נועם ירושלמי על בבא מציעא ח:ג:ב

שם (ה"ג) תני השאילני פרתך י' ימי' והשאל לי בהן ה' ימי' הראשוני' מתה בתוך האחרוני' משיעבוד הראשוני' השאילני פרתך לאחר עשר ימים א"ל סבה מן כבר מתה משיעבוד האחרונים מתה (ופי' הפ"מ משיעבוד הראשונים מתה כלומר אעפ"י שלא הי' שאול' לו כי אם בימים הראשוני' ולא בימים האחרונים בשעת מיתה אפ"ה שאלה בבעלים הוי ופטור דהכל הולך אחר שיעבוד הראשונים ובשעת שאילת ימים הראשונים הי' משועבד להיות שאול במלאכתו עמה והילכך כל הימים כשאלה בבעלים הן. השאילני פרתך לאחר עשרה ימים ארישא דהשאיל לי בהן קאי וכלומר אבל אם הי' שאול לו באיזה ימים ולא הי' פרתו שאולה עמו אלא אמר לו לאחר עשרה ימים השאילני פרתך א"ל סבה והשיב לו הזקינה פרתי ואינה מוצלחת למלאכה כל כך מן כבר מתה כלומר שהיא חלושה הרבה וכמו כבר כמתה היא ואעפ"כ השאילה לו אח"כ ומתה בזה אמרי' דלא הוי כשאלה בבעלים אלא משיעבוד הימי' האחרוני' מתה וכלומ' שאלו בימים האחרונים ששאל לו הפרה לא היו הבעלים שאולין עמה וקמל"ן דאע"ג דבימים הראשונים שהי' הוא בעצמו שאול לו הזכיר לו משאלת הפרה ואמר לו שרוצה הוא שישאיל לו פרתו לאחר עשרה ימים אפ"ה לאו שאלה בבעלים היא אלא כשאלה אחרת היא):

והנה פירושו דחוק למאוד. ע"כ נראה לי שיש ט"ס וחילוף השורות בירושלמי הזה (וכצ"ל) תני השאילני פרתך לאחר עשרה ימים והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים (פי' ששאל אותו קודם שאילת הפרה ששאילת הפרה הי' לאחר עשרה ימים והא דקאמר ה' ימים הראשונים הוא לאו דווקא אלא שהוא באופן שנשלמ' שאלתו קודם שאילת הפרה מתה בתוך האחרונים משיעבוד הראשונים מתה והוא ט"ס וצ"ל משיעבוד האחרונים מתה (פי' כיון שנשלמה שאילת הבעלים קודם שאילת הפרה ע"כ משיעבוד האחרונים מתה ולא הוי שאילה בבעלים) ובכאן צ"ל השאילני פרתך לאחר עשרה ימים וא"ל סבה מן כבר (פי' שא"ל משוך פרתי מעכשיו שיהי' השאלה לאחר י' ימים) והא דקאמר מן כבר הוא מעכשיו כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דנזיר ה"ב) הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר עולה מכבר (פי' מעכשיו) וכמו דאיתא בנזיר (ד' יג) הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו כ' יום וכן הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם וכמו שאומר מעכשיו בש"ס דילן הוא בירושלמי מכבר או מן כבר):

וע"ז אומר השאילני פרתך לאחר עשר ימים (פי' וקאי ארישא שאמר לו והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים) ואמר לו סבה מן כבר (פי' סבה דהיינו קח את הבהמה מעכשיו פי' שתמשוך מעכשיו שיהא שאול לך לאחר עשרה ימים וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פא) אמר ר' יוחנן האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תהא קנוי' לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפי' עומדת באגם התם בידו הכא לא בידו והא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן לא קני לא קשי' הא דאמר לו קני מעכשיו הא דלא אמר לו קני מעכשיו) וע"ז אמר מכיון שאמר לו סבה מן כבר (פי' שימשוך הבהמה מעכשיו אע"ג דהתחלת השאילה אינו רק לאחר עשר ימים אעפ"כ כיון דהשאילה שבאה לאח"כ הוא רק מחמת המשיכה שמשכה מתחילה בעוד ה' ימים הראשונים שהי' שאולה בבעלים ע"כ אם מתה משיעבוד הראשונים מתה (פי' כיון שהמשיכה הי' מכבר בעוד שהי' שאולה בבעלים (ועיין בירושלמי פ"א דמ"ש) משכי לי מעשר בהמה זו שהתקדשי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מכבר מקודשת) והכא כיון שהמשיכה הי' מתחילה אעפ"י ששאילה בבעלים פסקה אח"כ אפ"ה פטו' דמשיעבוד הראשונים מתה (פי' דהמשיכה הוא שיעבוד פי' קנין והכא מקנין הראשון מתה) ודו"ק: