נועם ירושלמי על עירובין י:ו:ג

שם ר' יוסי ברבי בון מחלפא כו' א"ר חייא וכן בגת לענין מעשר (ובפ"ב דעירובין ה"ב) כתבתי שהוא (ט"ס והשיטות מתחלפו') וצריך לגרוס הכא א"ר חייא וכן בגת לענין מעשר וכמו דאמרינן בעירובין (דף צט) איבעי' להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא אמר רבא היא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה אמר אביי מנא אמינא לה דקתני וכן בגת (וכמו שפירש"י שם דהאי גת כרמלית היא אלמא דגזרינן גזירה לגזירה (לפי שיטת הש"ס דילן דהטעם הוא שמא ימשוך אחר חפציו ובחפצים הצריכין לו ודברי הכל) ורבא אמר לענין מעשי וע"כ איפשר לומר דתחילה פי' בירושלמי שזהו מדאורייתא דכיון ששותה ברה"ר ומכניס לרה"י הוי הכנסה ואע"ג דפיו למעלה מי' אפ"ה כיון שמתגלגלין ויורדין ע"כ חייב ע"כ ניחא הא דתנן וכן בגת דהיינו כרמלית דלא הוי גזירה לגזירה דהא בשותה מחייב מדאורייתא וע"כ פריך מגמל שרגליו גבוהות מן הקרקע עשרה ולבסוף מסיק דא"ר חייא וכן בגת לענין מעשר וא"כ איפשר לפרש כשיטת הש"ס דילן דכיון דפיו הוא במקום אחר הוי מקום פטור וע"כ הטעם משום שמא יכנוס הכלי אצלו דאם הטעם הי' מדאורייתא אם כן לא שייך הא דתנן וכן בגת דהתם הטעם שמא יכניס והכא נמי הטעם הוא דחיישינן שמא יכניס:

שם ר' יוסי בר' בון כו' לא כן אמר ר' יעקב בר אחא כו' שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה כו' עיין בפ"י דשבת (ה"ב) ושם נתבאר: