נועם ירושלמי על מועד קטן ב:ג:ד

א"ר בא בר ממל אילו היה לי מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא והתרתי שיהיו עושין מלאכה בחול המועד כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהיו מוכרין בזול והם מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלין ושותין ופחזין:

והנה הט"א האריך במגילה ודף כ"ב) אהא דאמרינן התם ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית ציבור ותשעה באב קורין ג' ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד קורין ד' וכתבו התוס' וקשיא דהא אמרינן בחגיגה (דף יח) ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשית מלאכה וי"ל דודאי מותר הוא בעשית מלאכה לאנשים אבל הנשים אסורות במלאכה לפי שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל:

וכתב הט"א דנראה לו דר"ח אסור בעשיית מלאכ' מדינא אפי' לזכרים בזמן שבהמ"ק הי' קיים מפני המוספין שקריבין בו שהן לכל ישראל והיינו טעמ' שהחמירו בע"פ אחר חצות בעשיית מלאכה יותר משאר ע"ש ועיו"ט כדאמרינן ברפ"ד דפסחים (ד' נ) וכמו דאיתא בירושלמי רפ"ד דפסחים (ה"א) מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה בהן דתני להן כל אינש דיהוי עילוהי אעין ובכורים האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזרים למערכה אסור בהספד ותענית ולעשות מלאכה בו ביום. א"ר יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהיו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהיו כל ישראל בטילין והא כתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו נביאים הראשונים כ"ד משמרות על כל משמר ומשמר הי' עומד בירושלים של כהנים ושל נביאים ושל ישראלי' ועד כאן לא שמעינן מקרא דואספת דשרי בעשית מלאכה אלא מפני התמידין שקריבין בכל יום חס עליהן הכתוב דאל"כ מי אוסף להן את הדגן אבל מוספין שאין קריבין אלא לפרקים מר"ח לר"ח וממועד למועד דסגי לאסיפת דגן בשאר כל הימים לא חיסך ואסור בעשית מלאכה ביום הקרבתן לכל ישראל כו' ואע"ג דמשום פסח אינו אסור בעשית מלאכה ביום הקרבתן אלא מחצות אילך אבל קודם חצות מותר כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ד דפסחים שם) הרי פסח הרי קרבנן של כל ישראל ותלו אותו מנהג ח"ר אבהו שני' היא שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלה ר' אבהו בעי האומר הרי עלי משש שעות ולמעלה מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן. א"ר יוסי פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה היא

וא"כ מוספין שזמן הקרבתן כל היום כדתנן ספ"ב דמגילה (ד' כ') כל היום כשר למוספין א"כ אסור במלאכה מחמת המוספין ולישנא דירושלמי הכי משמע דוקא תמיד דהתורה הוציאה מן הכלל הא שאר קרבן כיוצא בו כגון מוספין שהוא לכל ישראל אעפ"י שאינו מיוחד לבעליו כפסח דכללא הוא דאי כל כיוצא בו נמי שרי לא שייך לישנא דהוציאו מכללה כיון דכל כיוצא בו נמי שרי:

אך שהט"א באבני מילואים וחגיגה (ד' י"ח) הביא מה שכתב ר"ת בחגיגה (ד' י"ח) הירושלמי דהכא (פ"ב דמוע"ק) כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלים ושותין ופחזין וא"כ מוכח דאינו אסור במלאכה אלא מדרבנן וכתב על זה הט"א דראי' גדולה היא לפי הירושלמי מ"מ כיון שהוכחנו מגמ' דידן שהוא מה"ת גמ' דידן עדיפא ובלא"ה הא מילתא נאמר בירושלמי בשם ר' אבא בר ממל שני דבריםהם וגם דבר ב' ליתא לפי גירסא דידן והכי אמר התם ר"א בר ממל אילו היה מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא והתרתי שיהיו עושים במלאכה בחולו של מועד כלום אסור בשר של בכור מלשקול בליטרא לא כדי שימכרו אותו בזול והם מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעים בתורה ואינון אוכלים ושותין ופחזין וא"כ לפי דבריו הא דאסור לשקול בשר בכור בליטרא אינו אלא מדרבנן ומטעמא כדי שיהי' נמכר בזול וברפ"ו דבכורות (ד' ל"א) לא משמע הכי דתנן כל פסולי המקדשין הנאתן להקדש ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא חוץ מבכור ומעשר הנאתן לבעלים ומפ' בגמ' מאי הנאה להקדש אדמעיקרא כיון דשרית לי' נמכרין באיטליז ונשקלים בליטרא טפי ופריק מעיקרא אבל בכור ומעשר הואיל והנאתן לבעלים ולא להקדש ל"ל בה אם מוכר בזול ואסור משום זילותא דקדשים כדמוכח להדי' בפ"ח דזבחים (ד' ע"ה) בעי רמי בר חמא התפיס בכור לבדק הבית מהו שישקול בליטרא רוחא דהקדש עדיף או זילותא דבכור עדיף הרי לא כדי שימכור בזול אסרו לשקול בליטרא אלא הא דאסור לשקול הוא הסיבה גורם למכור בזול והא דלא חששו להפסד הוא מפני שהנאתן לבעלים ואסור למכור בליטרא הוא משום זילותא והכי משמע להדי' בסנהדרין (ד' קי"ב) ובפ"ק דתמורה (ד' ח') דהוי מן התורה דאמר התם שנאכל בתורת בהמתך כו' והשתא י"ל כמו שחולק בהא אגמ' דידן ה"נ בהא דאסור במלאכה בחולו של מועד חולק נמי אגמ' דידן כו' עכ"ל:

ולי נראה דודאי הירושלמי סובר דאע"ג דבתמיד של שחר אע"ג שהוא קרבן של כל ישראל הותר במלאכה דכתיב ואספת דגנך אעפ"כ ה"מ בקרבן של ציבור וע"כ כיון שהותרה המלאכה בתמיד של שחר שהוא קרבן ציבור הותר נמי בכל קרבנות ציבור והא דאמר גבי פסח הטעם דאסור במלאכה משום יום הקרבת הקרבנות היינו משום דבפסח כל יחיד מביא לעצמו קרבן פסח וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"א) כתוב א' אומר וחג הקציר בכורי מעשיך וכתוב א' אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו א"ר חנני' כיצד יתקיימו שני מקראות הללו בשעה שהוא חל בחול אתה חוגג ושובת ובשעה שהוא חל בשבת למחר אתה חוגג וקוצר א"ר יוסי ב"ר בון ובלבד שיבליע לעיסתו כהדא דתני להן אינש דיהוי עילוי' אעין וביכורין האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ותענית ולעשות מלאכה בו ביום ואע"ג דהותרו במלאכה אע"ג שהוא זמן הקרבתן של ישראל בקרבן תמיד אעפ"כ אסור במלאכה ובקרבן של יחיד דהיינו עולת ראי' ושלמי חגיגה דלא דמי לקרבן ציבור דאע"ג דיש לכל ישראל חלק בהקרבן אעפ"כ לא הוי קרבן יחיד.

[וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דשקלים ה"ד) אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא אמר ריב"ז לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמם וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ומנחת העומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים כו' ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבים חכמים לר' יהודה חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל וקשיא משיבים לאדם דבר שאינו מודה בו שאין חטאת ציבור מתה. ר' יהודה אומר תמות (פי' שאיך משיבין לר' יהודה שיש חילוק בין יחיד לחטאת ציבור דבחטאת יחיד מתה ובחטאת ציבור אינו מתה הא ר' יהודה סבירא ליה דחטאת ציבור נמי תמות). והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד הוא ואינון מתיבין ליה מכיון שנמסר לציבור כמו שהיא נדבת ציבור]:

וע"כ כיון דהותרה קרבן ציבור דהיינו התמיד בעשית מלאכה ע"כ אפי' בר"ח וחולו של מועד נמי מותר בעשית מלאכה ורק בקרבן יחיד לא הותרה וע"כ בע"פ או אם חל יום טבוח לאחר השבת שהוא יום הקרבת קרבנות של יחידים ע"כ אסור בעשית מלאכה.

וא"כ ניחא מה דאמרינן בירושלמי דאמר ר' אבא בר ממל אילו הי' לי מי שימנה התרתי בשר בכור כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין דמצד הקרבת המוספין כיון דאישתרי מלאכה ביום שמקריבין התמיד ע"כ אפי' ביום שמקריבין הקרבן מוסף של ר"ח וחולו של מועד נמי מותר בעשית מלאכה. וע"כ לא הביא הירושלמי במגילה (פ"ד ה"ב) הברייתא שהובא בש"ס דילן (ד' כ"ב) זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כו' ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד קורין ד' והוא כמו שביארתי שסובר דבר"ח אף שיש בו קרבן מוסף נמי מותר כיון דאישתרי לגבי תמיד:

ומה שהקשה הט"א על הא דאמר ר' אבא בר ממל אילו הי' לי מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא כו' כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהיו מוכרין אותו בזול והם מערימין ומוכרין אותו ביוקר והקשה ע"ז הט"א מהא דזבחים (ד' ע"ז) דמשמע דמשום זילותא היא וכן בתמורה (ד' ח') לעולם בבעל מום ודקא קשי' לך היינו בהמתה מי שנאכל בתורת בהמתה יצאת זה שאינו נאכל בתורת בהמתך וא"כ משמע שהוא מדאורייתא וא"כ איך יתיישב הא דר"ש שאומר בהמתה פרט לבהמת בכור ומעשר דודאי מיירי בבעל מום ולשיטת הירושלמי הא דאינו נשקל בליטרא הוא רק מדרבנן כדי שיהיו מוכרים בזול וא"כ אמאי קאמר ר"ש דבהמתך ולא בהמות בכור ומעשר. והנה הק"ע כתב דמוקי לה בתמימים כיון דאית לכהן זכי' בגויה מחייה לא אמעטי משללה ולא שלל שמים עכ"ל:

ואינו נראה דאף דמשמע בירושלמי (פ"א דמ"ש) וכן (בפ"ב דקידושין) תמן תנינן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשי' קנים אינה מקודש' א"ר יהודה ב"פ ר"י יליף כל הקדשים מבכור מה בכור מקדשין בו את האשה אף הקדשים מקדשין בו האשה כו' אלמא דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאיתא בפ"ק דתמורה (ד' י"ז) אמר ר"מ אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בזמן הזה הואיל ואית לכהן זכי' בגוי' אבל בזמן שבהמ"ק קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי. דהא הירושלמי קאמר דר' יהודה יליף כל הקדשים מבכור אלמא דלשיטת הירושלמי הא דמוכרין אותו תמים חיים הוא אפילו בזמן ביהמ"ק אבל אעפ"כ לא יתיישב דהא אמרינן התם בירושלמי ר' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה וכן תנן (פ"ק דמעשר) מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ושחוט ואין מקדשין בהן את האשה וא"כ תיפוק לי' משללה ולא שלל שמים אך יש לומר דבמעשר בהמה נמי אע"פ שהוא חי אעפ"כ הוי ממונו משום דלאחר שחיטה ולא אמרינן כיון דלהקרבה קאי לאו ממונו והכי משמע בתו' שם ד"ה ובמאי דעיקר הקושי' הוא ממעשר בהמה:

אך לכאורה ניחא שפיר דהא אמרינן בירושלמי דסנהדרין (פ"י ה"ז) ר' שמעון אומר בהמתה ולא בכורות ולא מעשרות שבתוכה שללה לא כסף ומעשר שני שבתוכה ריב"ח בעי שער הצדקניות שבתוכה מהו נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה לא בכורות ומעשרות שבתוכה שללה לא כסף הקדש ומ"ש בתוכה (ופי' הפ"מ נשמעינה מן הדא דר"ש דממעט בכורות ומעשר בהמה וע"כ שהוממו ואע"ג דהשתא בכלל שללה היא מ"מ אמעיט משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן הוא הדין לשער נשים צדקניות דלא דמי לשאר נכסים והוא כמו שפירש"י בסנהדרין (ד' קי"א) אמר רבינא לעולם בבעלי מומין ומי שנאכל תורת בהמתך יצאו אלו שאין נאכלין בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר דשלל שמים הוא ופירש"י שם יצאו אלו שיש להם שם לואי שאינם נאכלים בתורת בהמתם כו' אלא בהמת בכור ומעשר וע"כ פשיט נמי לענין שער נשים צדקניות:

אך מ"מ נראה לי שאין זה דימוי כלל ואיך פשיט מינה להא דשער נשים צדקניות וע"כ נראה לי לבאר בזה מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי על הא דקאמר בירושלמי (פ"ג דערלה) התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר בכור כו' ובכור לאו כקדשים שיש לו מתירין והוא תמוה דזה הקושיא אינה רק לעקבי' בן מהללאל בכורות (ד' כ"ה) אבל חכמים סוברים דצמר בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו אסור וא"כ לא הוי דבר שיש לו מתירין. וכתבתישמנע ב מ שם דאיפשר לומר דאפי' בבכור בעל מום או פסולי המוקדשים אסור משום ולא תגוז ואפי' הגיזה עצמה נמי קדוש והא דאמרינן התם דהטעם גזירה שמא ישהה היינו לאחר ששחטו דהשחיטה מתרת דאורייתא אלא דאסור מדרבנן גזירה שמא ישהה וא"כ כיון דניתר מדאורייתא א"כ ה"ל דבר שיש לו מתירין מדאורייתא עיין שם שהארכתי בזה:

וא"כ איפשר לומר דהא דקאמר ר"ש בהמתך ולא בהמות בכור ומעשר היינו אעפ"י דנאכלים אעפ"כ כל פסולי המוקדשין אסורין בגיזה כמו דאמרינן בבכורות (ד' ט"ו) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב וע"כ כיון דהגיזה אסורה א"כ לא הוי בכלל בהמתך:

אך אעפ"י דהגיזה אסורה והשער שלה אסור מ"מ גוף הבכור מותר בשחיטה אם הוא בעל מום אעפ"כ אמרינן דכיון דהשער קדוש א"כ אפי' בגוף הבהמה נמי לא הוי בכלל בהמתך אעפ"כ השער הוי כגוף וכמו דאיתא בערכין (ד' ז') הכא דמחבר בה טעמא דאמרה הנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והכא נמי לענין שער נשים צדקניות דהוי כגופה וע"כ מותר השיער דלא הוי בכלל נכסים אלא דהוי כגופה:

[עוד נראה לי דהירושלמי אינו סובר כמו הש"ס דילן בסנהדרין (ד' קי"ב) בעי רב יוסף שער נשים צדקניות מהו רבא אמר הא דרשעיות אסור תקבץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה אלא אמר רבא בפיאה נכרית ה"ד אי דמחובר בגופה כגופה דמי לא צריכא דתלי בסיבטא בנכסי צדיקים שבתוכה דמי ואבד או דילמא כיון דעיילי' ונפקא כלבושה דמי תיקו. אבל הירושלמי דבעי ר' יוסי בר' חנינא שער הצדקניות שבתוכה בעי במחוברים ולא ס"ל כשיטת הש"ס דילן דתקבץ ושרפת וע"כ פשיט מהא דר"ש דאמר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר שבתוכה והטעם דלא הוי בהמתך משום השער דילה דקדוש אלמא דהשער הוה כגופה וע"כ לא הוי גוף הבהמה בכלל בהמתך משום השער וה"נ לענין שער נשים צדקניות דהוי השער כגופה:

וע"כ לא פשיט הש"ס דילן זה הבעי' דשיער נשים צדקניות מהא דר"ש דאיפשר לומר דהש"ס דילן סובר דהא דתזבח ולא גיזה היינו שאין לגוז אבל לא מצד דהגיזה קדוש. א"כ אמאי לא הוי בהמתך. וע"כ קאמר בפ"ק דתמורה (ד' ח') דהטעם מי שנאכל בתורת בהמתך. (ועוד דלהש"ס דילן מפרש דמיירי בתלושין אלא שמחובר בגופה א"כ אין זה שייך להא דבהמתך ולא בבהמת בכור ומעשר אפי' לשיטת הירושלמי]:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ז דגיטין ה"ה) מה דהיא צריכא לר' אלעזר פשיטא ליה לריב"ח דתנינן תמן האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה אמר ריב"ח באומרת תינתן כבנתי לבתי משמע הא בלאו"ה הוי שערה כגופה וא"כ אמאי לא פריך מהא דריב"ח אדריב"ח דסנהדרין (פ"י ה"ז) דבעי ריב"ח שער נשים צדקניות מהו כמו דמקשה הש"ס דילן בערכין (ד' ז') על רב שאומר באומרת תני שערי לבתי ופריך טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והא מיבעי' ליה לריב"ח דבעי ריב"ח שער נשים צדקניות מהו אך דבש"ס דילן בעי לה ריב"ח ולא פשיט ובירושלמי פשיט לי' מהדא דר"ש אומר בהמתך לא בכורות ומעשרות שבתוכה. וע"כ כיון דפשיט לי' דשערה כגופה ע"כ אמר דהאשה שנהרגה נהנין בשערה היינו באומרת תני כבנתי לבתי ומשמע מהירושלמי דלא קאמר דמיירי בפיאה נכרית ובתלי בסכתא משמע דמיירי דמחובר בגופה וע"כ פשיט לה מהא דר"ש אומר בהמתך ולא בהמת בכור ומעשר דהטעם הוא גיזה דהשער קדוש וע"כ לא הוי בהמתך וה"נ לענין שער נשים צדקניות הוי כגופה וע"כ לא הוי בכלל נכסים ודו"ק]:

וא"כ נתבאר שלשיטת הירושלמי הא דנשקל בליטרא הוא כדי שיהיו מוכרין בזול והא דקאמר ר"ש בהמתך ולא בכורות ומעשרות היינו בבכור מצד שהשער המחובר בה קדוש ע"כ לא הוי בהמתך. אבל הא דנשקל בליטרא הוא רק מדרבנן כדי שיהי' נמכר בזול [וכן אמרינן בירו' (רפ"ג דמ"ש) בהדא דתני הי' אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והי' יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול כו' והא דלא קאמר הש"ס דילן הכי איפשר לומ' שהוא כמו דאיתא בתמורה (דף ח') מר זוטרא איקלע לבי רב אשי א"ל ליטעום מר מידי אייתי לקמיה בשרא א"ל ליכול מר דמיברי משום דבוכרא הוא מנלן אמר דזבן לן פלוני כהן א"ל לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות א"ל לא סבירא לן דאנן מזבן קא מזבני א"ל ולא ס"ל דתנן עד כמה ישראל חייב לטפל בבכור בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ואי א"ל תניתו לו בתוך זמנו הרי זה לא יתננו לו ואמר רב ששת מה טעם מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות אמר לו התם מוכחא מילתא הכא מזבין קא זבנינא לשון אחר א"ל הכא לא יהיב דמי הכא קיהיב דמי מאי אמרת מזיל כהן גבי' דסבר כהן דכי הוי לי' בכור אחרינא יהיב ניהלי' לא כו' בוצינא טב מוקרא וע"כ אף דמסיק דמותר לקנות מן הכהן הבכור היינו טעמא דלא יזלזל מחמת שיתן לו בכור אחר משום דבוצינא טב מקרא אבל איך יתקנו לכתחילה לשקול בליטרא כדי שימכור בזול א"כ יהיה ככהן המסייע בבית הגרנות וע"כ שיטת הש"ס דילן דהטעם הוא משום זילותא דבכור ע"כ אין שוקלין בליטרא ובשלמא בקדשים הנאתן להקדש אבל לא בבכור ומעשר שהנאתן לבעלים (ויש לדחות).

אבל שיטת הירושלמי הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) ר"י ב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. ר' יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה כו' מתניתא פליגא על ר' יוחנן אומר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי הכהן (וא"כ דווקא ישראל לישראל אבל לכהן אינו יכול לומר ישראל הילך סלע זה ליתן בכור זה לבן בתי הכהן דה"ל ככהן המסייע בבית הגרנות) פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו א' מהן והוא אמר הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן כו' ע"ש וא"כ ריב"ח אינו סובר הטעם דכהן המסייע בבית הגרנות וא"כ איפשר לומר דהתקנה הי' שלא להשקל בליטרא כדי שימכור בזול וא"כ ר' אבא בר ממל שאומר הטעם שהבכור אין שוקלין בליטרא הוא כדי שימכור בזול לית לי' הטעם של כהן המסייע בבית הגרנות וסובר דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כר' יוסי בר' חנינא] והא דאמר ר' שמעון בהמתך ולא בהמות בכור מעשר הוא משום הגיזה והשער שעלי' וע"כ אמרינן בסנהדרין (פ"י ה"ז) ר"י בר חנינא בעי שיער הצדקניות שבתוכה מהו וע"ז אמר נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה לא בהמת בכור ומעשר שעיקר הטעם משום הגיזה והחלב. ואם כן בבכור עיקר הטעם משום גיזה אלמא דהשער כגופה דמי אינו סובר הטעם דמי שנאכל בתורת בהמתך לאפוקי בכור דאינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא אבל ריב"ח סובר דעיקר הטעם הוא מדרבנן כדי שימכור בזול ולית לי' כהן המסייע בבית הגרנות כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) והא דאמר ר"ש בהמתך לאפוקי בכור ומעשר הוא מפני השער. וא"כ יש ראי' דהשער הוי כגופה וע"כ פשיט לשער נשים צדקניות דהוי בכלל גופה ולא הוי בכלל נכסים ודו"ק: