נועם ירושלמי על בבא קמא ד:ה:ג

עוד (שם) א"ר יוסא שמעת מילתי' דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא אמר לי' ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלעים הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי.

והנה הפ"מ פי' דקאמר דר"ע דריש נקי מדמי עבד דהיינו לענין שאינו משלם אפי' דמים כמו בניזקין וע"ז קאמר דנקי מדמי עבד דאפי' דמים נמי לא משלם וע"ז קאמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע הייתי אומר אף באביו ובאמו כן הלמוד לומר ובעל השור נקי וכתב ע"ז הפ"מ דודאי שדברים אלו קשים כו' ואין להם פירוש וחפשתי בכל התוספתא ובספרא ובספרי ומכילתא ואולי יהיה הברייתא השייכא להאי ענינא כו' וע"כ כתב שהוא ט"ס מן המעתיק שהיה כתוב ר"ת אוף באו"א וטעה המעתיק וסבור שהן מלות אביו ואמו אבל אינו כן אלא שהן מתבארין כך בכל אתר ואתר והן כיני דברי ר' אילא וכלומר מפני שמצינו שבכל אתר ואתר את מחמיר בעבד והייתי אומר שאף בכל מקום ומקום כלומר בכל הדינים חמיר בעבד יותר מבן חורין ולענין תם נמי אפי' שבן חורין פטור מכופר חייב בדמי העבד ת"ל ובעל השור נקי למעוטי תם מדמי העבד והוא דוחק דאם הכונה הוא לענין דמים והוא מפני שצריך לומר באינו מתכוין ואז אין השור בסקילה, א"כ יכול לאוקמי בבן חורין נמי לענין דמים (ובש"ס דילן בב"ק (ד' מב) אמרינן אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר כו' משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא ובעל השור נקי) וע"כ ניחא דקאמר ר"ע לענין שלשים של עבד משום דהוי אמינא דהואיל והחמיר בעבד שאפי' יפה סלע נותן שלשים הוי אמינא שישלם מן העלי' א"כ מיירי בכונה אבל לענין דמים שחייב אף בלא כונה א"כ הי' יכול לומר דבעל השור נקי לענין כופר שאינו משלם דמים כמו דאוקמי בעבד לענין דמים גם מה שכתב שהוא ט"ס הא שאומר אף לענין אביו ואמו כן וצ"ל בכל אתר ואתר הוא נמי דחוק:

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות) וכמו שאבאר אמר ר' יסא מילי' שמעת מן דר' שמואל בר רב יצחק הכא ולית אנא ידע מה היא א"ל ר' זעירא דילמא דא היא בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ובכאן צריך לגרוס הייתי אומר אף באביו ובאמו כן ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד ואח"כ צ"ל אמר ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפי' מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד:

ויתבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח (ס' ת"ה סעי' א) כתב הרמב"ם (פ"י מנזקי ממון) בהמה שנכנסה לחצר הניזק ודרסה ע"ג התינוק כו' בעלים משלמין את הכופר כו' נמצאת למד שהמועד שהמית בכונה נסקל והבעלים חייבין בכופר ותם שהמית שלא בכונה פטור מן המיתה ומן הכופר כו' נראה לי שאעפ"י שהתם שהמית בכונה עבד או שפחה פטור מן הקנס שהוא שלשים סלע הכתוב בתורה אם המית שלא בכונה משלם חצי דמי העבד או חצי דמי השפחה מגופו כאילו המית שור חבירו או חמור חבירו ובהשגות כתב שאינה מחוורת שהרי עפ"י עצמו דאמר רבא דלא משלם כופר בבן חורין אפ"ה משלם דמים ולגבי עבד דמים נמי לא משלם ואי בבן חורין לא משלם חצי דמים כו' וכתב הקצה"ח דאין טעמו של הרמב"ם משום דאין דמים בבן חורין וכדמוכח בסוגי' (ד' מג) אלא כיון דכופר אינו משלם אלא לאחר מיתה וכיון דפלגא נזקא קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו כדאיתא פ' נערה וא"כ אין משכחת דמי' לבן חורין בפלגא נזקא דתם כיון דבתורת ירושה בא הדמי' אבל בעבד דכסף מקנתו הוא כו' שייך שפיר דמים בעבד בפלגא נזקא דתם ובסוגי' דב"ק (ד' מג) דמשלם דמים בבן חורין במועד אמרו שם אבל בתם דקנסא לא שייך דמים דאין אדם מוריש קנס ומשום הכי בתם פטור מכופר ומדמים דכופר אע"ג דכופרא כפרה ואינו קנס הרי תם פטור מכופר ודמים לא שייך בי' משום דה"ל קנס ובב"ק (ד' מב) ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד כו' אמר ר"א אין דיני אלא כשהמית ע"פ עד א' או עפ"י בעלים ופריך עפ"י בעלים מודה בקנס קסבר כופרא כפרה ותו תניא שם ובעל השור נקי ר"ע אומר נקי מדמי עבד ופריך ולימא ר"ע לנפשי' והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו ולפי מה שכתבתי תקשי מאי פריך ולימא ר"ע לנפשי' דהא ר"ע דשלא בכונה ליכא כופר וליכא שלשים של עבד כו' וא"כ בעבד אתי בעל השור נקי למעטו מדמים אבל לר"א נקי מחצי כופר שפיר קא מקשה והלא הוא עצמו כו' ואי לדמים הא בבן חורין לא שייך דמים מטעמא שכתבנו דקנס אין אדם מוריש מיהו לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה נקי מחצי כופר כיון דדמים לא כתוב בקרא אין סברא למעוטי דמים ע"ש ניחא:

ובזה יתבאר הירושלמי שאומר בתחילה אינו מדבר אלא בתם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לניזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד הייתי אומר אף באביו ואמו כן ת"ל בעל השור נקי (פי' דר' ייסא אמר שמעת מילתא דרב ושמואל בר רב יצחק שתירץ על הא דאמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהא קשה דהביאהו לב"ד וישלם לך ואם בשעבר ושחטו אי דמיירי באינו מתכוין א"כ תקשי דא"כ לימא כר' אלעזר דנקי מחצי כופר וע"כ תירץ מתחילה דאם כופר יושת עליו במועד הכתוב מדבר כו') וע"ז אמר דשמעית מילתא מן דר' שמואל בר יצחק שתירץ הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד והוא דבחצי כופר לא מצי אמר דנקי מחצי כופר ואם שלא בכונה הא כל זמן שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר וע"כ אומר דאתי קרא למעט נקי מדמי עבד ואף דכל כאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין היינו דווקא כופר אבל לא דמים וע"ז אומר דילמא דא (פי' אולי שמע את מרב שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בהם החזיר את המועד לכופר החזיר את שניהם לנזקין יכול כשם שהחזירו לניזקין כך החזירו לדמי עבד ת"ל ובעל השור נקי ואתי קרא למעוטי דמים של עבד דהוי אמינא דדמים משלם אעפ"י שאין השור בסקילה ע"כ אתי קרא למעוטי דווקא וע"כ אמר דנקי מדמי עבד) וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי בכופר שאם המית אותו או אותה משלם ליורשיהם בתמי') וא"כ ליכא למימר דנקי למעוטי חצי כופר דהיינו אפי' מתורת דמים שמשלם אפי' שלא בכונה דלמה לי למעוטי דכיון דדמים היינו לשלם ליורשין כגון באב או באם לבניהם וא"כ אין אדם מורים קנס לבניו בשלמא בדמי עבד שאעפ"י שהוא קנס כיון דהם הוא אעפ"כ הוי אמינא שמשלם לרבו משא"כ בחצי כופר א"כ לא שייך למעוטי דמים דדמים בלא"ה לא משלם כיון דפלגא נזקא קנסא וחצי כופר אם הוא בתורת דמים שייך להיורשין של האב או האם דכיון דקנס אין אדם מוריש לבניו א"כ בודאי דאין היורשים יורשים קנס ובשלמא בכופר של מועד משלם ליורשים משום דהוי ממונא וכן בכופר של תם היה איפשר לומר דמשלם כיון דכופרא כפרה אבל בתורת דמים בודאי אינו משלם כיון דבקנס אין אדם מוריש לבניו וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ובאמו כן (פי' דע"כ אמר ר"ע נקי משלשים של עבד דהתם איצטריך קרא משום דהוי אמינא דמשלם לרבו שלשים של עבד אף שלא בכונה. אעפ"כ משלם בתורה דמים אבל בחצי כופר איך הייתי אומר אף באביו ואמו כן כיון שאין אדם מוריש קנס לבניו א"כ לא צריך קרא למעוטי):

ונראה לי דלשיטת הש"ס דילן פריך שפיר ונימא ר"ע לנפשי' וליכא למימר דאיצטריך קרא למעוטי דמים דא"כ תקשי דאמאי לא אמר למעוטי חצי כופר דהיינו בתורת דמים דאעפ"י שאין השור בסקילה דהיינו שלא במתכוין אעפ"כ אתי למעוטי שהתם לא ישלם בתורת דמים וכ"ת דבבן חורין לא מצי למעוטי שלא ישלם בן חורין דא"כ איך הוא מוריש קנס לבניו כיון דצריך לשלם ליורשין א"כ אין אדם מוריש לבניו זה אינו דלשיטת הש"ס דילן ה"א שמשלם ליורשין והטעם הוא כיון שסובר ר"ע דהוחלט השור בב"ק (ד' ל"ב) ולשיטת הש"ס דילן הוחלט השור אפי' קודם העמדה בדין וא"כ לאחר העמדה בדין הוחלט השור מעיקרא ע"כ לשיטת הש"ס דילן יכול להורישו לבניו וכה"ג כתבו התוס'בב"ק (ד' ע"ב) בד"ה סיפא כו' וי"ל דרבא ור"נ דהכא לית להו סוגי' דהתם דס"ל דיכול להוריש בשאר קנסות אע"ג שלא עמד בדין דנהי דקנס של אונס ופיתוי אין יכול להוריש בשום ענין דקתני במתניתין דהתם היינו משום דאותו דבר שהקנס יוצא ממנו דהיינו הבת אין יכול להורישו לבניו כו' אבל ממון דהכא שהכפל וד' וה' יוצא ממנו דהיינו הבהמה הוא מוריש לבניו זה הקנס מוריש לבניו ואף שכתבו התוס' עוד תירוץ דמיירי בשעמד בדין אך הכא דסובר ר"ע דהוחלט השור והקדישו מזיק הוי קדיש למפרע א"כ אם העמידו בדין אח"כ הוי כאלו זכה האב מקודם ויוכל להורישו לבניו דהא יכול למוכרו ג"כ קודם העמדה בדין ומכ"ש דיכול להורישו וע"כ לא תירץ הש"ס דילן הא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד ולא נקי מחצי כופר משום דמיירי בתורת דמים וע"כ לגבי בן חורין כיון שהוא בתורת דמים אין אדם מוריש לבניו דמ"מ כיון שהוחלט השור והקדישו ניזק הוי הקדש וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) הקדישו ניזק איכא בינייהו א"כ בודאי דיכול להוריש ג"כ וא"כ אמאי לא אמר בבן חורין למעוטי שאינו משלם בתורת דמים:

אבל הירושלמי לטעמי' כמו שביארתי בריש הפרק דבירושלמי לא הובא הברייתא הפלוגתא דר"ע ור"י והירושלמי רצה מתחלה לאוקמי הפלוגתא דר"מ ור"י בב"ק (ד' ל"ד) בפלוגתא דהוחלט השור כמו דאמרינן שם בירושלמי ומה ביניהן הקדש ביניהן כו' אך שאומר אח"כ ר' יהודה ור"מ (לפי הגהתי שם) אמרו דבר א' והטעם ביארתי שם דלהירושלמי לא ניחא לי' דפליגי בזה אם הוחלט השור דקודם העמדה בדין ודאי לא הוחלט השור דהא בידו להודות ולפטור ולאחר העמדה בדין לא שייך לאפלוגי בהא דתלוי אם החליטו ב"ד השור או ששמו השור לגבות ממקום אחד וע"כ ניחא שפיר דבבן חורין לא מצי ר"ע למימר למעט מדמים דכיון דהוא קנסא א"כ אין אדם מוריש קנס לבניו וע"כ אמר ר"ע נקי מדמי עבד אבל בבן חורין לא מצי למימר נקי מחצי כופר אפילו בתורת דמים דבבן חורין לא צריך למעוטי דכיון שהוא קנס אין אדם מוריש קנס לבניו והרמב"ם נמי אזיל לטעמי' שפסק דאפי' לר' עקיבא נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו וכמו שכתב הקצה"ח (סי' ת"י) וע"כ פסק דתם שהמית בלא כונה פטור אפי' מדמים נמי (רק הקצה"ח כתב דהרמב"ם מפרש שיטת הש"ס דילן נמי הכי) אבל לפי מה שביארתי שיטת הש"ס דילן דכיון דר"ע סובר דהוחלט השור א"כ אפי' קודם העמדה בדין נמי ודו"ק:

[וע"כ אמרינן בש"ס דילן (בפ"ק ד' מ"ג) אמר רב שמואל בר רב יצחק כשקדם בעליו ושחטו ולא כמו דאמרינן בירושלמי א"ר יוסי מילתא שמעתי משמי' דרב שמואל בר רב יצחק לענין דמי עבד ודו"ק]:

ולפי מה שביארתי תחלה והגהתי דהך דר' נא (צ"ל אח"כ וכצ"ל) אמ' ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים סלע ת"ל בעל השור נקי (פי' שר' לא ניחא ליה לתרץ דהא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד היינו מדמים של עבד והוא משום שסובר דאין דמים לעבד נמי וכמו דאמרינן אח"כ ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא יהא תוספת יתירה על העיקר (פ' שלא יהא תוספת דהיינו מה שהוא בתורת דמים יהי' החיוב יותר מקנס) וחרנא אמר משלם לו כל נזקו (פי' דבתורת דמים משלם) וע"כ מתרץ ר' לא בכל אתר את מחמיר בעבד יותר מן הכל שאפילו מוכה שחין נותן שלשים של עבד ת"ל ובעל השור נקי והוא כמו שמתרץ רבא בש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ב) אלא אמר רבא איצטריך כו' הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין שבן חורין יפה סלע נותן סלע שלשים נותן שלשים ועבד יפה סלע נותן שלשים משתלם נמי דמי עבד מן העלי' כתב רחמנא בעל השור נקי ולא מתרץ לענין דמי עבד כמו רב שמואל בר רב יצחק אלא כדרבא דהוי אמינא שמשלמין מן העלי' וע"כ אפי' בכונה נמי מכלם ע"כ אומר נקי מדמי עבד ולא מחצי כופר

[ ועוד יש לפרש הא דקאמר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (והוא משום דמה הנ"מ בין כופר לדמים ועיין תוס' ב"ק (ד' מ"ג) בד"ה מאי לאו כופר לא דמים שכתבו דנ"מ לענין מחילה שכופר אינו יכול למחול ובדמים יכולים למחול ועיין תוס' ב"ק (ד' ק"י) בד"ה כסף מכפר מכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה ועיין בספרי נ"י (ס' ד') שהבאתי מה שהקשה הפ"מ דהא קרן נמי מעכב הכפרה כמו דאמרינן בב"ק (ד' קי"א) ומניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא כו' ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו אלמא דיכול למחול דהוי כמו שאומרים הריני כאלו נתקבלתי וע"כ לשיטת הירושלמי אם השור הרג את אביו או את אמו דאם הוא בתורת כופר צריך לשלם להיורשים אבל אם הוא בתורת דמים אין צריך לשלם להיורשים שהוא יורש חלקו אבל אם הוא בתורת כופר צריך לשלם חלקו ג"כ וכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ועוד כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ח) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו כו' אמר רב יוסף וצריך שיאמר זה גזל אבי אמאי נמחלי' לנפשי' כו' רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר רבא דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל. וע"כ לר"ע לאחרים מהני מחילה אף מה שהוא בתורת כפרה אבל לנפשי' לא מצי מחיל וע"ז אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' שיש דמים בבן חורין וא"כ מהו הנ"מ דהא לר"ע לאחרים מצי מחיל אך לנפשי' לא מצי מחיל וא"כ אין החילוק רק באביו ואמו דהא לענין מחילה כופר נמי יכולים למחול דהא הוי לאחריני וכן אמרינן בירו' (פ"ט דב"ק ה"ט) חילפי וריב"ח אמרי דריה"ג היא והנה אבאר לקמן שיש ט"ס וחילוף השורות בירושל' והאי מימרא קאי אמתני' (ה"ו) הגוזל את אביו כו' וע"כ אומר חילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא כו' רב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום כו' ונראה לי דפליגי בזה כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ט) אלא אמר רב ששת הא והא ריה"ג כי קאמר ריה"ג דמצי מחיל לאחרים אבל לנפשי' לא מצי מחיל אלא אמאי זכה הלה במה שבידו משום דזקפו עליו במלוה רבא אמר הא והא ר"ע כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל כו' ובזה פליגי בירושלמי נמי דחילפיי וריב"ח אמרי דריה"ג היא (פי' דמתרצי מתניתין דתנן ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אלמא דלא מהני מחילה ותנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא דמהני מחילה וע"כ אמרי חילפי וריב"ח דריה"ג היא כו' פי' דתרתי מתניתין אתי כריה"ג ולריה"ג יש חילוק בין מחילה דאחרי' למחילה דנפשי' כו' ורב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקום וא"כ לר"ע יש חילוק בין מחילה דאחרים למחילה דנפשי' וא"כ ליכא למימר חילוק בין דמים לכופר לענין מחילה דהא מחילה דאחרים מהני. וע"כ אומר הייתי אומר אף באביו ואמו כן (פי' דא"כ יכול ר"ע נמי לומר דנקי מחצי כופר לענין דמים דמשלם אף שלא בכונה וע"כ אתי למעוטי דלא משלם דמים ולמאי אמר ר"ע נקי מדמי עבד אך דבתם לא אתי למעוטי מחמת שהוא קנס ואינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ בלאו"ה אין אדם מוריש קנס וכמו שביארתי (אך מהירושלמי (ה"ו) שאבאר לקמן משמע דלענין דמים משתלם לאחר מיתה)(.

עוד שם בירושלמי נקי מדמי ולדות בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בהם יותר ממועד אלא כיני אנשים שאינם מתכוונין חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם היו מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות תני ובעל השור נקי נקי מדמי ולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים יחדו אנשים ולא שוורים אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורים הא אם מתכוונים חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי' מדמי ולדות:

והנה בירושלמי (יש ט"ס ולשונות כפולין) וע"כ צריך להגיה נקי מדמי וולדות ולית כתיב כי ינצו אנשים אנשים ולא שוורים (והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) תני' אידך ובעל השור נקי ריה"ג אומר נקי מדמי ולדות אמר לו ר"ע הרי הוא אומר כי ינצו אנשים ולא שוורים שפיר קאמר ר"ע אמר רב עולא ברי' דרב אידי איצטריך סד"א אנשים ולא שוורים הדומין לאנשים מה אנשים מועדין אף שוורין מועדין הא תם מיחייב כתב רחמנא ובעל השור נקי אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אלא אמר רבא איצטריך כו'):

וע"ז אומר ולית כתיב כי ינצו אנשים ולא שוורים וצריך להגיה אנשים ולא שוורים הדומים לאנשים מה אנשים מועדין אף שורים מועדין הא תם מיחייב ת"ל ובעל השור נקי ובכאן צ"ל בכל אתר את מחמיר במועד מבתם והכא את מחמיר בתם יותר מבמועד והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' מב) אמר רבא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי' אמר ר' חגי כיני מתניתא אנשים שאינם מתכוונים חייבין שוורים שאינם מתכוונים פטורין הא אם מתכוונים יהו חייבין ת"ל ובעל השור נקי נקי מדמי עבד (והוא כמו דמשני בב"ק (ד' מב) אלא אמר רב אדא בר אהבה אנשים כי נתכוונו זה לזה כו' ולא שוורים דאפי' נתכוונו לאשה עצמה יענשו כו'

וע"כ פריך בירושלמי ולית כתיב כי ינצו כי יריבון והלא היא מצה היא מריבה אי מה להלן במתכוין אף כאן במתכוין מה כאן בשאינו מתכוין אף להלן בשאינו מתכוין מאי כדון (פי' וא"כ ליכא לתרוצי דקאי על דמי וולדות וא"כ צריך לומר כמו דאמר ר"ע נקי מדמי עבד לענין דמים וא"כ הוי מצי למימר לענין חצי כופר נמי):

וע"ז אומר מאי כדון דמר רבי שמואל בר רב יצחק בתחילה אינו מדבר אלא בתם כו' ומניין לנזקי העבד ת"ל או בן יגח אובת יגח ואם עבד והוא כמו שביארתי תחילה דלענין דמי העבד צריך למעט בתם. אבל לענין כופר אין צריך למעט דהא אין אדם מוריש קנס וכמו שכתב הקצה"ח:

וע"ז אומר ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא תהא תוספת יתירה על העיקר וחרנא אמר משלם כל נזקו (פי' דפליגי אם יש דמים בעבד דר' חייא בר ווא אומר דאין לו דמים כלל וכמו שאבאר לקמן ור' יצחק בר רב שמואל סבר דיש דמים לעבד ור' יצחק בר רב שמואל אזיל לטעמיה דס"ל דהא דאמר ר"ע נקי מדמי עבד היינו לענין דמים דאתי למעוטי דלא משלם דמים נמי ור' חייא בר ווא לית לי' דמים בעבד כלל רק אם הוא מחוייב שלשים של עבד):

אך שצריך לבאר דאיך אמר ר' שמואל בר יצחק דמשלם לו כל דמי עבד הא תם אמעוט מדמי עבד נמי אך הנ"מ הוא אם אינו מתכוין דאז פטור משלשים של עבד אבל בתורת דמים חייב וכמו דאמרינן בש"ס דילן ב"ק (ד' מ"ד) והניזקין שלא בכונה ר' יהודה מחייב ור"ש פוטר:

[ועוד איפשר לומר שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"ו) ר' יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכא לי' כל שלשים קנס או יותר בדמיו קנס אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם (פי' אם השלשים של עבד הוא כולו קנס או שאינו קנס רק מה שהוא יותר מדמיו אבל עד דמיו הוא בתורת ד דמים. וא"כ מה שהוא שוה בדמים משלם עפ"י עצמו:

וע"ז אומר ר' חייא בר ווא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר לא תהא תוספת יתירא על העיקר (פי' שדמי העבד שאין כתובים בתורה שבתורה כתיב שלשים של עבד והדמים הן יתירין על העיקר דאם יש דמים בעבד א"כ מה דאמרינן דשלשים של עבד קנס הוא רק יותר מדמיו וא"כ בדמים יתחייב עפ"י עצמו) וחרנא אמר משלם לו כל נזקו (פי' שיש דמים בעבד ועיין תוס' ב"ק (ד' מ"ב) שנסתפקו ג"כ בזה אם יש דמים לעבד או לא בתוס' ד"ה נקי מדמי עבד (פי' משלשים של עבד) ויש מפרשים דאפי' דמים לא משלם וכש"כ קנס]: