נועם ירושלמי על בבא קמא ו:ב:ד
Noam Yerushalmi on Bava Kamma 6:2:4 · נועם ירושלמי על בבא קמא · free full Hebrew text
Open in the reader →עוד שם אלא נפלה למקום שראוי' לירד ירדה למקום שראוי' ליפול אמר ר' יוסי בר חנינא היא מתניתא נפלה למקום שראוי' לירד דא צריכא לדא ודא צריכא לדא שמשלם מה שהזיקה:
והנה הפ"מ נדחק בזה ע"כ נראה לי לבאר דקאמר אלא נפלה למקום שראוי' לירד. והוא כמו שכתב הרא"ש דהא דקתני ירדה כדרכה לאו דווקא אלא אם יכולה לירד כדרכה אפי' נפלה משלמת מה שהזיקה ומשום אורחי' דמילתא נקט ירדה והוא הדין נפלה כיון שיכולה לירד. והטעם הוא משום דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס והנה לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי שסובר דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (ואפי' בא האונס שלא מחמת הפשיעה) וע"ז אומר שראוי' לירד (כצ"ל) (פי' דהא חייב נמי אפי' נפלה למקו' שראוי' לירד (פי' וא"כ למה תנן ירדה) (ובכאן צ"ל אלא כו') וע"ז אומר אלא ירדה למקום שראוי' ליפול (פי' וא"כ צריך לומר דהא דתנן ירדה היינו אפי' במקום שראוי' ליפול) וע"ז אמר ר' יוסי בר' חנינא היא מתניתא אלא נפלה למקום שראוי' ליפול נפלה למקום שראוי' לירד (פי' דרישא וסיפא שניהם מיירי בנפלו אלא דרישא מיירי אם נפלה למקום שראוי' ליפול וסיפא מיירי דנפלה במקום שראוי' לירד) וע"ז אומר דא"כ קשה דהי' לה למתני' רק למימר נפלה במקום שראוי' לירד משלמת מה שהזיקה וא"כ ממילא מוכח דנפלה במקום שאינה ראוי' לירד דמשלמת מה שנהנית וע"ז אומר דרישא נמי צריכא דמשלמת מה שנהנית (פי' אפי' נחבטה) ולא אמרינן דאימתי משלם מה שנהנית היינו דווקא באכלה אבל אם נחבטה הוי מבריח ארי מנכסי חבירו ואפי' מה שנהנית נמי לא משלמת וע"כ צריכא רישא דנפלה במקום הראוי' ליפול ולא היה מוכח מהא דאם הי' תני במתניתין נפלה במקום הראוי' לירד דמשלם מה שהזיקה דאם נפל במקום שראוי' ליפול דמשלמת מה שנהנית דה"א דפטור לגמרי משום דהוי מבריח ארי' מנכסי חבירו וכן אם הי' תני ברישא דנפלה במקום הראוי' ליפול דמשלמת מה שנהנית לא הי' מוכח דאם ירדה משלמת מה שהזיקה דהוי אמינא דקמל"ן דנפלה ונחבטת דמשלם מה שנהנית ולא אמרינן מבריח ארי' מנכסי חבירו שהציל בהמת חבירו שלא נחבט בקרקעו ומצוה הוא דעביד ומידי לא שקיל אבל לעולם דאפי' נפלה במקום שראוי' לירד נמי אינה משלמת מה שהזיקה והא דקתני בנפלה היינו משום דבנפלה קא משמע לן דאפי' בנחבטת נמי משלם ולא הוי מבריח ארי' מנכסי חבירו אבל נפלה במקום הראוי' לירד נמי אינו משלם רק כמה שנהנית והא דתנן דווקא נפלה במקום שראוי' ליפול הוא משום דבזה קמל"ן דמשלם מה שנהנית אפילו בנחבטה. וע"כ צריך למיתני הסיפא דאם נפלה במקום הראוי' לירד צריך לשלם מה שהזיקה וע"ז אומר דא צריכא לדא ופי' הסיפא צריכה לרישא שמשלם מה שנהנית (פי' אפי' בנחבטה) ודא צריכא לדא שמשלם מה שהזיקה. דאי לאו הכי לא הי' מוכח מרישא דצריך לשלם מה שהזיקה וע"כ רישא צריכא לסיפא וסיפא צריכא לרישא אבל לעולם דאם נפלה במקום שראוי' לירד משלמת מה שהזיקה דהירושלמי סובר דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב והפ"מ נדחק בזה מאוד עיי"ש: