נועם ירושלמי על כתובות ט:ז:ז

(ה"ז) אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי אין פורעין מנכסי יתומים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה אמר ר' ינאי מפני מזונות אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי. והנה הק"ע גרם מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במזונות הדבר תלוי וכן אמרינן לקמן (פי"א ה"ב) ר"ט אומר מן הנשואין מוכרת של בב"ד כו' מיסבר סבר ר"ש במזונות הדבר תלוי והוא דחוק דהא התם קאמר ר"ש דבמזונות הדבר תלוי ומחמת מזונות מוכרת שלא בב"ד ואיך שייך להא דנזקקין לנכסי יתומים להפסיד מזונותי' גם הפ"מ פירש כמו דאיתא בירושלמי מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי ופירש הפ"מ לקמן פרק אלמנה ניזונית גבי אלמנה המוכרת למזונות קאמר ר"ש משגבתה כתובתה במקצת אין לה מזונות וכתב שם דמאן חש למזונות ר"ש כלומר שחוששין אנו בכל צדדי התקנות לפטור מזונות האשה מנכסי יתומים והוא דחוק וע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה דאיתא בערכין (ד' כ"ב) אמר רב יהודא אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ היתה ריבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזונות כו' אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסידא ונקטינן הכרזה כו' הא לא קשי' בתובעת כתובתה בב"ד כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות כו' וא"כ אם תובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יתומים יכולה לדוחקה עד שתתבע כתובתה בב"ד ותאבד מזונותי' וכמו דאמרינן בב"ב (פ"ט ה"ב) כשם שהאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מבזבזא בנכסי אחי' אתון בני קרבין לר' אלעזר אמר להון ומה נעביד לכון ואינון עמי' שטיין מי נחתין כו' אמר לון איתחמון זבין מן נכסי ואחת תבעת כתובתה ולית לה מזונין אלמא דאפי' אם תבעה באונס נמי אבדה מזונותי':

[וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י (ח"ב דרוש י"ב) על מה שלא הביא הירושלמי הא דאמרינן בירו' (פי"א דכתובות) דאמר רב יהודה אמר רב התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה אך דעלה איתמר אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי אבל באונס לא וא"כ לפי"ז לא יתורץ על מה שהקשה דכיון דאלמנה דוחה לבנותי' ע"י בנים כך תדחה אלמנה לבנים (פי' מזונות אלמנה) וע"כ אמר ראוי' היא לתבוע ולאבד מזונותי' (פי' כיון שיכולה לתבוע ולאבד מזונותי' ע"כ לא אלים תקנתא דמזונות) וע"כ אי אמרינן דדווקא מן השופי אבל באונס לא א"כ אלים התקנה דהא בידה שלא לתבוע הכתובה ולא תאבד מזונותי' וע"כ משני ראוי' היא לתבוע מזונותי' כהדא ארמלתא דר' שובתי הוה מזבנא בנכסי' אתו בני קריבין לר' אלעזר אמר ומאי נעביד לכון כו' עבדין גרמיכון מזבנא נכסי וא"כ מוכח דאפי' באונס נמי אבדה מזונותי' וע"כ אינו דוחה האלמנה לבנים דהא יכולים הם לדחותה מזונותי' ועיי"ש שהארכתי בזה ולקמן (פי"ג ה"ב) יתבאר עוד בזה]:

והנה אמרינן בכתובות (שם) דפריך על הא דאמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ולא והתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות הני אין אבל תובעת לא ומשני הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא ויש להקשו' דמ"ט לא הקש' ממתני' (ד' צ"ג) דתנן מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה נתנה כתובתה לאחר או מקצתה לא המכור את השאר אלא בב"ד דוקא מכרה מקצתה כו' אבל תבעה מקצתה יש לה מזונות (ועיין בתו' כתובות (ד' נ"ד) ד"ה ולתובעת פי' בקונ' שאם תבעה תוספת אין לה מזונות ולא יתכן פירושו אליבא דרבנן דאמרי לקמן (ד' צ"ד) משכנה או נתנה מקצת כתובתה יש לה מזונו') וא"כ מוכח משם דאליבא דר"ש תבעה מקצתה נמי אין לה מזונות וא"כ אמאי לא מקשה הש"ס ממתניתין אלא דאינו רוצה להקשות ממתני' דהתם ר"ש היא כמו דאמר שם בגמרא עיין שם ודילמא ר' שמעון לית ליה הא דהתובעת כתובה בבית דין דאין לה מזונות וע"כ מקשה מהברייתא דאתי אליבא דרבנן דתנן מכרה כתובתה ומשכנה כתובתה עשתה אפותיקי לאחר אין נה מזונות ומקשה מזה דדוקא מכרה או משכנה אבל התובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות (ויש לדחות):

וא"כ אפשר לומר שבירושלמי לא הביא הברייתא ולית לי' החילוק דמחלק הש"ס בין בב"ד בין שלא בב"ד וע"כ לשיטת הירושלמי מוכח מר"ש שאומר דמכרה מקצתה כו' דהתובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות דדווקא אם גבתה מקצתה אין לה מזונות אבל לא בתבעה. וע"ז אומר אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי (פי' שאומר על הא דאמר דלכתובת אשה נמי פורעין מנכסי יתומים ואמר ר' ינאי דהטעם הוא משום מזונות) וע"ז אמר ר' מתני' מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי דבלאו"ה אין צריך לחוש למזונות דהא יכולים להתראות כמו שמוכרים הנכסים וא"כ תתבע הכתובה ותאבד מזונותי' וכמו שהבאתי מהירושלמי (דפ"ט דב"ב) שאומר אתחמון זבנין מן נכסי' ואתית ותבעת פורנא וא"כ אין צריך לחוש למזונות דהא יכולה להפסיד המזונותוכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ג) ראוי' היא לתבוע כתובתה ולאבד כתובתה וט"ס וצ"ל מזונותי') ובפרט לשיטת הירושלמי דתבעה כתובתה אפי' באונס אבדה מזונותיה ופ"ז אומר מאן חש למזונות ר"ש דמדר"ש מוכח שסובר דהתובעת כתובתה בב"ד יש לה מזונות מהא שאומר מכרה כתובתה או מקצתה כו' וא"כ מדקאמר מכרה כתובתה או מקצתה אלמא דווקא מכרה אבל התובעת לא אבדה כתובתה (והירושלמי אינו מחלק בין בב"ד בין שלא בב"ד דלא כשיטת הש"ס דילן) וא"כ כיון דלא סבר להא דהתובעת כתובתה בב"ד ע"ז אומר מאן חש למזונות ר"ש דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי דדווקא אם גבתה במקצת אז אין לה אבל לא בתובעת וע"כ חייש למזונות ר"ש (אבל לפי הש"ס דילן לא מוכח דר"ש לית לי' הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות דהא הש"ס דילן הקשה מהברייתא דתני' מכרה כתובתה משכנה כתובתה כו' דאתי כרבנן ומתרצים כאן בב"ד כאן שלא בב"ד וא"כ אינו מוכח דר"ש לית לי' הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות):

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (ה"ח) חנן ור"ש אמרו דבר א' כמה דמר ר' חנן לא תשבע אלא לבסוף כן ר"ש אמר לא תשבע אלא בסוף ובש"ס דילן בכתובות (ד' פ"ח) איתא מתקיף לה רב ששת האי יורשין משביעין אותה ב"ד משביעין אותה מיבעי' ליה ולשיטת הש"ס דילן איפשר לומר כמו שהקשו בתוס' שם דאמאי לא משני סבר לה כשמואל דאמר בכתובות לקמן (דק"ז) אין פוסקין מזונות לא"א כו' ושפיר קתני יורשין משביעין אותה אך הא שהקשה אביי לקמן האי כל זמן שתובעת כתובתה ואם תובעת כתובתה מיבעי' לי' והכא נמי קשה האי כל זמן ה"ל למימר אם תובעת כתובתה יורשין כו' אך לפי מה שביארתי ניחא דקאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה (פי' דאפי' אם תבעה מתחילה אעפ"כ אם אינה תובעת כתובתה עוד ותובעת מזונות אין היורשין כו' ולית ליה הא דהתובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות וכמו שביארתי על הא דקאמר מאן חש למזונות ר"ש ודו"ק]: