאי נפקא מינה כגון דגירשה ואהדרה ביומא א"א כשתיקה דמי מצי מיפר לה ואי כהקמה דמי לא מצי מיפר לה וכתב ע"ז הרא"ש ובארוסה מיירי דאין הבעל מיפר בקודמים כו' והא דנקט ואהדרה לאשמועינן דווקא דאהדרה ביומא אבל אם עבר היום לא מצי מיפר לה אפי גירושין כשתיקה אע"ג דלא היה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי דגרס בירושלמי גבי פלוגתא דריב"י ורבנן אי הפרת נדרים הוי מעל"ע או עד שתחשך דווקא נשתתק וחזר לדיבורו כו' אלמא שעה שאינה ראוי' להפר אינו עולה מן המנין והקשיתי שם בספרי נ"י (ס' ג') על הטור שכתב ביו"ד הלכות נדרים (ס' רל"ד) קיים נדרי אשתו או נדרי בתו ונתחרט נשאל לחכם על הקמתו ומתיר לו ויש לדקדק אם צריך לשאול ביום שמעו דאיכא למימר דגרע משתיקה. ומיהו נראה מכיון שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר שאין שתיקתו קיום ומיפר אפי לאחר כמה ימים. והקשיתי שם דהא לשיטת הש"ס דילן אפי' שעה שאינה ראוי' להפר עולה מן המנין וע' בספרי נחלת יהושע (סי' ב') שהארכתי בשיטת הירו' דשעה שאינ' ראויה להפר שאינו עולה מן המנין ודו"ק]: