נועם ירושלמי על בבא בתרא י:ה:ב

מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומ' לא יתן כו' ובגמ' תני עיצומים ר' אבהו גבי ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור"י לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר"י גבי עצומים מודה בהוא דיהב ברי' גו אומנותא ועיצומים ביניהן דהוא גבי ועיין בספ"ק דב"מ ושם ביארתי דהא דפליגי אמוראי הוא לא משום דפליגי אם הלכה כר' יוסי או כר"י אי אסמכתא קני' כמו דאמרינן בב"ב (ד' קס"ח) במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קני' כו' דא"כ ליפלגי אי הלכה כר' יוסי אי כר' יהודה ובש"ס דילן (שם) אמרינן אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו אמר רב הלכה כר' יוסי כי אתו לקמי דר' אמי אמר וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושני' הלכה כר' יוסי אני מה אעשה ואין הלכה כר' יוסי אלא דהטעם דאפי' אם אמרינן אסמכתא קני' אעפ"כ הרי נמחל שיעבודו בהמקצת שפרע וכמו שכתב הרא"ש בנדרים (ד' כ"ז) דממשעבדי לא גבי ואפי' חצי החוב שלא נפרע אינו גובה בשטר זה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה בו חצי האחר שפרע כדאמר בשט"ח מוקדם דאפי' מזמן שני לא גבי דילמא אתא ליגבי מזמן ראשון ומבני חרי גבי דקני לי' במסירה וכתבתי שם דמתני' מיירי שכתב מתחילה שאם לא יתן לזמן פלוני שיהיו המעות שיתן לו מתנה וישאר החוב כבתחילה וע"כ פליגי בעצומים אי גבי אי לא גבי והוא משום דנמחל שיעבודו ועי"ש מה שביארתי דגבי עיצומים מודה והוא משום דשיעבוד הגוף כתוב בשטר:

ועיין שם שביארתי בהני עיצומים דר' אבהו גבי ור' אחא גבי ור' אמי גבה וביארתי שם דהטעם הוא דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דאותיות נקנין במסירה וכמו שהוכחתי שם מהירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) בשטר ר' אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר מתנה לא שמא יחזור כו' אמר לי' שמא תבוא שנת רעבון ויחזיר לו רבו (כצ"ל] פי' שיתן לו השטר בחזרה א"כ יצא העבד לחירות והוא משום דאותיות נקנין במסירה ולא בעי (לשיטה הירושלמי) כתיבה ומסירה וע"כ סובר ר' אבהו ור' אמי דגובה והוא משום דאותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש דאי אמרי' דאותיות נקנין במסירה הוה ניחא אבל אם אינו מוסר לו השטר כיון שנמחל שיעבודו במקצת נתבטל בכולו: