נועם ירושלמי על בבא קמא ה:א:ד

(שם) וכן פרה שנגחה את השור כו' ר' בון בעא קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה כו' א"ל במועד היא מתניתא והנה הפ"מ כתב שהגירסא צ"ל בעומד היא מתניתא והפי' היא בעומד בערך דהיינו לפי ערך וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה ורביע נזק א' משמונה בנזק (פי' דכולי מילתא נקט לסימנא בעלמא כאלו הוולד עשה חצי נזק אבל לעולם לא משלם כו' ובגליון כתב דבקדמונים מבואר הגירסא שלפניו כו' וע"כ ביאר דבתם שאין החיוב על הבעלים שאינו משתלם אלא מגופו ע"כ ודאי אין הוולד מזיק כמו הפרה משא"כ במועד שמשלם מן העלי' עיי"ש שהאריך בזה ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"י דכתובות ה"ה) מה שביארתי שם על הירושלמי ושלמי מה שאומר במועד היא מתניתא עיין שם:

אך לפי"ז צריך לבאר דמ"ט לא מפרש בש"ס דילן כמו הירושלמי דמשני דמיירי במועד אך זה יתבאר עפ"י מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה שור שנגח כו' תימא דבפ' השואל (ד' ק') משמע דלא אמר סומכוס יחלוקו אלא בעומד באגם גבי המחליף פרה בחמור דפריך בגמ' אמאי יחלוקו וניחזי ברשות דמאן קיימא אמר שמואל בעומדת באגם ופריך ונוקמא בחזקת מרא קמא הא מני סומכוס היא מדלא אמר אלא משמע דלא הדר בי' משינויא קמא והך דהכא איכא לאוקמי בעומדת באגם לר"ע דאומר יוחלט השור אבל לר' ישמעאל דמצי לסלוקי בזוזי לא תתיישב:

וא"כ לא מצי לאוקמי מתניתין במועד דא"כ תקשה קושי' התוס' דכיון דמוחזק בממונו אפי' סומכוס לא אמר בזה דיחלוקו (וכן כתב הנ"י ועיין במהרש"א שכתב על דברי התוס' דאיפשר לומר כיון דבשמא ושמא לא אמרינן אוקי ממונא בחזקתי'. אבל מדברי התוס' משמע דאפי' בשמא ושמא נמי אמרינן דאוקי ממונא בחזקתי' רק בעומדת באגם אך שבב"מ (ד' ק') הקשו בתוס' שם מהא דאמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה או שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקמינא כסומכוס ואעפ"י שהשוכר מוחזק במעותיו וכתבו די"ל דכיון שהמוחזק נמי טוען שמא אין חזקתו מועלת אך מהתוס' דהכא משמע דאין חילוק):

וא"כ אי אמרינן דבמועד איירי א"כ אפילו לסומכוס נמי אמרינן דהוי הממע"ה כיון שהמזיק מוחזק במעות דבתם מיירי באגם והוחלט השור אבל במועד ליכא למימר הכי חבל הירושלמי לטעמי' דאפי' הא' מוחזק במעותיו נמי אמרינן יחלוקו וכמו דאיתא בירושלמי דב"מ (ספ"ח ה"ח) המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה כו' מעשה בציפורין באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה ודינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור וקאמר בגמ' שם אם כשבא עליו בסוף החודשגבי כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש. רב אמר דינא דאגר (פי' הפ"מ דינא דאגר כלומר הדין הוא עם המשכיר) ולקמן יתבאר שנראה לי שאינו כמו שפירש אלא דקאמר דינא דאגר והיינו ששמואל אומר דהא דאיירי רשב"ג ור' יוסי שיחלוקו את חודש העיבור היינו דווקא בבא באמצע חודש אבל אם בא בסוף חודש כולו לשוכר וע"ז אומר רב דינא דאגר (פי' זהו דינא דמתניתין דשוכר עם השואל דאם זה אומר א"י וזה אומר איני יודע יחלוקו אלמא דכיון דהוי ספיקא מוציאין מיד המוחזק ויחלוקו ופליג על שמואל שסובר דאפי' לרשב"ל ור' יוסי שאומרים יחלוקו היינו אם בא דווקא באמצע חודש אבל אם בא בסוף חודש אפי' סומכוס נמי מודה דהממע"ה וכמו דאמרי' בב"מ (ד' ק') אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה אלמא דאפי' לסומכוס נמי אם הא' מוחזק במעותיו אמרי' הממע"ה אלא דפליגי אם אינו מוחזק במעותיו רק דלא אמרי' אוקמי אחזקת מרא קמא אבל רב פליג ואמר דינא דאגר (פי' זהו דינא דשוכר דמתני' דבב"מ (ד' צ"ז) זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו) וכמו שהוכיחו התוס' בב"מ (ד' ק') דבשמא ושמא אמרינן יחלוקו אפי' היכא דמוחזק והתם כיון דאיכא ס' דדינא אי תפוס לשון ראשון או אחרון ע"כ הוי כמו שמא ושמא וע"כ יחלוקו אפי' היכא דבא בסוף החודש או שסובר רב דאין חילוק (ולקמן יתבאר בזה):

וא"כ כיון שהירושלמי סובר דלסומכוס אמרינן יחלוקו אפילו להוציא מיד המוחזק נמי. ע"כ משני דמתניתין איירי במועד וא"כ אתי שפיר הא דקאמר חצי נזק מפרה ורביע נזק מולד:

[ועוד יש לומר דהש"ס דילן לא ניחא לי' לפרש במועד והוא משום דרישא איירי בתם דתנן משלם ח"נ לפרה ורביע נזק לולד ועוד איפשר לומר כמ"ש התו' בד"ה גלות כו' ואפילו לר' נתן דאמר לקמן כו' ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי מודה הכא דע"כ לא אמר ר' נתן אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין חייב אלא רביע אעפ"י שבודאי אי הזיק לפיכך משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו לחייב בתשלומין אין לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח ועיין בקצה"ח (סי' ת"י סעיף ב') שכתב הרמ"ה וכן הוא בהגהת מיימוני דשייך דינא דר' נתן אפילו היכא דחייב מדינא אלא שאין לו לשלם והקשה הקצה"ח מהא דאמר אביי ואי פרה וולד דחד כו' אלא לא צריכה דפרה דחד וולד דחד כו' דשותפא אית לך ומאי אהני לי' שותפות כיון דמדינא דר"נ חייב אפי' היכי דהשני חייב מדינא אלא שאין לו לשלם או ברח וה"נ הולד אינו משלם ח"נ וא"כ לישתלם לבעל הפרה וכן כתבו תוס' התם ואפי' לר' נתן כו' וא"כ לשיטת הרמ"ה ומהר"מ תקשי הא דאמר אביי וכתב הקצה"ח נראה דגבי קרן תמה דקייל"ן הוחלט השור ודאי לית בי' משום דינא דר"נ דהא קייל"ן כיחש מזיק ברשותא דתרויי' דשותפים נינהו כו' וא"כ הוא הדין בזה שברח אינו משלם כו' ותדע דאי נימא כה"ג בשני שוורים שהזיקו והא' ברח דשני משלם הכל א"כ כיחש מזיק נמי לשתלם מהבשר הנשאר אלא ודאי כיון דחייב מדינא והוחלט השור למזיק ונאבד ברשות הניזק והמזיק והוי כאלו כבר גבה אבל בלאו"ה משתלם מדר' נתן וע"כ לא ניחא לי' לאביי לאוקמי במועד דא"כ כיון דאיכא ספיקא בולד לשתלם מדר' נתן וע"כ מוקי בתם ובתם ליכא האי דינא דר' נתן כמו שכתב הקצה"ח ובירושלמי שמפרש במועד אע"ג דאית לי' דינא דר' נתן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דב"ק ה"א) שור שדחף חבירו לבור ונפל כו' ר' נתן אומר כו' וכן ביארתי בפ"ק דב"ק (ה"ב) הנכסים הללו נגבין עם הנכסים שיש בהן מעילה והיינו לגבות מבשרן כנגד אימוריהן כמו שביארתי שם א"כ לשיטת הירושלמי צריך לומר דזהו דווקא אם הוא פטור אבל לא שאינו יכול לגבות מהולד מחמת שהוא ספק אך לאביי איפשר לומר שסובר כשיטת הרמ"ה ואפי' אי אין לו לשלם נמי אמרינן דינא דר' נתן ע"כ מפרש דווקא בתם ודו"ק (אך דנראה עיקר כמו שפירש הפ"מ דצ"ל בעומד היא מתניתא עי' שם):