נועם ירושלמי על נזיר ו:א:י

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ריב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה והנה הק"ע הקשה דמאי ראי' מייתי מדר' אבהו לר' יוסי ואם הא דמייתי ראי' הוא דדווקא דבטל לאיסור אבל לא לטומאה דילמא גם לטומאה בטל נמי:

[ע"כ נ"ל לבאר במה שהאריך בזה בס' אבני מילואים בשאלות ותשובות (סי' ד) מה שכתב התבואת שור ליישב דברי הב"ח והוא שסובר הב"ח במה שכתב על הטור שיש מפרשין החילוק שבין נבילה וטריפה לענין איסורין מבטלין זה את זה דכל שהן שני שמות מבטלין זה את זה כמו חלב ודם אבל כל שהוא מאיסור א' אין בו ביטול ומה שהקשו דהא אין איסורין מבטלין זה את זה רק אלא כהאי דסי' צ"ח) שחלוקין בטעמן כגון כבד ובשר ותירץ דנ"מ בחלוקין בטעמן רק משום דהוי משום שם א' ע"כ אין מבטלין זה את זה דדוקא איסורין חלוקין כגון זה משום נבילה וזה משום טריפה אי נמי דם וחלב קייל"ן דמבטלין זה לזה אבל איסור א' החלוק בטעמו אין מבטלין זה את זה וא"כ איכא נפקא מינה עיין שם שהאריך בזה:

ובזה יחבאר הירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר"מ (כמו דאיתא בזרעים במסכת ערלה) כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהם בכזית משום לא תאכל כל תועבה וא"כ כיון דכל האיסורין מצטרפין א"כ הוי כמו משם א' וע"כ אין מבטלין זה את זה אך אעפ"כ קשה דכיון דהטעמים חלוקין והם מבטלים זה את זה בטעמן א"כ אמאי מצטרפי ע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל וכאילו בקפלוט (פי' דאי איפשר לשער ע"י קפילא ארמאה דכיון דחלוקין בטעמן א"כ מבטלין זה את זה וא"כ אין מרגישין הטעם א"כ איך מצטרפין) ע"ז אימר דמשערין אותו בבצל וקפלוט וכמו דאיתא בחולין ד צ"ז) א"ר יוחנן כל האיסורין כו' משערין כאלו הן בצל כאילו הן קפלוט וכתבו התוס' בד"ה כל כו' ולפי"ז פליג ר' יוחנן אדרבא דאמר כל איסורין שבתורה בששים וכדרבא קייל"ן דהוא בתרא וא"כ לשיטת הירושלמי דהיינו לר' יוחנן השיעור הוא כאילו הן בצל וקפלוט וע"ז אומר ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ר' יוסי ב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה (פי' אבל במשא מטמא והוא כמו דאית' בבכורות (כ"ג) איתיביה אפר כשר שנתערב באפר מקל' הולכין אחר הרוב לטמ' ואי רובא אפר מקל' הוא לא מטמא ואי אמרת טומא' כמאן דאיתי' דמי נהי דבמגע לא מטמא ליטמא במשא וכתבו התוס' שם בד"ה נבילה בטילה בשחוטה כו' וא"ת מאי שנא דלענין טומאת מאת משא לא מהני ביטול ברוב משום דסוף סוף הרי נושא כזית נבילה ולענין איסור מהני דאפי איסורין מבטלין זה את זה כדאמר ר"ל בזבחים (ד ע"ח) דפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואוכלן פטור לכולי עלמא דאי איפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק מינה ש"מ איסורין מבטלין זה את זה משמע דבהיתר פשיטא לכולי עלמא דמבטל את האיסור כו' ויש לומר דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס בבית הבליעה קמא קמא בטיל ברוב היתר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע וחזר ונגע דטהור ואע"ג דטומאת משא גופי' ליתא אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב מ"מ נהי דגזור רבנן לענין משא לא גזור לענין איסור דלא דמי כו':

[ובזה יתבאר הירושלמי שאומר ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ריב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה (פי' אבל במשא מטמא) וע"כ כיון דסובר ר"מ דכל האיסורין מצטרפין זה עם זה משום לא תאכל כל תועבה ע"כ אע"ג דהטעמים חלוקין א"כ אין נרגש האיסור אעפ"כ לא גרע ממין במינו דמטמא במשא דכמאן דאיתי' דמי וע"כ אם יתבטל בששים הוי כאילו אינו כלל וכמו שכתב האבני מילואים בתשובה (שם) דמין במינו לא בטל אע"ג דליכא טעמא צריך ששים והביא שם מה שכתב בתורת הבית דצריך ששים לפי שבפחות משיעור זה האיסור נרגש במין בשאינו מינו ואפי' במין במינו שאין האיסור נרגש בו מ"מ כיון דבמין בשאינו מינו נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו ומדברי האחרונים כולם מבואר דהא דמין במינו בששים משום גזירה דמין בשאינו מינו אך מדברי הרשב"א אלו מבואר דלאו משום גזירה אתי עלה אלא משום חומרא משום דפחות משיעור זה האיסור נרגש וכיון דיש בו שיעור הרגשה אע"ג דהכא במינו אינו נרגש כיון דיש בו שיעור הרגש בשאינו מינו החמירו עליה כו']:

וע"כ אומר הירושלמי דהטעם דמין במינו בס' הוא משום דאי ליכא ס' אע"ג דאינו נרגש כיון דהוא מין במינו מ"מ לא בטיל משום חומרא דהא מין במינו לא בטל רק במגע אבל במשא מטמא משום דכמאן דאיתא דמי וא"כ כיון שכל האיסורין מצטרפין זה עם זה ע"כ אעפ"י שהם ב' מינים וכל א' מבטל את חבירו וא"כ אינו נרגש אעפ"כ כיון שהן מצטרפין זה עם זה וא"כ הוי כמו שהם משם א' וע"כ אעפ"י דליכא הרגשה מן האיסור משום דכל אח' מבטל חבירו אעפ"כ לא גרע ממין במינו דצריך ששים והכא נמי צריך ששים ואינם מבטלים זה את זה וזהו דווקא מחמת דבמשא לא בטל אבל אם הי' בטל במשא ג"כ א"כ כמאן דליתא דמי וא"כ כיון שמבטלין זה את זה הוי כמו שאינו נרגש וא"כ אינו נרגש אבל כיון דכמאן דאיתא דמי וע"כ אם יש בו ששים שאינו נרגש אפי' בשאינו מינו ע"כ מותר אבל בפחות מששים כיון שנרגש באינו מינו על כן אסור והכא נמי במין בשאינו מינו רק דהאיסורים חלוקים אעפ"כ כיון דמצטרפין זה עם זה ע"כ אע"ג שכל א' מבטל חבירו אעפ"כ כיון דליכא ששים א"כ לא גרע ממין במינו פחות מששים דאע"ג דאינו נרגש אפ"ה לא בטל וכל זה הוא מחמת דבמשא לא בטל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד (ע"ש):