נועם ירושלמי על נזיר א:ב:ח

עוד שם מנה ששה חדשים ונטמא מונה עוד ששה חדשים או אוזר ומונה י"ב חודש השלים נזירות ולא הספיק לגלח עד שעברו שלשה ימים ונטמא (פי' דמיבעי' ליה אי הוי אחר שלשה כנזיר סתם ויהי' מותר לגלח אעפ"י שלא הביא קרבנותיו והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) אמר ריב"ח נזיר שכלו לי' ימיו לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת וע"כ מיבעי' ליה אם נטמא ולא יכול עוד להתחיל נזירות השניה אם יכול לגלח דהוי כנזיר שכלו לו ימיו ומותר לגלח או כיון דצריך להיות עוד נזיר ע"כ לא יוכל לגלח) וע"ז אמר ר' מני בעי מכיון שלא קידש שערו בדם מי מתירו לגלח דכיון שנטמא א"כ לא יכול להביא קרבנות נזירות טהרה א"כ מי מתירו לגלח והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) מיתיבי נזיר שכלו לו ימיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים תיובתא אלמא דכיון שלא קידש שערו בדם לוקה על התגלחת נמי וא"כ בנזיר שכלו ימיו נמי לוקה על התגלחת וא"כ מאי מיבעי' לי' בנזיר עולם ודו"ק:

עוד שם הריני נזיר עולם לאחר עשרים יום נזיר עולם מכבר נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ונזיר מכבר מאחר שיש בידו לגלח נזיר דהא איפשר שיגלח לאחר שלשים ואח"כ יהי' נזיר עולם או מאחר שאילו נטמא ואין לו מהיכן לסתור אינו נזיר לעולם והבעי' היא אע"ג דיכול להפסיק נזירות וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום מונה עשרים ואח"כ מונה שלושים ואח"כ מונה שמונים כדי להשלים נזירות הראשונה וכן איתא בירושלמי לקמן (פ"ב ה"ט) תני ר' חייא נזיר לאח' ך' יום נזיר מעכשיו לק' יום ה"ז מונ' כ' ומפסיק וחוזר ומונה עוד שלשים יום וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונ' אך זהו דווקא במה שיוכל להשלי' אבל הכא שאמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום וע"כ אם אמר הריני נזיר עולם לאחר שלשים יום ואח"כ אמר הריני נזיר סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים כיון דבלאו"ה הוי נזיר עולם וע"כ כיון דאמר הריני נזיר לעולם לאחר שלשים יום לא יכול לקבל עליו נזירות סתם כיון דאם נטמא אין לו ממה לסתור ולהשלים וע"כ מיבעי' לי' הריני נזיר לאחר שלשים יום נזיר שמשון נזיר מכבר (פי' אם אמר הריני נזיר לאחר שלשים נזיר שמשון ונזיר מכבר (פי' וא"כ אף דבנזיר עולם אין לו במה לסתור ולהשלים דהא בלאו"ה הוי נזיר עולם) אפשר לומר דנזיר שמשון יוכל לסתור ולמנות עוד שלשים אף דבלא"ה הוי נזיר שמשון אבל הכא יסתור ויוכל להשלים שיהי' אסור בטומאה דהא נזיר שמשון מותר לטמא למתים וא"כ יהי' לו במה להשלים שיהי' אסור בטומאה מחמת נזירותו סתם שנזר מתחילה אך שאעפ"כ לא יוכל לגלח ולהביא עוד קרבן טומאה ואח"כ לא יכול לגלח בנזירות שמשון:

וע"ז אמר ר"ח מסתברא שתדחה נזירות תור' לנ"ש מ"ט כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה והנה לכאורה מוכח מזה דשיטת הירושלמי דנזירות שמשון הוי דרבנן דהא קאמ' שאינה תורה וא"כ הוא דלא כשיטת הש"ס דילן במכות (ד' כ"ב) דפרי' והרינזיר בנזירות שמשון (פי' הא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליה משום שמונה לאווין מיירי בנזירות שמשון וא"כ מוכח דלוקה) וכן בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא איפשר לאיתשולי עליה מי חיילא או לא ולי נראה דודאי אף לשיטת הירושלמי נזירות שמשון הוא מדאורייתא והא דקאמר דחל היינו שיכול להשלים נזירותו אם יטמא ויסתור ואח"כ ישלים לימי הנזירות אך דהא אינו יכול לגלח מחמת נזירות שמשון אך הא איפשר דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ אתי עשה דתגלחת ודחי לל"ת דנזירות שמשון אך הא איתא ביבמות (ד' ה') אלא אתי' מראשו דהך תנא דתני' ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אפי' מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה כו' הא דקייל"ן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמור מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא משום דאיכא למיפרך שישנו בשאלה וא"כ איך ידחה נזירות סתם דישנו בשאלה לנזירות שמשון דליתא בשאלה ואך אעפ"כ אתי עשה ודחי ל"ת דנזירות שמשון דאין ע"ז עשה קדוש יהי' דעשה דקדוש יהיה גדל פרע כו' אינו רק בנזיר סתם אבל לא בנזיר שמשון והראיה דהא הרמב"ם (פ"ז מה' נזירות ה' י"ב) כתב וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע ונתרפא מצרעתו כו' וכל מקום שאתה מוצא מצות עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזירות עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה תגלחת הנגע של נזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאיליה ולא נשאר אלא הל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו ולפיכך בא העשה דתגלחת ודוחה אותו וא"כ כיון ששמשון מותר להטמא למתים ע"כ ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ יכול שתחול עליו הנזירות שלו ואם יטמא יהיה לו ממה לסתור ויוכל לגלח דאתי עשה דנזירות שלו ודחי לל"ת דתגלחת של נזירות שמשון ולא הוי בנזירות שמשון עשה ול"ת (ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א דאמאי דחי מצורע לנזירות שמשון דהא התם ליתא בשאלה ואך דהתם ליכא העשה דקדוש יהיה וא"כ לא הוי רק ל"ת וע"ז אומר אמר ר' חנינא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון (פי' שנזירות תורה הוא עשה דהיינו שיגלח אבל בנזירות שמשון ליכא עשה רק ל"ת וע"ז אומר מאי טעמא כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצא זה שאין נזירותו תורה (פי' מ"ט דהא כיון שהוא נזיר איכא עשה ול"ת דהיינו עשה דקדושים יהיו ע"ז אומר כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה זהו דוקא במי שמצווה על התגלחת סוף שלשים וע"ז אומר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו אבל במי שאינו מצווה על תגלחת השוער ליכא בו עשה דקדושים יהיו וא"כ לא הוי רק ל"ת לחוד וא"כ יכול לגלח אם יטמא ויסתור ואח"כ יביא קרבנותי' של טהרה דאתי עשה ודחי ל"ת ועיין לקמן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות ונדחקו שם הק"ע והפ"מ והפי' הוא דמיבעי' ליה אם ספק תגלחת מצוה דוחה לתגלחת של רשות (פי' כיון שהוא ספק א"כ אם הוא אינו מצורע א"כ הוא תגלחת של רשות ותגלחת רשות אסור או דילמא דאפי' ספק נמי דוחה ואיפשר דהטעם הוא משום דהוי עשה ול"ת שישנו בשאלה וע"כ מספקא ליה דאיפשר דאפי' ספק נמי דוחה)] ובש"ס דילן בנזיר (ד' י"ד) אלו הבעיות הם באופן אחר והוא אי קפיד אהפסקת נזירות דמשום שאיפשר בשאלה ע"כ חל אעפ"י שיהי' מחוייב להפסיק ובירושלמי בעי באופן אחר כמו שביארתי ועיין בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש א') שהבאתי שם מה שהארי' המהרי"ט בענין זה אי נזירו' הוא מחמת נדר ולא מחמת נזירות וא"כ בודאי ליכא עשה דקדוש יהי' וע' בס' אבי הנחל (דרוש א' ודרוש כ"ז) ע"ש ודו"ק: