נועם ירושלמי על נזיר ח:א:ב

היו שניהם מכחישין (פי' ששני עדים מכחישים אותו) ייבא כהדא עד אומר נטמא והוא אומר לא נטמאתי טהור שנים אומרים ניטמאת והוא אומר לא נטמאתי שניהם נאמנים ממנו דברי ר"מ וחכמים אומרים הוא נאמן ע"י עצמו רב יהודה בשם רב כיני מתניתא ר"מ מטמא ר"י וחכמים מטהרים א"ר יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור"י מטהר והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה בפי' הירושלמי והם פירשו כמו שיטה הש"ס דילן ולי נראה לפרש שהירושלמי מחולק עם הש"ס דילן וכמו שאבאר והכי פירושו רב יהודה בשם רב כיני מתניתא ר"מ מטמא רבי יהודה וחכמים מטהרין (פי' דרב יהודה סובר כמו חכמים דהטעם הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש והוא כמו דאיתא בכריתות (ד' י"ב) איבעי' להו מ"ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן הוא ופטור ומאי נ"מ למיפשט מינה לטומאה דאי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש לא שנא טומאה חדשה ולא שנא טומאה ישנה ואי אמרת טעמייהו דרבנן משום כו' מיגו כי פטרי ליה רבנן מטומאה ישנה אבל מטומאה חדשה מיחייב מ"ט טומאה ישנה מיגו דאמר טבלתי פטור כי אמר נמי לא נטמאתי פטור דאיכא למימר מאי לא נטמאתי דקאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אבל טומאה חדשה מיחייב מ"ט דכי אמר נמי טבלתי מיחייב דא"ל השתא נטמאת וע"ז פליגי בירושלמי דרב יהודה בשם רב כיני מתניתא ר"מ מטמא ר"י וחכמים מטהרין (פי' דלרבנן בודאי הטעם משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ואפי' כי ליכא מיגו ואפי' רבי יהודה נמי סובר דהטעם הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ולא משום מיגו). אמר ר' יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר (ואיפשר דגרסי וחכ"א אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש) אבל רבי יהודה לא סבר כחכמים דהטעם הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אלא מחמת מיגו (אבל לרבנן פשיטא לי' להירושלמי דהטעם הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש וכמו דאיתא בכריתות (ד' י"ב ושם) אמרו לו עד א' נטמאת כו' וחכ"א אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ש"מ טעמייהו דרבנן משו' דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש א"ר אמי לעולם טעמ' דרבנן משום דאמרי' מיגו והכא קתני מתוך שאם ירצה כו' הילכך אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ולהירושלמי פשיטא ליה דחכמים דאמרו נאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש הוא לא מחמת מיגו אלא דנאמן על עצמו כו')

וע"כ אמר ר' יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר (פי' משום מיגו וכמו דתנן במתני' (ד' י"א) אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבת) מנו אמרו לו ר"י (פי' הא דתנן בכריתות (ד' י"ג) אמרו לו אינו מן השם הוא ר"י (ועי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דשבת) דהאי מנו אמרו ליה ר"י היינו ר' יהודה) והכא נמי הוי ר' יהודה ולר' יהודה הוא מחמת מיגו. וע"כ אמר ר' יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר וחכמים אומרים הוא נאמן על עצמו ולא מחמה מיגו (ואיפשר לומר דיש נ"מ בין אם הוא מחמת מיגו או משום שנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש והוא כמו דאיתא בכריתות (ד' י"ב) אמר ר"נ הלכה כר' יהודה אמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו ושיטת הירושלמי דזהו דווקא אם הוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אבל אם הוא מחמת מיגו נאמן אפי' לאחרים ג"כ וע"ז אמר רבי יהודה מטהר (פי' שמטהר לגמרי ואפי' בינו לבין אחרים כיון שהוא מחמת מיגו). אבל חכמים פליגי ואמרו דהוא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ולא משום מיגו וע"כ אינו נאמן רק בינו לבין עצמו:

וע"ז אומר מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוחנן דאמר גוריון בשם ריב"ח לא אמר ר' יהודה אלא בטומאה ישינה שיכול לומר נטמאתי וטהרתי ותני כן הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת מקדש (פי' שאומר דמיליהון דרבנן מסייעין לר' יוחנן דלר' יהודה הא דנאמן הוא מחמת מיגו ולא מחמת דאדם נאמן על עצמו כו' דהא אמר ר' גוריון בשם ריב"ח לא אמר ר' יודא אלא בטומאה ישינה שיכול לומר נטמאתי וטהרתי (פי' אבל בטומאה חדשה אינו נאמן משום דליכא מיגו דהא לא יכול לומר טבלתי וא"כ מוכח דלר"י הוא משום מיגו ולא משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש כמו לחכמים דלחכמים שהוא משום דאדם נאמן על עצמו א"כ אפי' בטומאה חדשה נמי

וע"ז אומר ותני כן הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת מקדש (פי' שמביא ברייתא מה שאמרו חכמים לר' יהודה דאמר גבי טומאה דטהור משום מיגו. ע"ז אמרו לו כן הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת מקדש (פי' דבאכילת חלב ליכא מיגו דלא אכלתי חלב שוגג אלא מזיד דהא לא משוי נפשי' רשיעא (וכמו שהקשו התוס' בכריתות (ד' י"ב) וכן שם (ד' י"ג) אמר ריש לקיש מודה ר"מ לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה ופירש"י אבל מיגו דמתניתין לא כו' דנוח לו לשקר לומר לא אכלתי מעשית רשע לומר מזיד הייתי וע"ז אמרו לו כן הדבר על אכילת חלב (פי' דהא התם ליכא מיגו דלא משוי נפשיה רשיעא הוא הדבר על ביאת מקדש (פי' דהא לא יכול לומר מזיד הייתי משום דלא משוי נפשיה רשיעא וזה הוא הברייתא דאיתא בש"ס (ד' י"ג) ומודין חכמים לר' יהודה בחלבים כו' אלא שבירושלמי הוא באופן אחר וא"כ מוכח מזה דחכמים פליגי עם ר' יהודה דלר' יהודה הוא משום מיגו ולרבנן הוא משום דנאמן על עצמו כו'.

וע"ז אומר דמיליהון דרבנן מסייעין לר' יוחנן (פי' שאומר כיני מתניתא ר"מ מטמא ור' יהודה מטהר (פי' משום מיגו) וחכמים אומרים הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש וע"ז פריך ויודין ליה בטומאה (פי' אמאי אינם מודים חכמים לר' יהודה שהוא משום מיגו דהא יכול לומר טבלתי וא"כ איכא מיגו וא"כ מפני מה אומרים לו הוא הדבר על ביאת מקדש וע"ז אומר מפני טומאת נזיר שאין אומר לו איכן הוא קרבניך שהבאת (פי' וא"כ ליכא מיגו) וע"ז פריך ויודין ליה בתרומה (פי' בתרומה אם אמרו לו שנים אכלת תרומה ויתחייב חומש) ואיכא מיגו משום דהא יכול לומר דהיה טעות בתרומה וכמו דאיתא (בפ"ה דנזיר ה"א) כההוא דמר ר' אבהו בשם יוחנן נתכווין לתרום כרי חיטין ותרם שעורים בלילה לא עשה ולא כלום ביום מה שעשה עשוי שחמתית ונמצאת אגרין אפי' ביום לא עשה ולא כלום (פי' וא"כ איכא מיגו ולא משוי נפשיה רשיעא (ולא משום דהא יכול לומר נשאלתי על תרומתי דלקמן בנזירות איתא בירושלמי שיכול לומר תנאי היה בלבי ולא כמו דאיתא בש"ס דילן (ד' י"ב) דאי בעי אמר נשאלתי על נזרו. והירושלמי לא ניחא ליה דא"כ יאמרו לו שיברר מי הם שהתירו לו כמו שאומר בנזיר טמא איכן קרבנך שהבאת):

וע"ז אומר עד כאן קשה בה ר' חנינא (פי' שיודין לו בתרומה דאיכא מיגו) ר' מנא שמע לה מן דבתרא אמרו לו אם ירצה לומר מזיד הייתי בשפחה חרופה מאי אית לך שוגג חייב מזיד חייב שיוכל לומר הערתי וכו' בנזירות מאי אית לך שוגג חייב מזיד חייב אונס חייב כו' תנאי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותו ממני ותחול עלי נזירות אחרת מ"מ לא נתחייב בנזירותו עד עכשיו תנאי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני ותחול עלי נזירות אחרת (ונראה לי שתחילה צריך לגרוס תנאי היה בלבי לכשאטמא תחול על נזירות אחרת) וע"ז פריך מ"מ לא נתחייב בנזירותו עד עכשיו (פי' בתמיה) דאף שאמר שתחול עליו נזירות אחרת מ"מ נתחייב בנזירות עד עכשיו וע"ז משני תנאי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני ותחול על נזירות אחרת וא"כ פקעה נזירות קמייתא למפרע וא"כ אינו חייב כו' הא כל מילי' לא מצי תני' וכא מצי תני (פי' דהא כל אלו הדברים בודאי יש בהם מיגו דלא משוי נפשיה רשיעא וא"כ ה"ל למיתני דחכמים מודים בזה דנאמן משום מיגו ולא תניא וכא מצי תני וא"כ מאי פריך ויודין ליה בתרומה משום דהוי מיגו אפי' לחכמים שיכול לומר שטעה בתרומתן וא"כ אמאי לא מודי בזה דבזה הוא נאמן משום מיגו דהא איכא טובא דאפי' לרבנן נמי נאמן משום מיגו ולא תני בברייתא וה"נ לא תני וא"כ לא קשה דיודין ליה בתרומה (ועיין בק"ע ובפ"מ שנדחקו בזה הירושלמי מאוד ועיין שם שפירושיהם דחוק):