נועם ירושלמי על נדרים א:ב:ג

עוד שם ר' ירמי' בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לוסר עצמו בו והא תנינ' קונס קונסא שמה כו' בס' נחלה יהושע (ס' ו') כתבתי שם שהוא תמוה דמאי בעי ר' ירמי' הא מתני' הוא סתם נדרים להחמיר וביארתי שם דהבעי' הוא אם הא דסתמן אסור היינו בתורת ספק אבל לא להיות בודאי או כיון שכונתו כמו שחכמים מפרשים וחכמים תופסים לחומרא א"כ ממילא חזר להיות כודאי וע"ז מביא והא תנינן קונם וא"כ כיון שמועלין בקונם ודאי אעפ"י שהוא ספק אעפ"כ חוזר להיות כודאי עיי"ש שהארכתי בזה:

[וכעת נראה לי דמיבעי' ליה על כינוין (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ה') דידים שאין מוכיחות לא הוין ידים וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' א') על שהוכיח המהרי"ט בחדושיו שכל שאינו מוכח מעצמו אף שיש הוכחה מדבר אחר לא מקרי ידים מוכיחות עיי"ש וע"כ בעי בכינוין ג"כ דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לוסר עצמו בו וע"כ אף אם אמר שכונתו היה לשם קרבן אעפ"כ כיון שאינו מוכח מעצמו שהוא לשם קרבן ע"כ אינו אסור משום כינוי וע"כ פשיט מהא דתנן קונס וא"כ יש לפרשו לענין אחר אפ"ה הוי כינוי וע"ז משני קונסא שמי']: