נועם ירושלמי על בבא קמא ט:ג:ד

עוד שם חילפי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה אמר ר' מנא כו' הכל מודים בחמץ שמשלם לו חמץ יפה כבר ביארתי זה בספרי נחלת יהושע (ס' ד') על מה שכ' הפ"מ דנראה דמרוב פשיטות דין זה לא הביאוהו במקום אחר דכשנשבע לו קודם הפסח דמים הוא דחייב לו וחייב להחזיר מקודם ופשיטא שישלם לו אחר הפסח שצריך לשלם מה שיכול להנות כדאמר הש"ס בפשי' ולא הביא מה שכ' הרש"ל בים של שלמה שהשיב ע"ז בפשיטות וגם דברי המ"ל בפ"ב מה' גניבה וכתבתי שם שאין הטעם משום כפרה אלא דהטעם הוא כיון שזה תבעו והוא נשבע עלי' א"כ כבר קנאו ביאוש דהא כיון שכפר לו ונשבע אינו יכול להוציא בדיינים עוד ועיין בש"ע חוה"מ (ס' שס"ב סעי' א') הגוזל את חבירו אף על פי שכפר בו הואיל ולא נשבע כו' אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם כו' מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינם באים עוד לתבוע ועיין בקצה"ח מה שתירץ על מה שתמה הש"ך דלמה המציא הרמב"ם טעם חדש דהא בש"ס משמע להדי' דטעמא כיון דנשבע ובעי כפרה לא סגי עד דמטא לידי' (ועיין מה שכתב הקצה"ח על זה) וא"כ כיון שזה נתייאש אינו שלו ואיך יכול לומר לו הרי שלך לפניך וכמו שביארתי תחילה דכיון דהירושלמי סובר דיאוש לחודי' קני וא"כ אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך דהא זה מתייאש וזה רוצה לקנות וע"כ לא יכול לומר לו הרי שלך לפניך ושם תירצתי עוד דלא תקשי מהא דאמרינן בב"ק (ד' ק"י) בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות כו' דרבא לטעמיה שסובר דיאוש כדי לא קני (ועיין במ"ל שהאריך בזה אם יש נ"מ בין גזל חמץ ונשבע לו קודם הפסח או שנשבע לו אחר הפסח) וכמו שכתבו התוס' בב"ק ד' ס"ד) בתוס' ד"ה רבה אמר מהכא קרבנו ולא הגזול וע"כ לא קני ואפי' אי גרסינן בהא רבה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"י) בד"ה למאי נ"מ לגזל חמץ ועבר עליו הפסח תימא אמאי לא פשיט מדידי' דאמר ג"ל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל א' וא' לא יצא מ"ט אשם קרי' רחמנא אלמא מקבלי מתנות הוו כו' ונראה דבחד מנהון גרסי' רבה ואפי' אי גרסי' בהא רבה הא רבה אמר בבבא קמא (ד' קי"ד) בידוע נמי מחלוקת ואם כן לרבנן דסברי דאין יאוש בגזילה א"כ לא מהני אפי' בזה נמי אך איפשר דבזה מודה כיון דאינו יוכל לתבוע כלל:

[עוד ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"י דשבועות) דהירוש' אזיל לטעמי' דסובר כרב דאמר בב"ק (ד' ק"ו) דשבועה קונה ועוד איתא בב"ק (ד' ק"י) והא אמר אילפא שבועה קונה שבועה הוא דקני אבל כפירה לא כו' וא"כ סובר אילפא דשבועה קונה א"כ קנה קודם הפסח והא שצריך לשלם חמץ יפה הוא ממה שחייבתו התורה בתשלומין ע"כ צריך לשלם לו דמי חמץ יפה וע"כ אזיל אילפא לטעמי' דמשלם לו חמץ יפה. אך לפי מה שביארתי במקום אחר דזהו דווקא אם ליתא בעיני' וכמו דאמר רבא בב"ק (ד' ק"ו) אמר רבא כו' במלוה דליתא בעינא אבל פקדון דאיתא בעיני' לא וא"כ הכא איתא בעינא וא"כ לא קנאו ע"כ צריך לפרש כמו שביארתי דהטעם הוא משום יאוש כמו שביארתי]: