נועם ירושלמי על עבודה זרה ג:ה:ה
Noam Yerushalmi on Avodah Zarah 3:5:5 · נועם ירושלמי על עבודה זרה · free full Hebrew text
Open in the reader →עוד שם ר' בון בר חייא אמר אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר מה כמאן דמר בין שלו ובין של חבירו אסור (פי' בתמי' דלמאן דאמר בין שלו ובין של חבירו בוודאי אסור (או שצ"ל) מה כמאן דמר שלו אסור ושל חבירו מותר) לא אתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים אתא ר' בון בר חייא מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים היא מתניתא בין מה דאתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים הא דבר שיש בו רוח חיים אסור ודבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן הוי שלא תאמר כמה דאת אמר תמן דבר שיש בו רוח חיים אעפ"י שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אעפ"י שאין נאסר להדיוט נאסר לגבוה:
והנה הפ"מ פי' דהא דקאמ' ר' בון בר חייא אפי' סולת שלו אסו' ושל חבירו מותר לפי המסקנא ר' בון אהאי ברייתא דקתני הנעבד שלו אסור ושל חבירו מותר קאי כדלקמן וקמל"ן דלאו דווקא בנעבד בעלי חיים קסבר האי תנא דאין אדם אוסר את של חבירו לגבוה אלא אפי' במחובר דאינו נאסר להדיוט כדקתני במתניתין אבל לגבוה אסור דיש נעבד במחובר לגבוה והשתא קאמר דאפי' בהאי דינא דקאמרה הברייתא דשלו הוא אסור ושל חבירו מותר ופירושו דחוק מאוד:
ע"כ נראה לי לבאר דקאמר ר' בון בר חייא אמר אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר וע"ז אומר מה כמאן דמר בין שלו ובין של חבירו אסור (פי' בתמיה) דלמאן דאמר בין שלו ובין של חבירו אסור ודאי דבכל חבירו נמי אסור) אמר לא אתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים (פי' שאומר ר' בון דבדבר שאין בו רוח חיים לא אתפלגון) אתא ר' בון למימר בדבר שיש בו רוח חיים היא מתניתא (פי' הברייתא דתני דבין שלו ובין של חבירו אסור מיירי בדבר שיש בו רוח חיים וכמו שיתבאר לקמן וע"ז אומר דבין מה דאיפלגון בדבר שאין בו רוח חיים הא דבר שיש בו רוח חיים אסור נראה שצ"ל בין מה דאיפלגון בדברים שאין בהם רוח חיים הא דבר שאין בו רוח חיים אסור (פי' להברייתא דתני נעבד בין שלו בין של חבירו אסור (וצ"ל) בין מה דאיפלגון בדבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים לא כש"כ (פי' דקשי' בין אי אמרינן דאיפלגו בדבר שאין בו רוח חיים א"כ לר' יהודה דאדם אוסר שלו ושל חבירו א"כ בודאי דאסור ובין אי אמרינן דאיפלגו בדבר שיש בו רוח חיים וא"כ ודאי בדבר שאין בו רוח חיים דאסור דהא בדבר שיש בו רוח חיים אינו נאסר להדיוט כלל אעפ"כ נאסר לגבוה וא"כ דבר שאין בו רוח חיים דשלו נאסר אפי' להדיוט א"כ כש"כ שנאסר בשל אחרים לגבוה:
ע"ז או' הוי שלא תאמר כמה דאת אמ' דבר שיש בו רוח חיים אעפ"י שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אעפ"י שאין נאסר להדיוט נאסר לגבוה (פי' שאומר שע"ז משמיענו ר' בון בר חייא דאף בדבר שיש בו רוח חיים נאסר בשל אחרים ג"כ). והטעם דאעפ"י שלא נאסר להדיוט נאסר לגבוה היינו דווקא בדבר שיש בו רוח חיים שאינו נאסר רק לגבוה ע"כ אוסר בשל חבירו ג"כ דהא אינו מפסידו רק שנאסר לגבוה דהא הוא דבר שיש בו רוח חיים וכה"ג אמרינן בב"ק (ד' צח) אמר רבה הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מ"ט כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי וע"כ פטור מלשלם וה"נ אף שהוא אינו שלו אפי' הכי נאסר לגבוה ולהדיוט בלאו הכי לא מיתסר מחמת דהוי דבר שיש בו רוח חיים אבל דבר שאין בו רוח חיים א"כ אם הי' נאסר בשל חבירו א"כ הי' נאסר להדיוט ג"כ. אך שאין אוסר של חבירו כר' שמעון דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"כ כיון שאינו יכול לאסור כל חבירו להדיוט ע"כ אינו נאסר לגבוה ג"כ כיון דהא שהוא נעבד בטל אצל הדיוט מחמת שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ממילא אינו אסור לגבוה ג"כ:
וע"כ אומר ר' בון בר חייא אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר פי' דבהכי מיירי הברייתא דקתני נעבד שלו אסור ושל חבירו מותר) והוא דכיון דסולת נאסר להדיוט ג"כ ולהדיוט אינו יכול לאסור ממילא שאינו נאסר לגבוה ג"כ והברייתא דתני נעבדבין שלו בין של חבירו אסור מיירי בבעלי חיים ובבעלי חיים שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודו"ק:
אך הא דאמר ר' בון בר חייא אפי' סולת שלו אסור וא"כ לפי מה שביארתי היינו דווקא סולת אבל לא דבר שיש בו רוח חיים וא"כ מאי אפילו דקאמר:
ע"כ נראה לי שבכאן צריך לגרוס הא דלעיל והאי אפילו כגון מים ומלח (פי' דזה קאי לענין מים ומלח דמים ומלח בודאי אינו נאסר דסתמא קיימא להדיוט דלקרבנות מלח בא משל ציבור כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"א) ומים לא הוי נמי לגבוה ועיין פרשב"ם בבא בתרא (ד' ע"ט) בד"ה מים כו' ואם כן קיימי רק להדיוט וע"כ אינו אוסר בשל חבירו ג"כ אפי' לגבוה ע"ז אמר אפי' סולת דהא סולת איפשר להקדישו למזבח. וע"ז אמר ר' בין בר חייא אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר והוא משום דסולת קיימי להדיוט ג"כ וע"כ אינו אוסר בשל חבירו אפי' לגבוה ג"כ. ובזה יתיישב הרמב"ם (פ"ד מה' איסורי מזבח ה"ה) שסמך ע"ז הירושלמי דאם הוא לגבוה לחוד כגון בבעלי חיים אוסר אפי' דבר שאינו שלו והא דתני דאינו איסר שאינו שלו מיירי בדבר שאינו בע"ח כמו הסולת או מים ומלח כמו שביארתי ודו"ק: