נועם ירושלמי על בבא מציעא ו:ה:ב

שם (ה"ה) מתניתין כל האומנין שומרי שכר כו' המלוה על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר כו' ובגמ' הדא אנטיכריסים ריבית הוא ופי' הפ"מ ואכולן שאמרו הבא מעות קאי וכלומר הרי זה דומה למלוה בריבית אעפ"י שאינו ריבית שהרי זה אמר הבא מעות וטול שלך משמע שעדיין תופסו בשביל שכרו ואעפ"כ לא הוי אלא שומר חנם כל זמן שאינו מביא לו מעותיו ומיחזי מילתא דבשביל שממתין נו זה המעות נפטר מחיובו ואנטיכריסים של נשך רבית הוא ופירושו דחוק מאוד:

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי ונתחלפו השורות וצריך לגרוס אחר המשנה) שמואל אמר בשאמר לו הנח לפני אבל אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר:

ואח"ז צריך לגרוס הדא אנטריכסוס ריבית הוא ר' יוחנן אמר רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו על ידי משכון ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה דם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (והכי פירושו דהירוש' מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא (פי' דאיך אמר ר' יהודה הלוהו פירות שומר שכר דאיך מותר לעשות כן דהא הדא אנטריכסוס ריבית הוא והוא דאם הי' משהה פירותיו היו נרקבין וא"כ כשמלוה הפירות ויהי' ההפסד על הלוה והוא מקבל ההפסד על להבא מחמת שנותן לו הפירות עכשיו והוא כמו דתנן במתניתין בב"מ (ד' ע"ה) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני אתן לך לגורן אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח והלל אוסר וכן הי' הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שיעשנה דמים שמא יוקרו חיטים ונמצאו באות לידי ריבית ובגמ' והלל אוסר א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כדברי הלל ולית הילכתא כותי' ובירו' (ספ"ה דב"מ) תני לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים ושלש שבתות מותרות והלל אוסר שמואל אמר הלכה כהלל וא"כ לשיטת הירושלמי דאפי' לא קבע לו זמן לגורן נמי אסור דפסק הלכה כהלל. וע"ז מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא דהוי ריבית שמשתכר המלוה הפירות שלא ירקבו ועוד שמא יוקרו וא"כ איך קאמר ר' יהודה הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר ואיך מותר להלוות פירות.

וע"ז אומר אמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון (פי שהי' רוצה לאחר הלואה למכור פירותיו למי שהי' נותן לו מעות מיד ויהי' המוכר פירות שיבא ויתן לו משכנו שיש ת"י על זה פי' כיון שאינו בטיח לו רק ע"י משכון. וא"כ צריך לשמור המשכון וע"כ הי' טוב לו שיתן לו אחר מעות מיד ויהי' מוכר פירותיו שיבוא לידו ע"י משכון זה שיש ת"י וא"כ לא הוי שכר המתנת הפירות שזה ניחא לו יותר למכור פירותיו מיד וליטול מעות אך דמה דאמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון פי' שהוא יתן המשכון לאחר ולמכור פירותיו וא"כ לא ניחא דאיך יכול לעשות כן דהא אינו יכול ליתן המשכון לאחר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' לו) ולטעמי' דר' יוחנן לא מיבעי' שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעי לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלי' עלוייה לשמירתו חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובירושלמי לעיל (פ"ג ה"ד) ויש לו רשות להשאיל לא כן תני ר' חייא אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל (פי' אפי' עלייה לשמירתו אלא א"כ נטל רשות מהבעלים) ובירושלמי (פ"ט דכתובות ה"ה) תמן תנינן השוכר פרה מחבירו ר' הילא בשם ר' ינאי והוא שנתנו לו רשות להשאיל כו' וכולם ששנינו את ששמירותיהן שלא מדעת הבעלים חייבים כו' ר' יוחנן תלמידו דר' ינאי וא"כ אם ימכור פירותיו לאחר ע"י משכון שיש ת"י בכדי שלא יצטרך לשמור המשכון הא לר' יוחנן גופא ס"ל דשומר שנתן לשומר חייב וע"ז אומר ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (פי' למי שיתנו לו הבעלים של המשכון רשות שימסור לו המשכון וימכור לו פירותיו בודאי הי' רוצה שלא יצטרך לשמור המשכון וע"כ לא הוי ריבית והתם במתניתין (ד' ע"ה) דלא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חיטים כו' התם מיירי שאם הוא בטוח לו בלא משכון והש"ס דילן לא פריך ע"ז דהא התם אמרינן זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לוין סתם ופורעין סתם ולית הילכתא כהלל והירושלמי מקשה לשיטתו דהלכה כהלל ואע"ג דר' יהודה סובר צד א' בריבית מותר עיין בתו' ב"מ (ד' ס"ג) בד"ה צד א' בריבית כו' וא"ת א"כ סאה בסאה נמי יהא מותר ללות לר' יהודה דצד א' הוא דשמא לא יוקרו דבהלואה נמי שרי ר' יהודה צד א' בריבית כדאמרינן לקמן גבי משכן לו בית משכן לו שדה הא דלא כר' יהודה ויש לומר דלא הוי צד א' אלא בדבר שיש ביד המלוה או ביד הלוה לעשות נד א' שלא יהא ריבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער וע"כ יהא ריבית אם יוקרו ודו"ק]: