נועם ירושלמי על בבא מציעא א:ה:ג

עוד שם הרי אשתו שאינו רשאי לשנות ממלאכתה ומציאתה שלו דתנינן תמן כופה לעשות בצמר ואינו כופה לעשות בדבר אחר אמר ר' בא בר מינא ור' יוסי בשם ר' יוחנן טעם אחר באשה מה טעם אחר באשה ר' חגי אמר מפני הקטטה ר' יוסי אומר שלא תהא מברחת נכסי בעלה ואומרת מציאה היא כו' ר' יוסנא בחם ר' אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אמר ר' הושעי' שלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה האחרונה תהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא:

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרי"ף דגמ' דילן לית להו האי סברא דאי אית להו לא צריך לאוקמי במגורשת ואינה מגורשת כו' וכבר תירץ הרא"ש הקושי' שהקשה והר"ן כתב כדברי הרי"ף שהש"ס דילן חולק על הירושלמי:

ולי נראה דזה תלוי בהטעמים שמציאת האשה לבעלה דלר' חגי דאמר מפני הקטטה הוא כמו דאמרי' בב"מ (ד' י"ג) טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעל' כי היכי דלא תיהוי לה איבה כו' וע"כ ניחא הא דתני מציאת אשתו שגירשה אעפ"י שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן דהיינו במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותי' וכן איתא בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ב) אבא בר רב ירמי' אמר כל היכא דתנן מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' וע"כ הוי אמינא כיון דבעלה חייב במזונותי' ע"כ מציאתה נמי לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה נותן לה מזונות וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ס"ו) בד"ה מציאתה כהעדפה שע"י הדחק דמי הכא משמע דמציאתה תחת מזונות כמו מעשה ידי' מדמדמי מציאה להעדפ' דקאמ' בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) דמציאת האשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה לא קשה מידי דמעשהידי' נמי משום איבה הוא כדאמרי' בכתובות (ד' נ"ח) קסבר מזונו עיקר ומעשה ידי' משום איבה כו' ואי מציאה תחת מזונות ה"ל למינקט בתרווי' חד טעמא או משום דמיתזנא מיני יהו ע"כ. וע"כ ניחא אם הטעם משום קטטה דהיינו איבה הא דתני דמציאת האשה שגירשה אעפ"י שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן אבל אם הטעם הוא כמו דאמר (כם) ר"י אומר שלא תהא מברחת נכסי בעלה ואומרת מציאה היא א"כ קשה דכיון דהוי ספק מגורשת אם כן אינה בביתו ועי' בכתובות (ד' כ"ז) אם כן בודאי לא חיישינן שמא תבריח מנכסי בעלה ותאמר שלי הן א"כ פשיט' דמציאתה שלה כיון דלא שייך הכא הטעם דשמא תבריח מנכסי בעלה וע"ז אמר ר' יוסנא בשם ר' אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה וע"ז א' ר' יוסי מתנית' אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אמר ר' הושעי' שלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה ותהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא (והוא דר' יוסי לטעמי' שאמר דהטעם שמציאתה לבעלה הוא שלא תהא מברחת מנכסי בעלה ואומרת מציאה מצאתי וא"כ במגורשת ואינה מגורשת דלא שייך ה"ט וע"כ צריך לומר אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה את כתובת' חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוט' אחרונ' אלמא דכ"ז שלא פרע כתובת' עד פרוטה אחרונ' החיו' בשלימות כמו שהי' בתחילה. וע"כ הוה אמינא לענין מציאה נמי וכל זה הוא לשיטת הירושלמי לר"י דהטעם שלא תהא מברחת כו' והכא לא שייך הטעם וא"כ צריך לומר דכיון שהי' בתחילה החיוב ע"כ הוה אמינא דלא פקע החיוב כמו דלא פקע לענין מזונות אבל לשיטת הש"ס דילן דהטעם משום איבה כמו דאמר ר' יוחנן משום קטטה וא"כ ה"א דמגורשת ואינה מגורשת א"כ שייך הטעם משום איבה וקמל"ן דכיון שהיא מגורשת ואינה מגורשת ע"כ תיהוי לה איבה ואיבה:

[והכי משמע בירושלמי (פ"ו דכתובות ה"א) אמר ר' יוחנן טעם אחר יש באשה (פי' בהא דמציאתה לבעלה טעם אחר באשה אמר ר' חגי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי כו' ואח"כ אומר הורו ר' יצחק בהן במספק לנתתי' ולא ממרק לה פורנה שהוא מעלה לה מזונות משמע שזהו לטעם שלא תהא מברחת אבל אי אמרינן הטעם דמשום איבה ניחא שפיר דקמ"ל לענין מגורשת ואינה מגורשת דה"א דמציאתה לבעלה שלא תיהוי לה איבה ולא יתן לה מזונות וע"ז קמ"ל דבמגורשת ואינה מגורשת שאין בעלה חייב במזונותי' כדי דתיהוי לה איבה ואיבה וע"כ לא פסק הרי"ף כהירושלמי שזהו רק לטעם שלא תהא מברחת וכמו שביארתי):