נועם ירושלמי על חגיגה ג:א:ג

שם מעשה שנכנסו שבעה זקנים לעבר את השנה בבקעת רימון ומי היו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ור"נ וראב"י ור"י הסנדלר אמרו כמה מעלות בקודש ובתרומה. ר' מאיר אומר שלש עשרה ר' יוסי אומר שתים עשרה א"ר מאיר כך שמעתי מר' עקיבא שלש עשרה אמר לו ר"י הסנדלר שמשתי את ר' עקיבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות אמרו ר' יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא כו' והנה הק"ע והפ"מ פירשו דר' מאיר אמר שלש עשרה היינו עם הא דתנן בפ"ב דחגיגה נוטלים לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילים וטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש וכן הקשו התוס' בחגיגה (ד' כ') ד"ה חומר בקודש אמאי לא תני נמי הא דנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקודש מטבילין וכן הא דהוחזק לתרומה לא הוחזק לקודש ותירצו דלא תנא במתניתין אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בבתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה אך הירושלמי מנה אותם והוי י"ב אך הא דאמר ר' מאיר שלש עשרה פי' הק"ע דקאי אבית הצביעה עיי"ש והוא דוחק והפ"מ פי' שהוא כמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"ב) י"א מעלות שנו כאן וא"כ הוי י"ג וע"כ אומר ר' מאיר שלש עשרה והוא דוחק דליפלגו בהכי ועיין בירו' שם) אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו והתם הטעם, משום חציצה ולפי"ז הוי עשר מעלות וכמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"א) בקודש מ"טלא אמר ר' אילא משום שכבדו של כלי חוצץ והוי חד טעמא עם הא דתנן לא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר ומנגיב ומטביל ואח"כ קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל וע"כ אמרינן (שם) ר' אילא לטעמיה דאמר ר' אילא אמר ר"ח בר פפא עשר מעלות שנו כאן חמש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש]:

ע"כ נראה לי דהא דפליגי בזה הוא כמו שביארתי על הירושלמי (סוף חגיגה) דמוקי הא דתנן כיצד מעבירין על טהר עזרה מטבילין את הכלים שהי' במקדש כו' ופריך וכלים טעונים טבילה אמר ר' בא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכלים שלא הזה ופריך מעתה ניחוש לכולן (ופירשתי שם דא"כ בעינן הזאה) אמר ר' בון בר חייא אני אומר שמא הי' שם א' מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה ונתזה צינורא של רוק מתוך פיה על בגדיו וטמאתו ופריך מעתה ניחוש לכולם וביארתי שם דא"כ ליבעי הערב שמש (ודלא כהק"ע עיי"ש) ומשני תיפתר שנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ליטמא אחרים טהור המן בתרומה וכאן בקודם הוא בקודש וע"כ קאמר ר"מ שלש עשרה מעלות יש בקודש משא"כ בתרומה וכל זה הוא לר"מ שסובר דטומאת משקין דרבנן וע"כ אומר דספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור אבל לר' יוסי שסובר דספק משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ט"ו) אמר ר' ירמי' הכא בבשר שנטמאו במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמי' ור' יוסי לטעמי' ר"מ לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמי' דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאוריי' ואף דהתוס' בד"ה ר' יוסי כתבו דקשה דהא ר' יוסי גופי' אית לי' לקמן (ד' י"ח) טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והא דאית לי' הכא דאורייתא בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה ואין זה לטעמי'. וא"כ אף דר' יוסי גופי' סבר דטומאת משקין דרבנן וכמו דאמרינן בפסחים (ד' מ"ח) והאמר רבא לא ר' יוסי סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר' יוסי דאי סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה וחמישי בקודש כמו דאמר התם אעפ"כ סובר בשיטת ר"ע דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דר"ע קאמר דיטמא יטמא א"כ במשקין דכתיב יטמא היינו יטמא וא"כ מטמא אחרים דאורייתא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה) ר' חייא בשם ר' יוחנן אתי דר' יוסי שיטת ר"ע רבו אמרה כמה דר"ע אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה:

וא"כ כיון דסובר ר' מאיר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ע"כ סובר ר"מ דשלש עשרה מעלות יש בקודש דהיינו אם נטמא בספק משקין דבקודש טמא ובתרומה טהור וכמו דאמרינן (שם) בירושלמי דחומר הוא בקודש וא"כ יש עוד מעלה אבל ר' יוסי לטעמי' שסובר דספק משקין לטמא אחרים דאורי' וא"כ אם נטמא תרומה בספק משקין נמי טמא ואף דזהו רק באוכלים אבל לא בכלים הא תרומה הוא באוכלים וע"כ קאמר די"ב מעלות יש בקודש ולא שלש עשרה.

ואיפשר דע"כ אמרו על ר' יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא ופי' הק"ע שהן דברי אמת שר"ע אמר שלש עשר' מעלות ואמאי לא אמרו על ר' יוסי דפליג עם ר"מ. אך איפשר דר' יוסי לא פליג עם ר"מ רק איך אמר ר' עקיבה דר' מאיר אומר כך שמעתי מר' עקיבא שלש עשרה ור' יוסי אומר אליבא דר"ע דשנים עשר מעלות וזהו רק אליבא דר' עקיבא אבל ר' יוסי גופי' סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן דאי הוה דריש יטמא יטמא כר"ע א"כ לימא רביעי בתרומה וחמישי בקודש וא"כ ר' יוסי לא סבר כר"ע וא"כ הוא בעצמו סובר דשלש עשרה מעלות יש דכיון דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן א"כ בספק משקין בתרומה טהור ורק בקודש טמא משום חומר בקודש כדאיתא בירושלמי אבל ר' יוחנן הסנדלר אמר לר' מאיר שימשתי את ר"ע עומדות מה שלא שמשתו ישיבות והוא שמע מר' עקיבא שנים עשר והוא בעצמו נמי סובר כר"ע ע"כ אמר אלכסנדרי לאמיתו הוא ודו"ק:

[ועוד איפשר לומר דע"כ קאמ' ר"מ שלש עשרה משום דאם נטמא בספק משקין אמרינן דחומר הוא בקדש וע"כ בספק משקין טמא אעפ"י שהוא מדרבנן. וזהו דוקא לר"מ אבל לר' יוסי דבכל ספיקי דרבנן מחמרינן כמו דאמרינן בעירובין (דף לה) וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן טמא שירד לטבול ספק כ טבל ספק לא טבל כו' במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה ספיקו טהור ור' יוסי מטמא. אלמא דר' יוסי מחמיר אפילו בדרבנן וליכא למימר משום דהעמד טמא על חזקתו הא הש"ס פריך על הא דמיקל בעירוב ורבא הוא דמשני בסוף ודף ל"ו) דהתם היינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל ופריך אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר ומשני במקוה שלא נמדד אבל תחילה היה סבור דמחמיר בספיקא דרבנן ובירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ד) אמרינן תמן תנינן ספיקא טהור ר' יוסי מטמא (ופריך מר' יוסי אר' יוסי דמתניתין דקאמר שספק עירוב כשר) וע"ז משני אמר ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח (פי' משום דהוי טומאה מוכחת דהעמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל) אמר ר' יונה (צ"ל) ר' יוסי ואפי' ממקום אחר ר' יוסי מטמא (פי' אפי' בטומאה שאינה מוכחת משום דסובר דמיירי במקוה שנמדד. וא"כ איכא למימר העמד מקוה על חזקתה) וא"כ ר' יוסי מחמיר בדרבנן וע"כ איפשר לומר דהא דאמרינן (בסוף חגיגה) תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור ומשני חומר הוא בקודש זהו לדברי ר"מ אבל לר' יוסי דמחמיר בספק דרבנן ע"כ מחמיר בתרומה נמי וע"כ קאמר ר"מ שלשה עשר משום ספק משקין דחומר הוא בקודש אבל ר' יוסי סובר דשנים עשר משום דבהא מחמירין גבי תרומה נמי אך לפי"ז תקשה דהא אמרינן בפסחים (ד' י"ח) אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה (פי' דסובר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואמאי לא קאמר דאע"ג דר' יוסי גופי' סבר דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אעפ"כ החמיר בספיקו אלא ודאי דא"כ תקשה דאמאי אמר דלכלים טהורים אך איפשר לומר דאעפ"כ לכלים טהורים משום דהוי תרי דרבנן דמשקין לטמא אחרים הוא דרבנן ועוד דמדאורי' אין כלי נטמא אלא מאב הטומאה (ועי' ט"א במגילה ד' י"ט) (והא דקאמר ר"ל דר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה היינו כמו דמשני ר' יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח וע"כ פריך (שם ד' י"ט) והאמר רבא לא ר' יוסי סבר כר"ע ולא ר"ע סבר כר' יוסי וליכא למימר דפליג אריש לקיש והיינו משום דהא לפי מאי דמשני רבא בעירובין (ד' ל"ו) דהיינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל כו' וא"כ ליכא למימר משום דמחמיר בספיקא דרבנן) אבל לשיטת הירושלמי דאמר ר' יוסי דאפי' ממקום אחר ר' יוסי מטמא והוא משום דמחמיר בדרבנן איפשר דמחמיר בתרומה נמי. אך עכ"ז תקשה דאכתי דהא תנן בסוף חגיגה כיצד מעבירין על טהרת העזרה. ואמרינן וכלים טעונים טבילה וע"ז משני שנטמאו בספק משקין ופריך הא ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור ומשני חומר הוא בקודש ובכלים סובר ר' יוסי נמי דלאוכלים טמאים לכלים טהורים: וא"כ צריך לומר דחומר הוא בקודש אך איפשר לומר דכיון דסובר ר' יוסי דספק מדרבנן להחמיר ע"כ החמירו בכלים בתרומה נמי ויש לדחות ועי' בסוף חגיגה ודו"ק]: