נועם ירושלמי על קידושין א:ב:כד

עוד שם מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי ר"י בר"י וחכ"א לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו ולאחר שלשים יום (פי' דזה קאי אליבא דרבנן דאמרי מעות הראשונות לקידושין ניתנו) אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשי' יום שמא אינה מקודשת לשניה' מכבר לכשירצה

והנה בש"ס דילן בפ"ק דקידושין (ד' י"ט) אמרינן משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שמקודשת לראשון והוא כמו שביארתי בספרי נ"י (סי' י"ט) דהירושלמי הוא כשיטת ר' יוחנן דהוא מרא דתלמודא שסובר בקדושין (ד' ס') דאפי' מאה תופסין בה דכולם תפסו לא מחמת ספק אבל הש"ס דילן הוא אליבא דרב דהטעם משום ספק חזרה והתם לא שייך חזרה דהא מפרש לדין יעוד דאורייתא [וע"כ פסק הרמב"ם כרב ולא כר' יוחנן]:

אך לכאורה עדיין קשה דא"כ הקשה דר' יוחנן דהא תני' בבריית' דבאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשי' יום דמקודשת לראשון וכ"ת הא ודאי ר"י מודה דאם מפרש בתנאי דהוי בתורת תנאי וכמו שהשיג שם בספר א"מ (ס' מ') על הט"ז דגם לר' יוחנן אם מפרש בתורת תנאי הוי ודאי תנאי ומקודשת לראשון אפ"ה אמאי אינו אומר אליבא דר' יוחנן דיעוד אם מעות הראשונו' לקידושין ניתנו הוי כאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום דאם בא אחר וקידשה מקודשת לשניהם כמו דאיתא בירושלמי ואיפשר לומר לפי מה שביארתי דלדעת הירושלמי בעינן במעכשיו ולאחר שלשים יום שיהא השטר ברשותו בשעת גמר הקנין וא"כ לפי"ז יכול לחזור נמי וע"כ לדעת הירושלמי הוא מדומה ליעוד דהא ביעוד אם אינו רוצה אינו מייעדה ועיין בהרמב"ם וכמו שכתב הכ"מ (פ"ד מהל'עבדים ה"ז) ע"כ דמי לאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום דיכול שלא לקיים הקידושין משא"כ לשיטת הש"ס דילן (וכמו שכתב הא"מ דזה תלוי בחלוקת הירושלמי והבבלי דלשיטת הירושלמי יכולה לחזור והא דקידושי כולם תפסו בה היינו משום דהירושלמי ס"ל שאם קדשה לאחר שלשים ונתקדשה לאחר בתוך שלשים דלא הוי חזרה והארכתי בזה בס' נ"י בתשובה (סי' ט"ז) וע"כ ס"ל דבמעכשיו ולאחר שלשים יכולים לחזור משא"כ לשיטת הש"ס דילן דהוי חזרה משום דאתי דיבור ומכש"כ מעשה ומבטל דיבור (וכמו שהארכתי שם בתשובה דפליגי בזה הירושלמי והבבלי] ע"כ ס"ל דאינם יכולים לחזור) עיי"ש בא"מ:

וא"כ לשיטת הש"ס דילן דבאומר מעכשיו ולאחר שלשים לא בעינן שיהא עומד ברשותו בשעת גמר הקנין ומכש"כ שאינם יכולים לחזור וא"כ אין לדמות יעוד לאומר מעכשיו ולאחר שלשים לשיטת ר' יוחנן רק הירושלמי מדמה משום דס"ל דמעכשיו ולאחר ל' יום נמי אם רצה חוזר וה"נ ביעוד אם רצה שלא לייעד אינו מייעד וע"כ מדמי לה הש"ס משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שמקודשת לראשון והיינו אליבא דרב ומה שהקשה הק"ע דהא בקידושין (ד' ס') אמרינן דהוי ספק תנאה או חזרה זה אינו דהתם שייך ספק תנאה ספק חזרה משא"כ ביעוד דמדמה לה לאומר מעכשיו ודינא דאוריית' דיעוד הוא כאומר מעכשיו וא"כ לא שייך ספק חזרה ולר' יוחנן יהי' הדימוי לאם אומר בפירוש מעכשיו על תנאי אבל אי אפשר לדמות לקידושי שיור שתהי' מקודשת לשניהם דהא בקידושי יעוד יכול שלא לייעד והכא אינו יכול לחזור אבל בתנאי יכול לחזור בו וכמו שפירש"י דמעכשיו ולאחר ל' אם לא יחזור בו:

ובזה מדוייק לשון הירושלמי אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודש' לשניהם מכבר לכשירצה והתיבות האלו (מכבר לכשירצה) מיותר. ע"ז נראה לי שהירושלמי מפרש דמעכשיו ולאחר שלשים יום אעפ"י דשיורא הוי אפ"ה דוקא לכשירצה אבל אם חוזר בו יכול לחזור וע"כ מדמי ליעוד דביעוד אם רוצה אינו מייעד משא"כ לשיטת הש"ס דילן אינו יכול לדמות ליעוד לר' יוחנן דאמר אפי' מאה תופסין בה.

וראיתי להק"ע שמפרש דקאי אהא דלקמן דאמר הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון (והפ"מ מפרש שאין לאחר נשואין כלום) וקאמר מכבר לכשירצה הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון דאל"ה מאי הוי אם השיאה ע"כ דוקא אם אומר מכבר לכשירצה האב היינו שאם לא ירצה לייעד אותה שלא יכול לייעד וקשה דהא קא מיפלגי בירושלמי אם מתנה ע"מ שלא לייעד אותה אי הוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכן בבבלי (ד' י"ט) ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דלפ"מ שביארתי דלדעת הירושלמי בעינן שיהא ראוי לקנין בסוף שלשים ע"כ ודאי דבעינן שיהא המקנה קיים בסוף שלשים וכן כתב הקצה"ח (ס' רנ"ח) דכל שחזר בו או מת מקבל או נותן קודם גמר קנין לא הוי קנין כלל דקיי"ל כר' יוחנן דמהיום לאחר שלשים דשיורא הוי ולפי"ז ביעוד לפי שיטת הירושלמי בעינן דווקא שיהא המקנה קיים וא"כ אם השיאה יצתה מרשות האב וא"כ ליתא למקנה בסוף שש וא"כ איך יכול לייעדה אך הריטב"א כתב בפשיטות דגבי יעוד אם מת האב נמי יכול לייעדה שהקשה אהא דאמרינן בפ"ק דקדושין (ד' י"ט) אהא דאמר רבא אמר ר"נ אומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך מדרב יוסי בר"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו וכי משייר בה שו"פ הוי קידושין והקשה דא"כ בעינן שיהא האב קיים בשעת היעוד אלמא דפשיטא ליה דביעוד לא בעינן שיהא האב קיים ואיפשר דהירושלמי לא ס"ל הכי: