נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:א:ב

הכסף קונה את הזהב כו' תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אר"י לא שנו אלא שור בפרה או חמור בכור הא ציבור בציבו' לא קנה ר"י אפי' ציבור בציבור קנה ר' אבא בר מינה בשם רב המחליף אברוקלון באמבורוקלון קנה והנה בפ"ק דקידושין (ה"ו) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ובגמ' תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונים זה את זה ר' בא בר רב הונא בשם רב אפי' ציבור בציבורין א"ל ר' אלעזר לא שנו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום אתי דרב הונא כר' יוחנן ור' אלעז' כשיטתי' תמן האחין השותפים שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון א"ר אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה האחין השותפין כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו כשחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דלשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' נ"ו) פליגי ר' יוחנן ור"א בברירה וכמו דאמרינן שם אמר רב נן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו' אבל חלקו גדיים כנגד גדיים כו' אומ' זה חלקו המגיעו משעה ראשונה ור"נ אומ' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' ור"א אמ' לא שנו אלא ט' כנגד יו"ד ויו"ד כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' יוחנן אמר אפי' חלקו תשעה כנגד תשעה אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר' יוחנן לטעמי' דאמר ר' אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וא"כ פליגי בברירה ולשיטת הירושלמי פליגי אם חליפין הן בדבר שהוא שוה בשוה בלא שומא דאם הוא דבר הנישום הוי כחליפין ופטורין מעשר בהמה אבל בלא"ה חייבין במעשר בהמה וא"כ הא תלי בברירה ומאי נ"מ אם הוא דבר הנישום או לא וכן אמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) אמר ר' יוסי מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' אבהו בכם ר"י השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן.

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי עפ"י מה שכתב בס' אבני מילואים (ס' מ"א ס"ק ב') ואסור לבוא על שום אחת מהן כתב הריטב"א בחידושיו צריך עיון גדול דהא אי אמרינן ברירה קידושין המסורין מתחילתן הוא עכ"ל ובתוס' רי"ד ז"ל ודאי אם הי' אומר איזה שארצה היום או מחר בזה הי' לסמוך על ברירה כיון שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחילה מספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שם ברירה עכ"ל ולא אתברר דבריו בזה דודאי למאן דאית לי' ברירה אפי' היכא דלא תלה ברצונו נמי אמרינן ברירה וכדאמרינן ביומא (ד' נ"ה) גבי לקחו קיניהן בשותפות ומתה אחת מהן ונשקול ארבעה זוזי ונשדינהו ואידך לישתרו משום ברירה ובתוס' תמורה (ד' ל') ד"ה ואידך לישתרי שהקשו דא"כ איסור שנפל בהיתר נשדינהו לחדא ואידך נשתרי כו' ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא נסמוך כיון שהתערובות באיסור אבל הני תערובות בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר קודם התערובות ולאחר התערובות נולד האיסור סמכינן אברירה עכ"ל וא"כ ה"נ בקידש אחת משתי אחיות דלא הי' האיסור בתחילה נודע אלא ע"י תערובות וא"כ נימא ברירה ונראה לענ"ד בזה כיון דאינו אומר איזה שארצה היום או מחר וקידש בתחילה בספק א"כ בשעת קידושין לא הוי קידושין כיון דאין מסורין לביאה וכיון דלא חייל בשעת קידושין א"כ אע"ג דאח"כ מברר א' מהן תו לא אמרי' היינו הך שקידשה כיון דלא הי' קידושין בשעתו אלא אם אומר לאיזה שארצה יהי' הקידושין א"כ בשעה קידושין תלה הדבר באיזה שירצה ה"ל קידושין וכיוצא בזה כתבנו בקצה"ח (סימן ס"א ס"ק ג') גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דה"ל שירים נכרין בשעת הפרשה כיון דתלה התרומה במה שעתיד להפריש ומה שהי' עתיד להפריש יהי' שירים נכרין אבל אומר שני לוגין בתוכו תרומה אע"ג דרשאי לשתות על סמך ברירה כיון דלא הוכר האיסור וכמ"ש בתמורה (ד' ל') דכה"ג אמרינן ברירה עכ"פ בשעת הפרשה כיון שאינו אומר שאני עתיד להפריש לא חייל כיון דבשעת הפרשה לא היו השירים נכרין ושוב לא מהני אח"כ ברירה וה"נ כיון דלא חיילי בשעת קידושין דלא היו מסורין לביאה ושוב לא מהני אח"כ הברירה כו'.

[ונ"ל לבאר הירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע לא כטעמי' דהדין טעמא דר' יוסי משום מסויים (כצ"ל) טעמא דר"ש שמא כו' ישתה השאר כו' ואמאי לא קאמר הטעם אליבא דר' יוסי משום ברירה אך הירושלמי סובר דר' יוסי אית לי' ברירה וכמו דאמרי' בעירובין (ד' ל"ו) והתנן ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו את קיניהן כו' וכן ר"ש אית לי' ברירה עפ"י תנאי וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ה) תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה דתני' הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו וע"כ קאמר גבי ר' יוסי דהטעם משום דבעינן מסויים והיינו ראשית ששירים ניכרין וע"כ כיון שלא היו נכרין מתחילה לא אלים הא דברירה שיהי' כמו שירים נכרין אף על גב דבמקום דליכא הטעם דשירים נכרין אית לי' ברירה אעפ"כ כיון דבעי' שירים נכרין ומתחילה לא נתברר ע"כ אפי' ר' יוסי שסובר דאית לי' ברירה ע"כ סובר הכא דלא מהני ולר"ש שסובר דלא בעינן ראשית ששירים ניכרין כמו דאמרי' בעירובין (ד' ל"ד) תרומת הכרי הזה ומעשרותי' בתוכו קרא השם ע"כ קאמר טעם אחר שמא כו'):

וע"כ לפי מה שכתב בס' אבני מילואים שמחלק דאם ההנה אמרינן דהוברר למפרע אעפ"י שלא הוברר מתחילה ואמרי' דהוי כמו קידושין שמסורין לביאה. אבל בלא תנאי אע"ג דלענין איסורין הדין הוא דכיון שלא הוברר מתחילה אמרינן ברירה היינו לענין גוף האיסור אבל לא לענין שיהא כמו קידושין שמסורין לביאה כיון שהי' ספק מתחילה:

וכן הכא נמי דשיטת הירושלמי דר' יוחנן ור"א שניהם סברי דיש ברירה אך זהו דווקא כגון בפלוגתא דרשב"ג ורבי לענין שותפות ישראל עם העובד כוכבים אמרינן דכיון דחלקו אמרינן דלכל א' הגיע חלקו אבל לענין מעשר בהמה שלקוח פוטר ממעשר בהמה אע"ג שהי' שלו מתחילה אך אעפ"כ אם מכרו וחזר ולקחו פוטר ממעשר בהמה וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ"א) על מה שהקשה הט"א בר"ה דלמה לי קרא בבכורות (ד' נ"ה) דהלוקח או שנותן לו במתנה פטור מלעשר דאמר קרא בכור בניך תתן לי והקשה הט"א דלמה לי האי קרא ניליף מהאי קרא דעשר תעשר ואמרינן בפ"ק דר"ה (ד' ח') עשר תעשר בשני מעשרות הכתו' מדבר א' מעש' בהמה וא' מעשר דון ובמעשר דגן אמרינן בב"מ (ד' פ"ח) תבואת זרעך ולא לקוח כו' וכתבתי שם דלפי מה שכתבו התוס' בב"מ (ד' פ"ח) דאלו הדר קני לי' המוכר מהלוקח חייב כו' דהא תבואת זרעך קרינא בי' ואלו במעשר בהמה אף אם חזר המוכר ולקחו פטור כמו דאמרינן בבכורו' (ד' נ"ו) תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה ופרי' הגמ' והא איפסל לה בלקוח אלמא דאפי' חזר ולקחו פטור וכתבתי שם דלפי"ז אינו דומה כלל דהתם במעשר דגן הפטור משום דלא הוי תבואת זרעך ואלו במעשר בהמה הפטור הוא מחמת שהוא לקוח אפי' חזר המוכר ולקחו ג"כ פטור וא"כ איך מצי למילף מהדדי:

וא"כ כיון שלקוח פוטר ממעשר בהמה א"כ אפי' אי אמרינן דיש ברירה ושלו הגיע לחלקו אפ"ה כיון שהי' ע"י חליפין לא אמרינן דיש ברירה אלא שהוברר שזה חלקו אבל אעפ"כ לזה לא הוי ברירה שיהי' כמו שלא החליפו כלל אלא כמו שהחליפו ואח"כ הגיע לחלקו מה שהי' חלקו מתחילה. וע"כ אמר ר"א והוא שחלקו גדיים כנגד תישים ותישי' כנגד גדיים וא"כ הוי כמו חליפין כיון שאינם שוים וא"כ צרי' לשומם וא"כ כיון שהוא דבר הנשום הוי חליפין וכמו דאמרי' שם אמר ר' אלעזר לא שנו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד שהוא צריך לשום וע"כ כיון שחלקו גדיים כנגד תיישים א"כ הוא דבר שצריך לשום וא"כ הוי חליפין. וע"כ אמרינן דבזה לא הוי ברירה שיהי' כמו שלא החליפו אלא כמו שהחליפו ואח"כ בא לחלקו ובמעש' בהמה פטור ממעשר בהמה אעפ"י שהמוכר חזר ולקחו. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים וא"כ לא הוי כמו חליפין ע"כ אמרינן דיש ברירה וזהו חלקו המגיע משעה ראשונה כיון שלא הי' בינתים כמו חליפין ור' יוחנן סובר כמו רב דאפי' ציבורין בציבורין נמי הוי חליפין וכמו דאמרינן שם (פ"ק דקידושין ה"י) ר' בא רב הונא בשם רב אפי' ציבור בציבורין (פי' אפי' לא נישום) ע"ז אומר שם אתי דרב הונא כר' יוחנן (פי' דע"כ קאמר ר"י דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן (פי' דכיון דאפי' אינו נישו' נמי הוי חליפין ע"כ לא הוי ברירה בזה שיהא כמו שהוברר מתחילה דכיון שהיו חליפין ביניהם על כן הוי כמו לקוח ופוטר ממעשר בהמה (ולא ניחא הירושלמי לומר דפליגי בסתם ברירה דא"כ הוי להו לפלוגי בברירה אם יש ברירה או אין ברירה) וע"כ אומר דפליגי אם הוי חליפין ומבטל בתורת ברירה:.

ולפי זה צריך לגרוס הכא אמר ר"א לא שנו אלא שור בפרה או חמור בשור הא ציבור בציבור לא קנה. ולפי"ז הא דהני כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו הכל הוא דווקא שור בפרה או חמו' בשור שאינם שוים הוי חליפין ולרב דאמר דאפי' שוין בשוין נמי הוי חליפין יתרץ כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ח) ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין מאי כיצד ה"ק פירות נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה כו' או כמו דמשני כיצד החליף דמי שור בפרה כו' ומ"ט אמרו משיכה קונה כו':