נועם ירושלמי על גיטין ז:ד:ה

(ה"ד) ר' יוסי פתר מתניתא נתיחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה לא נתיחדה עמו כדי בעילה אין חוששין לה משום קידושין בכסף ר' יוסי ב"ר יהודה אף חוששין לה משום קידושין בכסף אמר ר' אבין אתי דב"ש כרבנן וב"ה כר' יוסי ב"ר יהודה (פי' כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ח ה"ט) אמר ר' יוסי ב"ר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון ב"ש דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה אינון דאמרין מזוהמת היא לפני' ואינו חשוד עלי' לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני ב"ה דאינוןאמרין אפילו הקדיחה תבשילו אינון דאמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עלי' לפיכך צריכה הימנו גט שני ואע"ג דקאמר הכא דנתיחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות א"כ מסתמא מיירי בשראוה שנבעלה א"כ אינה מזוהמת היא בעיניו וא"כ אמאי אין חוששין לה משום קידושין אך איפשר לומר דבראוה שנבעלה אמרינן בגיטין (ד' פ"א) דתני' אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שלא ראוה שנבעלה שאינה צריכה הימנו גט שני על מה נחלקו על שראינוה שנבעלה שב"ש אומרים אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ איפשר לומר דלב"ש דאמרו דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה ע"כ אפילו בעל לא בעל לשם קידושין דהטעם הוא משום דאין אד עושה בעילתו בעילת זנות והכא סוף כל סוף ה"ז בעילתו בעילת זנות דהא לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה אבל ב"ה דסברי דאפי' הקדיחה הבשילו ע"כ סברי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע"כ חיישינן שמא בעל לשם קידושי וע"כ פליגי בנתגרשה דאם הפלוגתא הוא אם אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"ר לפלגי אם נתיחד עם אשה ובעל כיון שראוה שנבעלה אלא ודאי דפליגי דווקא בגרושה ובפלוגתא דב"ש וב"ה ודו"ק: