נועם ירושלמי על כתובות יא:ב:ה

עוד שם ר יוסי בשם ר' יוחנן הוא שאמרו בתחילה מוכרין מזון י"ב חודש ונותנים לה מזון שלשים יום בסוף שלשים הן אומרים נתנו והיא אומרת לא נטלתי ייבא כהדא דא"ר אבהו בשם ר' יוחנן לוה ממנו י"ב אלף לשנה להיות מעלה לה דינר זהב לחודש פשיטא חודש הראשון נתן וחודש האחרון לא נתן ימים שבנתיים זו היא שאמרו הא בתחילה לא.

[והנה הק"ע פי' ימים שבנתיים כלומר עשרה חדשים שבנתיים פי נאמן וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא קאי אהא דתנן בב"מ סוף פרק השואל המשכיר בית לחבירו לחדשים ונתעברה השנה בא מעשה לפני ר"ג כו' ואמר שמואל בבא באמצע החודש אבל בא בתחילת החודש כולו למשכיר בסוף החודש כולו לשוכר והכא נמי כיון שבאה בסוף החודש עליו להביא ראי' וכן בהלואה בימים שבנתים הלואה נאמן שהרי הוא מוחזק במעות ואין מוציאין מידו ע"כ והוא דוחק דהתם משום דהוי ספק אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ע"כ תלוי בהמוחזק והפ"מ פי' פשיטא חודש הראשון כלומר אם יש הכחשה ביניהם הוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי פשיטא הוא דאמרינן דחודש האחרון כלומר חודש שלא בא עדיין ודאי לא נתן דאינו נאמן לומר פרעתי קודם הזמן ימים שבנתים כלומר על הימים שלמפרע קרי להו ימים שבנתיים שהן משעה שלוה עד שעת התביעה ובהן שייך שפיר לומר אם נולדו הספק והתביעה ביניהן על מי להביא ראיה הא בתחילה כלומר שאומר שנתן לה בתחילה על להבא פשיטא דלא נאמן כדאמרן ועליו להביא ראי' וכן במזונות האלמנה וגם זה הוא דוחק]:

ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמר פשיטא חודש הראשון נתן (פי' שכיון שעבר החודש ודאי נאמן לומר דנתן) וחודש האחרון לא נתן (פי' על חודש הב' ודאי לא נתן שחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו וכמו דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ה') אמר ר"ל הקובע זמן ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן כו' והכי אמרינן בב"מ (ד' ק"ב) בעי מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר חומר לא נטלתי על מי להביא ראי' אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לא נפדה כו' לא צריכא ביומא דמשלים זמני' מי עביד כו' דפרע ביומא דמשלם זמני' או לא כו'. וכן אמרינן בירושלמי דיבמות (רפ"י) כהן שבא על גרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו וע"כ אומר שחודש הראשון ודאי נתן (שהוא לאחר זמנו) וחודש האחרון לא נתן (שהוא עדיין קודם זמנו) וע"ז אומר ימים שבנתיים מהו (פי' בכל חודש ביום שלשים גופא) והוא כמו דמיבעי' לי' דבעי מיני' מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי כו' לא צריכא ביומא דמשלם זמני') מי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' או לא א"ל ר' יוחנן תניתוהו שכיר בזמנו כו' שכיר הוא דרמי רבנן כו' אבלהכא שוכר מהימן כו' וע"כ מיבעי' לי' ימים שבנתים (פי' דכל חודש ביום שלשים גופא) וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דודאי נאמן לומר פרעתי ביומא דמשלם זמני') אך הנ"מ בין אם הוא לאחר זמנו ובין תוך זמנו אם הוא ביומא דמשלם זמנו הוא כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') על הא דאמר ר"ל הקובע זמן לחבירו וגירסת התוס' ובא בזמנו ואמר פרעתיך תוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו והקשו התוס' בד"ה ובא בזמנו כו' דנפשוט מהכא דלא אמרינן מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דלא הוי מיגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקינן בב"מ (דף ק"ב) דעביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' מכל מקום אין זה מיגו דלא חציף אינש לומר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול כו' וע"ז אומר על הא דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (פי' אם נאמן לומר פרעתי):

וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דזהו הנ"מ בין לאחר זמנו ובין בזמני' דלאחר זמנו נאמן לומר פרעתיך מתחילה תוך זמני במיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה אבל בזמנו אינו נאמן לומר פרעתיך מתחילה (דהיינו בתוך זמנו במיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום דלא חציף כו' כמו שכתבו התוס' בב"ב (שם) אבל לאחר זמנו נאמן לומר פרעתיך תוך זמני כמו דאמרינן בב"ב (ד' ה') איבעי' להו תבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני מהו מי אמרינן במקום חזקה אמרינן מה לי לשקר או דילמא במקום חזקה לא אמרינן מה לי לשקר כו' ור' יוחנן סובר דאמרינן מה לי לשקר אפי' במקום חזקה

[ והכי משמע בירו' (פ"ו דשבועות ה"ב) דאיתא התם רב ור' יוחנן תריהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר הלויתני ונתתי לך מחצה דהא אית לו מיגו דלא הלוהו מעולם אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לו לא הלויתני יכול מימר הלויתני ונתתי לך מחצה מתניתין פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד]:

וע"כ נראה לי דקאמר מתניתין פליגא בר' יוחנן פי' דר' יוחנן דאמרינן מאחר והיינו מיגו בממון) ור' יודן סובר דאין אומרים מאחר בממון וע"ז אומר מתניתא פליגא בר' יוחנן (ולא קאמר דמתניתא פליגא על ר' יוחנן אלא דפליגא בר' יוחנן (פי' דמתניתין מחלקת בזה דפעמים דמהני מיגו ופעמים דלא מהני מיגו) וע"ז אומר מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב (וא"כ מוכח דפעמים דלא מהני מיגו דהיינו במקום חזקה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ו) א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי תא שמע מנה לי בידך א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיה לך פטור אין לך בידי חייב מאי לאו נתתיה לך דא"ל פרעתיך בזמני אין לך בידי דא"ל פרעתיך בתוך זמני וקתני חייב אלמא במקו' חזקה לא אמרינן מה לי לשקר וא"כ מתניתא פליגא בר' יוחנן דפעמים דלא מהני מיגו וע"כ אומר מנה לי בידך אין לך בידי והוא תמוה דמאי קאמר והפ"מ נדחק בכל הירושלמי הזה מאוד ע"כ נראה לי כמו שביארתי שמביא ראיה דבמקום חזקה לא אמרינן מיגו וע"ז משני מנה לי בידך אין לך בידי ונראה לי שצ"ל מנה לי בידך וא"ל הן אין לך בידי (פי' שהוא כמו דמשני בב"ב שם) לא מאי אין לך בידי לא הוי דברים מעולם דאמר מר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל לעולם אפי' במקום חזקה נמי אמרינן מה לי לשקר דהיינו מיגו (ודלא כהפ"מ שנדחק שם בפירושו):

וא"כ משמע מהירושלמי דלאחר זמנו יכול לומר פרעתיך בתוך זמני אע"ג דהוי מיגו במקום חזקה וע"ז אומר בירושלמי הא דמיבעי' לי' ימים שבנתיים מהו (וכמו שביארתי דמיבעי' לי' אם יכול לומר פרעתיך בזמני וע"ז אומר זו היא שאמרו הא בתחילה לא (פי' דאם אומר בזמנו שפרע לו מתחילה לא אמרינן מיגו כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') אבל לאחר זמנו יכול לומר פרעתיך תחילה דהיינו קודם זמני במיגו דאמר פרעתיך לאחר זמני ודו"ק]: