נועם ירושלמי על עירובין ב:ח:ג

עוד שם בירושלמי וכן שמעתי ממנו אנשי חצר כו' ביתו אסור כו' תמן רבנן הכא ר' אליעזר רבנן אמרי אדם מבטל רשות ביתו ואין אדם מבטל רשות חצירו והוא (ט"ס וצ"ל) רבנן אמרי אדם מבטל רשות חצירו ואין אדם מבטל רשות ביתו ר"א אומר כשם שאדם מבטל רשות ביתו (ט"ס וצ"ל חצירו) כך מבטל רשותחצירו (ט"ס וצ"ל ביתו) על דעתי' דר' אליעזר יעשה כאכסני' ויהי' מותר (פי' דנהוי אורח לגבי' ויהי' הוא נמי מותר כמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ט) ר' חייא בר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו ר"א ר' שמי בעי דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג כד' ר"א (פי' בתמי'):

ולכאורה צריך להבין דמאי בעי דלמא ר"א ס"ל דאפילו דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג ואדרבא אמרינן בגיטין (דף נ"ג) קשיא דר"מ אדר"מ קשי' דר' יהודה אדר' יהודה דר"מ אדר"מ לא קשי' כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קניס. אך הירושלמי לא סבר הכי דאמרינן בירושלמי רפ"ד דעירובין) לא אמר אלא אם החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא ר' נחמי' היא כו' וחייא ב"ר נחמי' כר"מ דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל אלמא מדקאמר המעשר והמבשל בשבת כו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד ומביא מזה ראי' דבין בדאורייתא ובין דרבנן אין קונסין בשוגג ולשיטת הש"ס דילן ר"מ קניס בדרבנן שוגג אטו מזיד והא דמעשר בשבת אמרינן שם התם גברא לתקוני קא מכוין אנן ניקום ולקנסי ואפשר לומר ג"כ הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דעירובין ה"ד) מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר כיני מתניתא אינו אוסר ולכאורה אמאי לא מתרץ כמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ט) והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר' מאיר אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשי' כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן עד שלא החזיקו בני מבוי במבוי והירושלמי ג"כ מחלק בין קודם שהחזיקו בני מבוי במבוי ובין לאחר שהחזיקו בני מבוי במבוי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ו דעירובין) אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה הוא שזכו במבוי תחלה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר' מאיר בין בשוגג ובין במזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר וכן אמרינן התם אע"ג דר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו מודה הוא שזכו במבוי תחלה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר:

וצריך לבאר דמפני מה אומר כיני מתניתא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר אך דהירושלמי לטעמי' דס"ל דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד בדרבנן נמי וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר ואף שהתוס' כתבו בעירובין (ד' ס"ח) קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד כו' אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד אך הירושלמי סובר שהוא משום קנס:

ועוד נראה לי דהא דבעי ר' שמי דבר מדבריהם קונסין אותו בשוגג כר' אליעזר הוא כמו דאמרינן בביצה (ד' ל"ד) אי הכי מאי איריא שבת אפי' בחול נמי ומשני הא קמל"ן דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן וא"כ סובר ר"א דאפילו עבר ותקנו לטבל בשבת מתוקן (רק דהמשנה לא מוכח רק אם תיקן בשוגג) והא קמל"ן דאם תקנו בשוגג ה"ז מותר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דביצה ה' ג') ר' זעירא בעי קערה שחקקה קוף מהו כו' מ"ד מותר נעשה כטבל שתיקנו בשוגג כו' ובמ"א ביארתי דאמאי קאמר בירושלמי נעשה כטבל שתקנו שוגג והש"ס דילן קאמר שאם עבר ותיקנו מתוקן ועי' תוס' שבת (ד' מ"ג) וע"כ בעי ר' שמי דבר מדבריהם קונסין לו בשוגג כר' אליעזר דהא סבירא לי' דטבל אם תקנו בשוגג מותר כמו דמוכח ממתניתין דביצה:

והנה הירושלמי לא תירץ על זה והוא מפני שיש לתרץ בזה כדרכו בכמה מקומות ונ"ל דאפ"ל לשיטת הירושלמי שסובר דלא כשיטת הש"ס דילן דקמל"ן ר"א שאם עבר ותקנו שוגג ה"ז מותר וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ק דמעשרות) אמר ר' יוסי אפי' בנתן בצלוחית לא נטבל א"ל ר' ירמיה ואין שבת טובלת ואין מקח טובל א"ל כההיא דאמר ר' יוסי בשם ר"ז ר' יונה בשם ר' זעירא בשם ר"א אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו חיילי' דר' ירמי' מן הדא ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר לא אמר אלא בשביעית הא בשאר שני שביעית לא (פי' וא"כ מוכח דשבת קובעת אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתן) מה עביד לי' ר' ירמי' (והוא ט"ס וצ"ל מה עביד לי' ר' יוסי) להחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה לפיכך נטבל וא"כ ניחא דנקט דווקא שבת דאו משום ששבת קובע אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו או משום דבשבת לא הוי מותרו חוזר דלהחזירו למקומו אי אתה יכול שהוא עושה מוקצה וא"כ כיון דניחא שפיר מאי דנקט בשבת א"כ לא צ"ל לדברי ר"א שאם תקנו לטבל שהוא מתוקן: