נועם ירושלמי על בבא קמא ג:ב:ב

שם (ה"ב) נשברה כדו בר"ה והוחלק א' בחרסות כו' ר"א אומר בשעת נפילה נחלקו אבל לאחר נפילה כל עמא מודו שחייב אמר ר' יוחנן בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה היאהמחלוקת (פי' דבשעת נפילה פליגי בנתקל פושע דלר"מ דפושע הוא חייב כל כמה דלא הו"ל פנאי לסלק קרי שעת נפילה ולאחר נפילה פליגי במפקיר נזקיו ואפי' לאחר נפילת פשיעה כגון ששיבר במתכוין דרבנן דפטרי סברי דלא חייבה תורה אלא בור דאית לי' בעלים כגון הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו או חפר בור סמוך לרה"ר (וכן כתבו התוס' בב"ק ד' כ"ט) מתיב ר' יוחנן לר"א אם בשעת נפילה פטור אינו ק"ו לאחר נפילה (פי' וא"כ איך אמר ר"א דלאחר נפילה כל עמא מודו שחייב) ולמה פטור בשעת נפילה נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) לאחר נפילה שכן אדם מפקיר נזקיו ברה"ר (פי' דבור אינו חייב אלא בור ברשותו וכמו שביארתי לעיל (פ"א ה"א) על הא דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ו) דקאמר וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר נראה שצ"ל וכי אין לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר והוא לר' יוחנן שסובר דבור אינו חייב רק ברה"י (והוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' כ"ט) איתמר מפקיר נזקיו ר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור ואמרינן שם תסתיים דר"א אמר חייב דאמר ר"א ב' דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואמרינן התם ומדר"א אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור כו' ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר ונפל שמה שור כו' חייב אלא לעולם ר' יוחנן אמר חייב ור"א אמר פטור כו' ולשיטת הירושלמי סובר ר' יוחנן דבור בר"ה פטור והא דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן החופר בור ברה"ר כו' ע"ז מקשה התם בירושלמי ואין לו רשות להפקיר נזקיו בר"ה וע"ז משני אמר ר"י בר בון תיפתר כר' יוסי בר בון דאמר ג' דברים שהם סמוכים לרשות כרשות דמי (ונראה שצריך לומר ג' טפחים ועיין לקמן) (פי' דמיירי בג' טפחים שהם סמוכים לרה"ר וא"כ יש רשות לבני רה"ר להלוך שם משום דג' טפחים שהם סמוכים לרשות כרשות דמי ואעפ"כ חייב משום דהבור הוא שלו והוא כמו דאמרינן הפקיר רשותי' ולא הפקיר בורו והא דלא משני הירושלמי הכי איפשר שזהו כמו שכתב רש"י בב"ק (ד' נ') בבור ברשותו וכתבו התו' פי' בקונטרס דקסבר ר"י דכי אפקרינהו רשותאי לא ליחייב אנא בהיזיקא אפקריני' כו' וכתבו התוס' שם דהטעם הוא משום דא"ל תורך ברשותי מאי בעי שלא הי' להתקרב כל כך אצל רשותי שתפול בבור. וע"כ משני בג' טפחים הסמוכים לרה"ר שאינו יכול למחות שלא ילכו בג' טפחים ואעפ"כ הוי הבור שלו):

וע"ז אומר אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין דתני מודים חכמים לר' יהודא במניח אבנו סכינו ומשאו ברה"ר ובא אחר ונתקל בהן פטור שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ הא אם לא הנחיל יהושע לישראל את הארץ ע"מ כן חייב (פי' וא"כ מוכח דמפקיר נזקיו ברה"ר חייב דמסתמא מיירי לאחר שפנינהו ונשארו אבנים והפקירן ואפ"ה חייב אי לאו שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ) ונדחקו המפרשים אהא דקאמר אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין:

ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וצ"ל מיד אח"ז ר' זירא ור' לא תריהון אמרין (פי' שמסיימין הברייתא דבזה מודה ר"י לחכמים שחייב) וע"ז מסיימין מודה ר' יהודא לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ מהך ברייתא מוכח כר' יוחנן דפליגי בין בשעת נפילה בין לאחר נפילה א"כ פליגי בבור ברה"ר ור' יודא סובר דבור בר"ה פטור ואינו חייב רק בבור ברשותו). וע"ז אמרי (פי' שהוא ברייתא) מודה ר"י לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ מוכח דפליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי כמו ר"י דלר"א שאומר בשעה נפילה נחלקו אבל לאחר נפילה כל עמא מודו שחייב דמפקיר נזקיו חייב אפי' בבור וא"כ איך יתיישב הא שהביאו הברייתא דמודה ר"י לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך וא"כ משמע דבבור ברה"ר סובר ר' יהודא דפטור ולא כמו ר"א שסובר דלאחר נפילה כל עמא מודו דחייב:

והא דקאמר על דעתי' דר' יוחנן במתכוין לחרסין (צ"ל אח"כ) דהיינו לאחר נפילה במתכוין לזכות אבל אם אינו מתכוין לזכות א"כ הוי מפקיר נזקיו ברה"ר ומפקיר נזקיו פטור על דעתי' דר"א במתכוין להזיק (פי' לר"א דאמר בלאחר נפילה כל עמא מודו שחייב ולא פליגי אלא בשעת נפילה דר"מ סובר דנתקל פושע הוא ור' יהודה סובר דנתקל לאו פושע הוא וא"כ הא דקאמר ר' יהודא במתכוין להזיק אבל בלאו"ה נתקל לאו פושע הוא):