נועם ירושלמי על עירובין א:א:ד

לא אמר אלא למעלה מעשרים הא סוף עשרים כשר ותייא כדרב דרב אמר סוף שיעורן להקל ר' יוחנן אמר סוף שיעורן להחמיר ר' חייא בשם ר' יוחנן מבוי שקורתן למעלה מעשרים נותן קורה בתוך עשרים וממעט בתוך עשרים א"ר יוסי והוא שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים (פי' שאם ינטל למעלה מעשרים יהא כשיעור הכשר קורה בתוך עשרים) ר' חלקי' בשם ר' אחא אמר ואפי' כרב אתי (פי' הא דאמר ר' יוחנן) דרב אמר שחיטה מחצה למחצה כשירה ולמה אמר פסולה מפני מראות שאין תימר שיתן בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים כו' הא דאמר רב סוף שיעורן להקל משמע דהיינו בדברים שהם מדרבנן ור' יוחנן סובר דאפי' בשיעורי חכמים נמי להחמיר וכמו שסובר ר' יוחנן בחולין (ד' נ"ה) דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל שיעורן של חכמים נמי להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל אבל רב סובר דסוף שיעורן להקל (והא דלא מייתי מהא דרב דאמר שחיטה מחצה למחצה כשירה הוא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ט"ז) והלכתא כוותי' דר"פ אמר פרוץ כעומד מותר אין לתמוה דהכא קיי"ל פרוץ כעומד מותר ובפ"ב דחולין (ד' כ"ט) לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב כו' ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה וע"כ מביא מהא דאמר רב סוף שיעורן להקל ואיפשר לומר דהירושלמי מדמה להו אהדדי וע"כ אמר מחצה על מחצה כרוב משום דסוף שיעורן להקל אבל לר' יוחנן שאומר דסוף שיעורן להחמיר סובר דמחצה על מחצה אינו כרוב וע"כ אומר לקמן בירושלמי (ה"ג) שתי קורות בזו שליש וכל שהוא ובזו שליש וכל שהוא וביניהן פחות משליש ייבא כיי דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה והוא שיהא עומד רבה על החלל אלמא דלשיטת הירושלמי סוף שיעורן להחמיר לר' יוחנן וע"כ בעי שיהא עומד מרובה על הפרוץ דווקא ועיין בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ט) המקרה סוכתו בשפודין או בארוכת המטה אם יש ריוח ביניהן כמותו כשירה תני יותר מכמותו אלמא דסובר דפרוץ כעומד אסור. דהש"ס דילן בסוכה (ד' ט"ו) מדמה להו אהדדי]:.