נועם ירושלמי על בבא בתרא י:י:מד

(שם) תני ההקדישות בשלשה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דמגילה ה"ד) ושם ביארתי:

שם (ה"ג) אמר ר' אבהו אתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר בונין ואח"כ מקדישין וחרנא אמר מקדישין ואח"כ בונין מאן דמר בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות והנה בספרי נחלת יהושע שם שכתבתי מה שפי' הפ"מ וכי אין המחיצו' לאחר שקדשו עולות הן לענין מעילה וא"כ איך איפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן. ולפיכך סבר בונין ואח"כ מקדישין עכ"ל ולפי פירושו הוא באופן דאמרינן במעילה (ד' י"ד) בונין בחול ואחר כך מקדישין אבל באמת שגה בזה הפ"מ ואינו שייך כלל להא דמעילה (ד' י"ד) דבונין בחול ואחר כך מקדשין אך דפליגי בזה דמאן דאמר בונין ואחר כך מקדישין סבר דאין רואין את המחיצות כאלו הם עולות (פי' דלא אמרי' דכיון שהוא קדוש בקדושת המחיצות ע"כ קדשה לעתיד לבוא ג"כ וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) אלא דאעפ"כ אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות למעלה ועל כן הי' צריך לבנות מתחילה המחיצות ואחר כך לקדש (פי' וכמו שקידש עזרא כמו דאיתא בריש (פ"ב דשבועות ד' ט"ו) עיי"ש אבל מ"ד מקדישין ואח"כ בונים ס"ל דרואים את המחיצות כאלו הם עולות וע"כ הי' יכול לקדש אעפ"י שלא בנה את המחיצות עדיין וכ"ת כיון דס"ל דרואים אה המחיצו' למה הי' לו לקדש אך הוא כמו דאיתא בשבועות (ד' ט"ז) דמ"ד קדושה ראשונ' קידשה לשעתה וקידשה לעתי' לבוא עזרא זכר בעלמ' הוא דעביד וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ז דמ"ש) ר' חנינא ור' יהונתן וריב"ל עלו לירושלים נתמנו להם פירות וביקשו לפדותם בגבולין א"ל חד סבא אבוכון לא הוו עבדין כן אלא מפקען חוץ לחומה ופודין אותו סבתא הוי סבר מימר רואין את המחיצות כאילו הן עולות רבנן הוו סברין מימר אין רואין את המחיצות כאלו הן עולות כו' ועיין בספרי עמק יהושע (ס' ט"ז) במה שכתבתי בזה הירושלמי ע"ש אבל עכ"פ הפירוש הוא דרואין את המחיצות כאילו הם עולות היינו כאילו עולות למעל' והוא כמו דאיתא בשבועו' (ד' ט"ז) דפליגי אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. וע"כ אמרינן התם דחד אומר בונים ואח"כ מקדישים משום שסובר דאין רואין את המחיצות כאלו הן עולות ומאן דסבר מקדישין ואח"כ בונים משום שלא הי' צריך למחיצה דרואין את המחיצות כאלו הן עולות ור"י ור"ל אזלי לטעמייהו בזבחים (ד' ק"ח) דהמעלה בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור. דר"י סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ור"ל סבר דלא קדשה לע"ל ואמרינן התם דפליגי בפלוגתא דר"א ור' יהושע ע"ש. וכן כתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ב) דלכך קדושת הבית לא בטלה דכל שהוא קדוש קדושת המחיצות קיימא כל שעה דדרשינן מאשר לא חומה בפ"ק דמגילה (ד' ו') (פי' שקדושת המחיצות קיי' לעול'):

והנה למ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דרואין את המחיצות כאלו הן עולות דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ע"כ נראה לי שנתחלפו השורות הא דאמר אח"ז ביקשו להוסיף על היכל ובכאן צריך לגרוס הא דאמר אח"כ ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו (פי' דמ"ד בונין בחול ואח"כ מקדישין הוא משום דסובר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל דאל"ה איך היו מקדישין בשתי תודות כיון שבטלה הקדושה אם כן איך עשו תחילה השתי תודות. וא"כ מוכח דקדוש' ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וע"ז אומר ניחא בעליתן מן הגולה שהקריבו ואח"כ קידשו והוא משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל בכניסתן לארץ במה קידשו אמר ר' יוסי בר בון בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון והא תודה הוי קרבנות הנידר והנידב וקריבין בבמה קטנה אך כיון דאמרינן בזבחים (ד' קי"ט) דאין כהן וכלי שרת בבמה כו' וכמו שפירשו התוס' דבבמה קטנה מיירי. וע"כ אומר בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון דקריבה בכיהון וכלי שרת וכמ"ש התוספות שם בד"ה אין מנחה כו' ובמ"א יתבאר עוד בזה: