נועם ירושלמי על מעשרות ד:א:ה

שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה לדעתי' דרשב"ל נטבלו זו תורה וזו אינה תורה פי' אע"פ שנשלק ברשות הקדש וא"כ ההקדש פוטר דהוי כמו שנתמרח ברשות הקדש וע"ז אומר דלרשב"ל דאמר לעיל המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה דחצר הוי דאורייתא ופליג על ר' יוחנן דאמר דמקח ושבת וחצר אינן תורה. וע"כ לא יכול ליפטר מצד שנשלק ברשות הקדש והקדש פוטרו דהא זהו רק לחומרא ולא לקולא דהחצר קובע למעשר ולא אתי כבוש ברשות הקדש שהוא דרבנן ויפטור את הטבל שהוטבל ע"י חצר דהוי דאורייתא לר"ל:

הכניסו לחצר בית שמירה פדאו ושלקו מהו ד"ה נטבל וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש. עיין בהמפרש מהרא"פ שדבריו דחוקים מאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא הכניסו לחצר בית שמירה פדאו ושלקו היינו שהכניסו תחילה לחצר בית שמירה קודם ההקדש ואח"כ שלקו ברשות הקדש ופדאו (כצ"ל) וע"ז אומר וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש (פי' בין לר"ל בין לר' יוחנן דלר"ל כיון דס"ל דחצר קובע מדאורייתא בודאי נטבל ואפי' לר' יוחנן דחצר אינו קובע אלא מדרבנן אעפ"כ לא עשה מעשה ברשות הקדש פי' שהקביעות של שילוק לא עשה מעשה ברשות הקדש כיון שכבר הוקבע למעשר ע"י החצר שזה היה בעודנו חולין וע"כ ודאי נטבל אפילו לר' יוחנן דלא עשה מעשה ברשות הקדש):

ואח"כ אומר הקדישו ושלקו ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו ד"ה נטבל. ולכאורה זהו רק לר"ל דאמר דחצר קובעת מדאורייתא ע"כ לא נפטר על ידי מה שנשלק ברשות הקדש דהא זה לא הוי רק מדרבנן וע"כ לא אתי שליקה ברשות הקדש שהיא רק מדרבנן ותפטור את הקביעות ע"י חצר בית שמירה דהוי דאורייתא לאחר שנעשו חולין וע"כ צריך להבין הא שאומר הירושלמי דהקדישו ושלקו ופדאו (לפי הגהתי) והכניסו לחצר בית שמירה ד"ה נטבל:

ע"כ נראה לי דהא דאמרינן תחילה בירושלמי שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה על דעתי' דרשב"ל נטבלו זו תורה וזו אינה תורה וע"כ לא אתי השליקה ברשות הקדש ותפטור את הקביעות של חצר בית שמירה דהוי דאורייתא וא"כ משמע לכאורה דלר' יוחנן שאומר דמקח ושבת וחצר אינן תורה ע"כ אתי השליקה שברשות הקדש שהיא דרבנן ותפטור את הקביעות של חצר דהוי ג"כ מדרבנן. אך אעפ"כ נראה לי לכאורה דלר' יוחנן הוי ודאי טבל אלא דקמ"ל דאפי' לר"ל הוי טבל. וזה יתבאר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (סוף מעשרות) הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר נטבל ורשב"ל אמר לא נטבל ואמרינן התם משיב ר"ל לר' יוחנן (והוא ט"ס וצ"ל ר' יוחנן לר"ל) והתנינן עד שלא גמרן הגזבר וגמרן הגזבר ואח"כ פדאן פטורים והרי הגזבר כאחר הוא ואת אמר מה שעשה עשוי (פי' דמותיב ר"י לר"ל דאמר דמירוח של מדעת בעלים לא הוי מירוח א"כ איך נפטר ע"י המירוח שע"י הגזבר הא הגזבר לא הוי כבעלים ואיך יכול לפטור ע"י מירוח שלו והא הוי כמו שלא מדעת בעלים ומשני ר"ל תפתר כמ"ד הגזבר כבעלים:

וא"כ כיון דהירושלמי אומר תחילה דכבש ושלק שלא מדעת בעלים ר"י נמי מודה דאינו מטביל דבכבישה ושליקה ר"י נמי מודה דבעי' דעת בעלים וכמו דאמר שם דתמן איפשר לו שלא לכבוש אבל אי איפשר בלא מירוח וא"כ אם שלקו ברשות הקדש ואח"כ הכניסו לחצר בית שמירה כמו דאמר תחילה שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה על דעתי' דרשב"ל נטבלו (פי' דקמ"ל דעל דעתי' דרשב"ל נמי נטבל דלר' יוחנן פשיטא דאין השליקה שברשות הקדש פוטר כיון דגזבר לא הוי כבעלים וכמו שהבאתי הירושלמי (סוף מעשרות) והא דמירוח ברשות הקדש פוטר היינו משום דלא בעינן דעת בעלים במירוח וא"כ ודאי נטבל דהא שליקה ברשות הקדש לא מהני דגזבר הרי הוא כאחר. והירושלמי אומר דגם לרשב"ל דס"ל דגזבר הוי כבעלים (דאל"כ לא הוי מירוח הקדש פוטר) וע"כ שליקה שנשלק ברשות הקדש פוטר וע"כ אומר זו תורה וזו אינה תורה ולא אתי שליקה ברשות הקדש שהיא רק מדרבנן ומפקיע חיוב החצר שאחר הפדי' דהוי דאורייתא אבל לר' יוחנן ודאי פטור כיון דס"ל דגזבר הוי כאחר וע"כ אינו פוטר שליקה שהיא ברשות הקדש כיון דזהו הוי כמו שלא מדעת בעלים (ועיין בספרי א"ה (דרוש ל"א) מה שתירצתי בהירושלמי דסוף מעשרות קושי' התוס' במנחות (ד' ס"ו) עיי"ש]:

וע"כ אומר הקדישו ושלקו ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה ד"ה נטבל דהיינו לר"ל נטבל מטעם דלא אתי שליקה ברשות הקדש שהיא רק מדרבנן ותפטור חיוב החצר דהוי דאורייתא ולר' יוחנן בלא"ה לא מהני שליקה ברשות הקדש דהוי כמו שלא מדעת בעלים ובשליקה מודה ר' יוחנן דבעינן דעת בעלים ולר' יוחנן גזבר הוי כאחר וע"כ אעפ"י דחצר הוי נמי מדרבנן אעפ"כ אין השליקה שברשות הקדש פוטר דהוי שלא מדעת בעלים ולא הוי שליקה לפטור כלל וע"כ לכ"ע נטבל בין לר"י ובין לר"ל וע"כ אומר הקדישו ושלקו ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו ד"ה נטבל וכמו שביארתי:

ואח"כ נראה לי להגיה בירושלמי פדי' ושלק' פדאו וצמקו וע"ז אומר אין תימר האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר (והוא ט"ס וכצ"ל) אין תימר אין האור פוטר אין האור טובל (פי' ע"כ לא הוי טבל דאין תימר האור טובל האור פוטר פי' נפטר תחילה ביד הקדש ואין תימר אין האור פוטר אין האור טובל. אך עכ"ז צריך עיון דזהו דווקא לר"ל דאמר דגזבר הוי כבעלים אבל לר' יוחנן שאומר דגזבר אין כבעלים א"כ איך יפטור האור שע"י ההקדש את הקביעות של האור אח"כ הא תחילה לא היה מדעת בעלים ועיין ברמב"ם (פי"ג מהלכות מעשר) הגומר פירותיו של חבירו שלא מדעתו וכן הקובע פירותיו בא' מן הששה דברים שקובעים למעשר שלא מדעתו הרי אלו טבלו למעשר ועיין בביאורי הגאון שכתב דס"ל להרמב"ם דדברי ר' יודן דחיי' הוא:

ע"כ נראה לי לפרש הירושלמי כך שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה על דעתי' דרשב"ל נטבלו זו תורה וזו אינה תורה (פי' דלר"ל ודאי חייב דלא אתי האי קביעות דשליקה שהיא רק מדרבנן ותפטור את שנתחייב אח"כ ע"י חצר דהוי דאורייתא לר"ל (אבל לר' יוחנן מיבעי לי' אח"כ וכמו שנבאר דכיון דהקביעות שע"י שניהם היא רק דרבנן ע"כ איפשר דכיון דנפטר תחילה ע"י שליקה שהי' ברשות הקדש ע"כ לא יתחייב ע"י קביעות דחצר שהי' לאחר פדי' כיון ששניהם הוי דרבנן) הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו ד"ה נטבל אפי' לר' יוחנן (פי' דכיון דכבר נתחייב ע"י החצר אע"ג דהקביעות היא רק מדרבנן לר' יוחנן אעפ"כ כיון שכבר נתחייב ע"י קביעות אעפ"י שהיא דרבנן לר"י אעפ"כ לא אתי אח"כ השליקה שהיא ברשות הקדש ומפקיע החיוב שנתחייב מתחילה. וע"ז אומר וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש (פי' דאין הקביעות שהי' ברשות ההקדש מפקיע הקביעות שהי' בתחילה אע"ג דהוי דרבנן לר"י). הקדישו ושלקו והכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו (והאי ושלקו הוא ט"ס וכצ"ל) הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה מהו ד"ה נטבל. ובזה מפרש הא שאמר תחילה שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה על דעתי' דרשב"ל נטבלו זו תורה וזו אינה תורה דלר"ל חצר קובעת מדאורייתא לא אתיהקביעות דרבנן שהי' תחילה ברשות הקדש ומפקיע אח"כ החיוב של חצר שהי' אח"כ לאחר שפדאו שהוא מדאורייתא וא"כ לר' יוחנן מיבעי לי'. וע"ז אומר הקדישו ושלקו והכניסו לחצר בית שמירה מהו ד"ה נטבל. ופי' דמיבעי לי' אי אמרינן דאתי הקביעות דרבנן שהי' בתחילה ברשות הקדש ומפקיע החיוב של חצר אף שהוא מדרבנן לר"י או לא. דכיון דהם ב' קביעות דרבנן. א"כ לגבי קביעות של חצר שהי' אח"כ לאחר שפדאו לא אתי קביעות אחר שהי' ברשות הקדש ומפקיע השני. אע"ג דשניהם הוי דרבנן. אעפ"כ כיון דהם ב' קביעות חלוקים דרבנן ע"כ לא אתי הקביעות שהי' ברשות הקדש ע"י שליקה שהיא מדרבנן ומפקיע הקביעות אחרת שהיא מדרבנן לר"י או לא). וע"ז אמר תחילה שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר בית שמירה ע"ד דרשב"ל סבר נטבלו זו תורה וזו אינה תורה. והוא דלר"ל פשיטא לי' אבל לר' יוחנן מסיק אח"כ דמיבעי לי'. וע"ז אומר פדיו וצמקו מהו (פי' דקאי על איבעי' דלעיל דאם הקדישו מתחילה ושלקו ברשות הקדש ופדאו וצמקו מהו כו' אי אמרינן כיון דמתחילה הי' ע"י שליקה ואח"כ ע"י צימוק. ע"כ אי אמרינן דב' קביעות חלוקים שהם מדרבנן אינו פוטר וכמו דמיבעי לי' לר' יוחנן אם שלקו ברשות הקדש ופדאו והכניסו לחצר דילמא חייב. אך בשליקה וצימוק כיון שהם כמו קביעות אחת אעפ"י שחלוקים זה ע"י שליקה וזה ע"י צימוק) ע"ז אומר אין תימר האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר. ופי' כיון דהם מעין דבר א' ע"כ אתי השליקה שהי' ברשות הקדש ומפקיע החיוב של צימוק שהי' אח"כ לאחר שפדאו. וא"כ לפי מה שביארתי מוכח מזה דהשליקה שהי' ברשות הקדש פוטר אע"ג דגזבר הוי כאחר לר' יוחנן אלא ודאי משום דר' יוחנן ס"ל דהממרח כריו שלא מדעת חבירו דהוי טבל אפי' בכבש ושלק ולא כמו דאמר ר"י תמן איפשר לו שלא יכבוש ולא ישלוק ברם הכא איפשר לו שלא ימרח וא"כ לפי זה כיון דשליקה בעי דעת בעלים וגזבר הוא כאחר א"כ לא הוי מירוח. ומסתמא דהירושלמי לפי מה שביארתי מוכח דשליקה שהיא ברשות הקדש פוטר אע"ג דגזבר הוי כאחר. וע"כ פסק הרמב"ם (פ"ק מה' מעשר) דחמשה דברים שקובעים למעשר שלא מדעת בעלים והא דקאמר ר' יודן הוא רק שמדחה שאינו דומה כבישה ושליקה למירוח אבל אעפ"כ בכולם לא בעינן דעת בעלים וכמו שפסק הרמב"ם ודוק):