נועם ירושלמי על בבא קמא ח:ח:ב

שם (ה"ח) האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב ע"מ לפטור חייב קרע את כסותי שבר את כדי חייב ע"מ לפטור פטור ובגמ' האומר סמא עיני שמזיקתני חייב ע"מ לפטור חייב אמר ר' אלעזר בהן שהוא כלאו היא מתניתא אבל הן שהוא כהן פטור מילתי' דר"א אמר משום פגם משפחה (ופי' הפ"מ בהן שהוא כלאו היא מתניתא דהיינו שאיפשר לפרש שכוונתו בלאו הוא דהיינו שאמר בדרך תימא ע"מ לפטור אבל בהן שהוא כהן שאמר בניחותא פטור אפי' ברישא דהרי הן ממש קאמר) ר"ל אמר בהן שהוא כהן היא מתניתא אבל בהן שהוא כלאו חייב מילתי' דר"ל אמרה ששמין לקרובים בושת (פי' דבהן שהוא כהן היא מתניתא דאפי' בהן שהוא כהן נמי חייב) והא שאומר מילתי' דר"ל אמרה ששמין לקרובים בושת (ופי' הפ"מ כלומר דר"ל לא ס"ל דהטעם משום פגם משפחה שהרי איפשר לשום הבושת שיש להן בשביל זה ואותם הדמים יתן להם אבל עיקר הטעם משום צער גופו הוא ובדמי הצער אנו קאמרינן דלעולם אין אדם מוחל על צער גופו ואפי' אמר הן בניחותא חייב והוא דחוק מאוד:

ע"כ נראה לי דהא שאמר מילתי' דר"ל אמרה ששמין לקרובים בושת הפי' הוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' פ"ו) בעי ר' אבא בר ממל ביישו ישן ומת מהו מאי קא מיבעי' לי' אמר רב זביד הכי קא מיבעי' לי' משום כיסופא כו' רב פפא אמר הכי קא מיבעי' ליה משום כיסופא דידי' והא מיית לי' או דילמא משום בושה משפחה ת"ש חרש וקטן יש לו בושה שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום בושת משפחה היינו דקתני קטן אלא א"א משום כיסופא דידי' קטן בר בושת הוא כו':

וע"ז אומר דר"ל סובר דאפי' אומ' בפירוש הן נמי היא וא"כ הטעם הוא משום בושת משפחה אע"ג דהוא עצמו לאו בר בושת הוא כיון דאמר בפירוש הן שיקטעו ידו א"כ לית לי' כיסופא א"כ אין לו בושת כלל ואמאי צריך לשלם הבוש' דנהי דיכול לחזור בו דזה אינו מצד מחילה אלא מצד נתינת רשות וכמו שכ' הרא"ש בפ"ק דב"ב וע"כ יכול לחזור אבל אעפ"כ אמאי חיי' בושת כיון דאמ' בפירו' לעשו לו הבושת א"כ לא קא מכסיף. אלא ודאי הטעם משום בושת דבני משפחה וע"ז אומר מילתי' אמרה ששמין לקרובי' בושת (פי בהני בעיות כגון ביישו ישן ומת מהו דהא לא הי' לו כיסופא אך כיון שאמר ר"ל דאפי' בהן שהוא כהן היא מתניתא וצריך לשלם הבושת) ע"ז אומר זאת אומרת ששמין לקרובים בושת (פי' אפי' במידי דלית לי' כיסופא כגון ביישו ישן ומת) והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמסיק בב"ק (שם) דמשום כיסופא הוא וע"כ ביישו ישן ומת פטור ולר"ל ביישו ישן ומת חייב:

ועוד הי' נראה לי להגיה הא דאמר בתחילה מילתי' דר"א אמרה משום פגם משפחה (הוא ט"ס וצ"ל) משום צערו שצער הגוף לא ניתן למחילה (וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקדושין) והא תני נושא הוא אשה ומתנה עמה ע"מ שלא יהא עליו לא שאר כסות ולא עונה ניחא שאר כסות ועונה לא תנאי גוף הוא א"ר חייא בר אדא תיפתר בקטנה) ואח"כ צריך לגרוס ריש לקיש אמר בהן שהוא כהן היא מתניתא אבל בהן שהוא כלאו חייב ובכאן צריך לומר מילתי' דר"ל משום פגם משפחה. ואח"כ וצ"ל) מילתי' דר"ל אמר ששמין קרובים בושת ופי' שמזה יהיה מוכח ששמין לקרובים בושת ופי' דכיון דבהן שהוא כהן היא מתניתא וא"כ לית לי' כיסופא ואעפ"כ תנן דצריך לשלם הכל משמע אפי' בושת מזה מוכח ששמין לקרובין בושת אפי' בקטן דלית לי' כיסופא) ועיין בסנהדרין (ד' פ"ה) דגריס ר"ת והא אמר רב ששת ביישו חייב ואיוצא ליהרג קאי וה"נ הוא משום כיסופא דבני משפחה ודו"ק