נועם ירושלמי על בבא קמא ה:ה:ד

שם (ה"ה) ר' יוסא בשם ר' יוחנן עוברין אינן יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין [כבר הגהתי וצ"ל ניחא בעין בשן (פי' דבעין ניחא שאינו יוצא בעין אבל בשן לא ניחא דהא אין לו שן) וע"ז אומר כיני מתניתא עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן:

[ולעיל בארתי דהטעם הוא משום דעובר לאו ירך אמו הוא ור' יוחנן לטעמי' כמו דאמרינן בתמורה (ד' כ"ה) אמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' י וחנן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא וכן אמרינן ביבמות (ד' ע"א) כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי אלמא בתר אביו שדינן לי' א"ל אביי אלא הא דאמ' ר"י הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו ה"ל כמפריש שתי חטאות לאחריות כו' דילמא שאני התם דהכתוב תלי' בלידה. והא דאמרינן בפ"ק דקידושין (ה"ג) הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כיוצא בה כו' ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים אלמא דשיטת הירושלמי שסובר עובר ירך אמו ואיפשר אע"ג שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ סובר דשניהם עבדים והוא כמו שהקשו התוס' בגיטין (ד' כ"ג) ואעפ"י ששנינו הרי את בת חורין וולדך עבד זכתה לו כו' הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וחד אמר מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמו שהקנה לה א' מאבריו וכתבו התוס' תימא לר"י אם הי' עוברה האיך זכתה צו דאע"ג דירך אמו הוא כיון ד ידה כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא הי' לה זכות לי' דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיטה וידה באים כא' וע"כ סובר ר' יוחנן נמי דאע"ג דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ באותה היד יש הכח של הולד ג"כ וכמו דלענין נגיחה אמרינן דרביע נזק מהולד וא"כ יש באותו היד שהיא מקבלת כח של הולד ג"כ וע"כ אומר ר' יוחנן דשניהם עבדים מחמת שבאותו היד הכח של הולד ג"כ והוא אינו משחרר הולד ע"כ לא אמרינן גיטו וידו באים כאחת ואפי' אי אמרי' דעובר לאו ירך אמו הוא אבל בשיחרור דשן ועין שהיא נשתחררה ממילא ע"כ סובר ר' יוחנן דעוברין אינן יוצאין בשן ועין של אמן ואעפ"כ האם משוחררת והולד אין משוחרר והוא משום דר' יוחנן סובר דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו שביארתי לעיל שע"כ שיטת הירושלמי בהא דוכן פרה שנגחה את השור דלא כרבא בב"ק (ד' מ"ו) דאמר לעולם בפרה וולד דחד והכי קאמרינן איתא לפרה משתלם ח"נ מפרה ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד (ובזה הי' מתיישב קושי' הירושלמי דקאמר ר' בון בר כהנא בעי קימי ר' אמי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה כו' כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה נותן מחצה וזהו דווקא אי אמרינן דזה משלם חצי דהיינו רביעית וזה א' משמונה בנזק אבל לרבא ניחא שפיר דקאמר דמיירי בפרה וולד דחד ואי ליתא לפרה משתלם רביע נזק מולד אך זהו דווקא אי אמרינן עובר ירך אמו אבל אי לא אמרינן עיבר ירך אמו תקשי קושי' הש"ס דאפי' אי הוי פשיטא לן דהוי וולד שם לא משתלם כולה נזקא מולד וע"ז משני שסובר דעובר ירך אמו הוא אבל ר' יוחנן לא סבר הכי והבאתי ראי' מהך דהכא והא שהביא הכא הא דאמר ר' יוחנן דעוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן ואיפשר לומר דקאי אמתניתין הא דתנן הי' שפחה ונשתחררה או גיורת פטור וסובר ר' יוחנן דאפילו חבל בה לאחר מיתת הגר נמי פטור ודלא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ט) הי' שפחה ונשתחררה או גיורת פטור אמר רבה לא שנו אלא שחבל בחיי הגר ומת הגר דכיון דחבל בחיי הגר זכה בהו גר וכיון דמת הגר זכה בהו מן הגר אבל לאחר מיתת הגר זכי' לה איהי בגווייהו ומחוייב לשלומי מדידה אמר רב חסדא מרי דיכי אטו ילדות צררי נינהו וזכי' בהו אלא איתא לבעל זכה לה רחמנא ליתא לבעל לא והנה הרא"ש פסק כרב חסדא ובהג"א פסק כרבה ואע"ג דרב חסדא הי' גדול מרבה כמו שכתב הרא"ש ע"כ איפשר לומר דסובר ההג"א דהטעם של רבה הוא מחמת שסובר דעובר ירך אמו הוא רק אי איתא לבעל זכי' לי' רחמנא אבל אי ליתא לבעל זכי' איהי משום דסובר דעובר ירך אמו וע"כ פסק ההג"א כמותו דרבה דהא כרבא קייל"ן דאמר בב"ק (ד' מ"ז) דעובר ירך אמו הוא:

וע"כ אמר הכא ר' ייסא בהם ר' יוחנן דעוברין אינן יוצאין בשן ועין של אמן והוא משום שסובר דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ אפי' חבל בה לאחר מיתת הגר נמי פטור מדמי וולדות וכמו רב חסדא דמקשה אטו ולדות צררי נינהו אבל להרא"ש לא תלי מידי בזה וע"כ אף דקייל"ן כרבא דעובר ירך אמו הוא אעפ"כ אפי' חבל לאחר מיתת הגר דאטו ולדות צררי נינהו ואינו צריך לשלם לה ואפי' אי אמרינן דעובר ירך אמו הוא ודו"ק: