נועם ירושלמי על עירובין ו:ח:ז

שם בירושלמי בעון קומי ר' יסא היך מה דאת אמר תמן בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי ובשבת שואלין לה ולא אגיבון דלא ר' יסא אמר אלא כל מלא ומלא באתרה. כד דאתון לעירובין אמר לון בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם במבוי רב אמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות א"ר יוסי בר' בון רב כדעתי' ור' יוחנן כדעתי' ר' יוחנן דו אמר קורה מתרת בלא שיתוף הוי דו אמר מטלטלין בכל המבוי רב דו אמר אין קורה מתרת בלא שיתוף הוי דו אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות על דעתיה דר' יוחנן לאיזה דבר משתתף בכל המבוי א"ר יוסי בר' בון כדי לעשות כל הרשויות כאחת:

ולכאורה הא דפליגי במבוי שלא נשתתפו פי' אם מותר לטלטל בכל המבוי הוא כמו דאמרי' בשבת (דף ק"ל) בעא מיניה ר' זירא מרב אסי מבוי שלא נשתתפו בו מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי מה חצר אע"ג דלא עירבו מותר לטלטל בכולו האי נמי אע"ג דלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו או דילמא לא דמי לחצר דחצר אית ליה ד' מחיצות האי לית ליה ד' מחיצות אי נמי חצר אית ליה דיורין האי לית בה דיורין כו' וה"נ פליגי במבוי כיון דמבוי לית ליה ד' מחיצות או דלית ליה דיורין אם מותר לטלטל במבוי כלים ששבתו במבוי ועיקרא דהאי מילתא בשבת (ר"פ ר"א) תני מעשה שהיה והורה רבי כר"א א"ר יוחנן חבורה היתה מקשה מה ראה רבי להניח דברי חכמים ולעשות כר"א אמר ר' הושעי' שאלנו את ר' יהודה הגוזר ואמר לנו במבוי שאינו מפולש כו' אמר ר' אבהו קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי (פי' דפריך דאפילו בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי אף על פי כן יאסר לטלטלו בכל המבוי):

וע"ז אומר בעון קומי ר' יסא כמה דאתמר בכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי וע"ז מסיק דפליגי בה רב ור' יוחנן ועוד אפשר לומר דהא דפליגי בה רב ור"י הוא כמו דאמרינן בשבת (ד' ק"ל ושם) אמר ר' זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו עירבו חצירות עם בתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות לא עירבו חצירות עם בתים מותר לטלטל בכולו א"ל ר' חנינא חוזאה לרבה מאי שנא כי עירבו חצירות עם בתים דניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמי' דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. והכא בתים איכא חצרו' ליכא דכיון דעירבו עם החצירות ניתקו החצירות ונעשו בתים. ע"כ אין לחי וקורה מתיר אותו:

וע"ז אמר רב אין קורה מתרת בלא שיתוף משום דכיון דנתקו החצירות ונעשו בתים א"כ ליכא בתים וחצירות פתוחין לתוכו ולפ"ז הי' אפשר לומר דרב ור' יוחנן אזלי לטעמייהו דרב אזיל לטעמי' שסובר בירושלמי דבעינן בתים וחצירות פתוחין לתוכו וכמו דאיתא שם כמה יהיו חצירות במבוי רב ושמואל תריהון אמרין אין פחות משתים ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אפילו חצר מכאן ובית מכאן וחנות מכאן (ואיפשר דחצר מכאן או בית מכאן וחנות מכאן) וא"כ סובר ר' יוחנן דלא בעינן בתים וחצירות פתוחים לתוכו. וכן אמרינן בש"ס דילן בעירובין (ד' ע"ג) אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו ושמואל אמר אפי' בית א' וחצר אחת ור' יוחנן אמר אפי' חורבה וע"כ כיון דר' יוחנן לא בעי בתים וחצירות פתוחים ע"כ אמר ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותם במבוי. ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. וע"כ פסק הרמב"ם בהלכות עירובין (פ"ה ה' ט"ו) מבוי שלא נשתתפו כו' מאחר שעירבו חצירות עם בתים נעשה המבוי כאילו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות כו' ולטעם של הראב"ד ורש"י שכתבו דהטעם שמא יוציא כלי הבתים למבוי ורב לטעמי' דפסק בעירובין (ד' צ"א) דהלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא דגזרינן דאתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אבל לפי מאי דקיי"ל כשמואל וכר' יוחנן דבין עירבו ובין לא עירבו דלא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר וע"כ פסק הראב"ד דלא כרב וא"כ איפשר לומר דלטעמייהו אזלי בירושלמי דר' יוחנן אמר כלים שכבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי דסובר כר"ש דהם רשות אחת אפילו בעירבו. ורב דאמר אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות הוא משום דסובר דאין הלכה כר"ש רק בשלא עירבו אבל בעירבו גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים:

אך אעפ"כ אי איפטר לומר כן דהא אמרינן בעי קומי ר' יסא כמה דאת אמר כלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי כו' אמר לן בשם ר' יוחנן כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן במבוי רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות וא"כ בחצר מודים דכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בחצר ולא פליגי רק במבוי וא"כ צריך לומר דהטעם הוא כמו שכתב הרמב"ם דכיון דעירבו חצירות עם בתים ניתקו חצירות ונעשו בתים ורב לטעמיה דאמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחין לתוכו. וכמו שביארתי תחילה וא"כ מוכח כמו שכתב הרמב"ם דהטעם הוא משום דניתקו חצירות ונעשו בתים:

אך אעפ"כ נראה לי דזהו דוקא לשיטת הירושלמי שסובר דעירוב עושה אותם רשות אחת ואפילו להחמיר ג"כ וכמו דאיתא בירושלמי לקמן (ה"י) ניחא החיצונה אסורה שלא עירבה הפנימית למה מפני שנתנו עירובן במקום אסור הרי לא נתנו עירובן במקום אסור אלא שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן דריסת הרגל אוסרת א"ר יוסי מכיון שנתנו במקום א' נעשו רשות אחת וא"כ אמרו דיורין להחמיר ע"כ אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים דעירוב עושה אותם אחת אבל לפי שיטת הש"ס דילן (דף ע"ה) דמאי מקום אחד אמר רב יהודה אמר רב חיצונה כו' אבל אם נתנו עירובן בפנימית אחדא לדשא ומשתמשא א"כ אין העירוב עושה אותן אחת ע"כ לא אמרינן דניתקו חצירות ונעשו בתים והטעם הוא כמו שכתב רש"י והראב"ד דגזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים למבוי וא"כ לפי מאי דקייל"ן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו א"כ אין הלכה כרב בזה וכמו שכתב הראב"ד ודו"ק: