נועם ירושלמי על בבא קמא ה:א:ב

) ששור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם ח"נ לפרה ורביע נזק לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצידה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד ובגמ' וכי כל הפרות מפילות נהלך בהן אחר הרוב ואימור מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין בממון אחר הרוב אמר ר"י במקום אחר הילכו במידת הדין אחר הרוב כהדא דתני ר' אחא גמל האוחר כו' ואמר ר' ינאי כיני מתניתא משלם חצי נזק מפרה ובעל הולדות עולה לבעל הפרה רביע:

[ונראה לי דאיפשר לומר דהא דקאמר במקום אחר הילכו במידת הדין בממון אחר רוב כדר' אחא ואח"כ אומר אמר ר' ינאי כיני מתנית' משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד והוא שמביא ראי' דפעמים הולכים אחר הרוב דהיינו אחר חזקה. והוא משים דאי לאו הכי תיקשה הא דאמר ר' ינאי דהפי' של המשנה הא שאומר משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד משום ם ממון המוטל בספק והוא שכתבו התוס' ס' בב"ק (ד' מ"ו) בד"ה מידע כו' (פי' שיש לנו להעמיד הפרה בחזקת שהיא מעוברת והשתא הוא דילדה ומודה סומכוס כיון דאיכא תרתי שהוא מוחזק וגם חזקת גופא דאמרינן הממע"ה הילכך לא משום אלא רביע כאילו ודאי אית לי' שותפא ומיהו להוציא ממון מיד בעל הולד אין מועלת חזקה הילכך לא משלם בעל הולד אלא א' משמינית נזק ואידך א' משמינית מפסיד וע"כ מביא ראי' מר' ינאי דחזקת מעוברת מועלת ג"כ לענין ממונא להחזיק וע"כ אינו משלם בעל הפרה אלא החצי:

והא דאין הירושלמי מפרש כמו שפי' רבא דפרה וולד דחד דבזה הי' מתיישב נמי הא דמקשה אח"כ בירושלמי דקאמר וכן פרה שנגחה את השור ר' בון בר כהנא בעא קומי ר' אימי מפני שהוא ספק הא אילו ודאי זה נותן מחצה וזה נותן מחצה כך אני אומר רגלה של אדם א' וכולה של אדם א' זה נותן מחצה וזה נותן מחצה (פי' דאיך תנן דבעל הולד נותן רביע איך שוה הולד לפרה דפשיטא שלא עשה הולד נזק כמו הפרה (וכן הקשו התוס' בב"ק (ד' מ"ו) אבל אם היינו מפרשים דבפרה וולד דחד ועובר ירך אמו הוא א"כ לא קשה כלל אך הירושלמי לטעמי' שסובר דלא אמרינן עובר ירך אמו כמו דאמרינן לקמן (ה"ה) ר' יוסא בשם ר"י עוברין אין יוצאין בשן ועין ניחא בשן ועין (והוא ט"ס וצ"ל) ניחא בעין ושן (פי' דאיך יתיישב בשן של עובר הא אין לו שיניים ומשני עוברין אין יוצאין בשן ועין של אמן אלמא שסובר דעובר לאו ירך אמו וכמו שביארתי בספרי שפת הנחל):

ועוד דלדברי רבא לא יתיישב מה שהקשו התוס' בב"ק (ד' מ"ז) בד"ה ליתא לפרה משתלם רביע נזק כו' לדברי רבא לא אתי מתניתין כר"ע כיון דשותפי נינהו הא אמרינן בהמניח (ד' ל"ד) ואם כיחש המזיק או שבח ברשותן דתרוויי' אלא כר' ישמעאל וכבר ביארתי (רפ"ד) דבירושלמי לא הובא הברייתא דפליגי בה ר' ישמעאל ור' עקיבא ולא פליגי אם הוחלט השור קודם העמדה בדין דכיון דמודה בקנס פט ר א"כ ליכא למימר דהוחלט השור מעיקרא (ובס"פ המניח בירושלמי) אמרינן השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדה בב"ד בלבד אמר ר' לא כיני מתניתין השביח המזיק אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד וא"כ אם ליתא לפרה אמאי משלם רביע נזק בלבד הא כיון שכיחש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד ומפסיד הניזק מה שכיחש דלאחר העמדה בדין הוחלט השור מעיקרא וא"כ לא יכול לפרש כרבא ומתניתין כר' ישמעאל וע"כ מפרש כר' ינאי דכיני מתניתא דמשלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד.