נועם ירושלמי על בבא מציעא י:א:ג

(הלכה א) מתני' הבית והעלי' של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר רואין אלו אבנים ראויות להשתבר ובגמ' היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון אמר ר' הושעי' זאת אומרת ששולטת היד מצד א' הנה בספרי נועם ירושלמי בב"ק כתבתי שמה שכתב הפ"מ זאת אומרת ששולטת היד מצד א' מדקתני הי' א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפי' אין הלה מודה לו דכיון שהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר א"י דכיון דצד א' יודע הוא ידו שולטת ונאמן ושגה בזה והפי' הוא שאמ' זאת אומרת ששולטת היד מצד א' דמדקתני חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ואמאי לא אמר דאבנים שבורות הוא לפי חשבון האבנים של הבית והעלי' וע"ז אומר זאת אומרת ששולטת היד מצד א' ולא דיש בילה ולפי החלקים הוא אלא דשולטת היד מצד א' וע"כ שניהם חולקין בעצים ובאבנים מחמת שהוא מספק ע"כ חולקין וע"ז מביא ראי' תמן תנינן ק' טבל וק' חולין נוטל ק' ואחת א"ר יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטיבלן אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומה ותרומת מעשר מן הטבל ומביא ראי' מזה דלית בילה אלא שאיפשר שכל החולין עלו בידו וא"כ מפריש מן הפטור על החיוב (ודלא כהפ"מ) וא"כ מוכח מזה נמי ששולטת היד מצד א' ולא דיש בילה וא"כ נוטל היד לפי החשבון אלא שאיפשר שהיד נוטל מצד א' וא"כ איפשר שכל החולין עלו בידו (והפ"מ במראה הפנים פי' ששולטת היד מצד א' והוא דברי ושמא ברי עדיף ע"כ צד הברי אלים יותר שגה בזה כמו שביארתי):

[והנה בש"ס דילן בב"מ (ד' קט"ז) אמרינן וליחזי ברשות דמאן קיימי וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' לא צריכא דיתבן בחצר דתרוי' אי נמי ברה"ר ואיבעית אימא שותפין בכה"ג לא קפדי אהדדי:

והנה הירושלמי לא מקשה ע"ז הא דליחזי ברשות דמאן יתבא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' דאיפשר לומר דאתי כסומכוס שסובר דממון המוטל בספק חולקין וא"כ בשמא ושמא כתבו התוס' בב"מ (ד' ק') דבשמא ושמא אפי' הא' מוחזק נמי חולקין וכמו דתנן בב"מ (ד' צ"ד) זה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקמינא לעיל (ד' צ"ח) כסומכוס אע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו וא"כ ה"נ אע"ג דנפל לרשותא דחד מינייהו נמי חולקין וכמו שביארתי לעיל על הא דאמר רב דינא דאגר (פי' שמדינא דשוכר ושואל מוכח דאפי' אם הא' מוחזק אפ"ה חולקין אליבא דסומכוס והירושלמי סובר כסומכוס וע"כ אתי מתניתין שפיר) אך הש"ס דילן סובר כחכמים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראי' וכתבו התוס' משמע מהכא דאין הלכה כסומכוס מדלא ס"ל לשמואל כותי' כו' (וע"כ אמר שמואל בירושלמי כשבא באמצע החודש משום דאינו סובר כסומכוס וע"כ לשיטת הירושלמי אתי שפיר ולא קשה קושי' הש"ס וליחזי ברשות דמאן יתבא וע"כ לא פריך ע"ז משום דאתי כסומכוס ובריש ב"ב לקמן יתבאר עוד בזה]:

שם הי' אחד מהן מכיר מקצת אבניו כו' [והנה בש"ס דילן (ד' קט"ז) איתא דאמר והלה מה טוען אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר למה נוטל אלא דאמר איני יודע לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה כי' ומשני בשיש עסק כו' והירו' לא פריך על זה כמו שביארתי בסוף ב"ק דשיטת הירושלמי הוא דברי ושמא ברי עדיף וכמו דאיתא בירושלמי סוף ב"ק לית את ידע אהן ידע וא"כ סובר דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביאר' שם דאפי' ר' יוחנן נמי סבר הכי וע"כ לא פריך הכא דתנן אם הי' א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון והוא משום דברי ושמא ברי עדיף]: