נועם ירושלמי על זרעים מו

בירושלמי (רפ"ג דחלה) לא היה הספינה גוששת מעשרותיו מהלכה ע"ש במפרש שמפרש לענין חלה ג"כ דפטור בעציץ שאינו נקוב. וא"כ יהיה תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן לענין אם נתגדל שליש בעציץ שאינו נקוב ואח"כ נקב וע"ז השיב לו דעכשיו נקב ולא פליגי בה ר"ע וחכמים

וא"כ לפי מה שביארתי דבחלה אינו תלוי בשליש וע"כ אמרינן בירושלמי דר' בא מפרש בחלה למירוח. וע"כ ניחא מה דתנן שם כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות דבמעשרות הגמר הוא מרוח ובחלה הוי גילגול. משא"כ שליש שהיה בהקדש לא מיפטר בחלה. ובפיאה לשליש. וע"כ ניחא כיוצא בו המקדיש פירותיו דבשניהם תלוי בשליש וע"כ מפרש דבחלה למירוח ובפאה לשליש. ועי' ברמב"ם פ"ב מה' מ"ע הקוצר כו' ועדיין לא הביא שליש ה"ז פטורה

ר' ירמיה ר' חזקיה בשם ר' יוחנן כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. ברם כמ"ד אין קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשרות אפי' הפקירו חייב (פי' הא דתנן במתני' הלקט והשכחה והפיאה של עו"ג חייב במעשר אלא א"כ הפקיר אתיא כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. וע"כ הלקט כו' של עו"ג חייב במעשרות מדרבנן. אלא א"כ הפקיר דאז פטור מדרבנן ג"כ. ברם כמ"ד אין קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשרות אפילו הפקירו חייב. דהא כיון דאין קנין לא מהני ההפקר שלו) ר' יוסי בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות ברם כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות קל הקילו חכמים בליקוטי' פי' למ"ד יש קנין לעו"ג בא"י פטור לגמרי אפי' מדרבנן בלקט כו' משום שקל הקילו חכמים בליקוטין. וע"כ אתי' מתניתין דווק' כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר

רבי אלעזר שאל ואין לו קנין נכסים לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקי' ר' ירמי' בשם ר"י כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ברם כמ"ד אין קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשרות (פי' אפי' הפקירו חייב) עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. ופי' אפי' למ"ד אין קנין לעו"ג בא"י היינו קנין הגוף לענין לפוטרו מן המעשרות אבל מ"מ יש לו קנין נכסים דהיינו קנין פירות). א"כ ניחא מה דקאמר אלא א"כ הפקירו. דכיון דיש לו קנין נכסים יכול להפקיר. ודע דהפ"מ (בפ"ד דגיטין ה' ט') שגה בזה מאוד דאמרינן התם ר' זעירא קומי ר' אבהו בשם ר' אלעזר אע"ג דר' מאיר אמר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים. מהו קנין נכסים. אמר ר' אבא אכילת פירות. והתנן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. ויביא ביכורים דבר תורה. ופי' הפ"מ דהא דקאמר יש לו קנין נכסים היינו לענין מירוח דמירוח העו"ג פוטר גם פירש דהא דקא פריך ויביא ביכורים ד"ת הוא ענין בפני עצמו. וטעה בזה מאוד דהכי פירושא דהירושלמי ר"ז קומי ר"א בשם ר' אלעזר אע"ג דר"מ אמר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מן המעשרות מודה שיש נו בה קנין נכסים (פי' קנין פירות) כמו דמוכח מירושלמי דהכא. וע"ז אומר מהו קנין נכסים אכילת פירות. וע"ז אומר והתנינן (צ"ל דתנינן) הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. ויביא ביכורים דבר תורה (פי' דאי אמרינן דאין נו אפי' קנין פירות א"כ עדיין ברשות הישראל קיימת. וא"כ איך תני הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. הא הישראל צריך להביא ביכורים מד"ת כיון שאין קנין העו"ג קנין כלל. אלא ודאי דאין לו קנין הגוף להפקיע מן המעשרות אבל אפ"ה יש לו קנין פירות וע"כ כיון שמכרו א"צ להביא רק מפני תיקון העולם)

עוד שם בירושלמי ר' חנינא בשם פנחס אף על הקדמייתא על דר' יוסי שאל דר"י אמר בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. ברם כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. פי' דר"ח בשם ר' פנחס אומר אף על הקדמייתא על דר"י שאל כו' (פי' דהא דהקשה ר"א ואין לו קנין נכסים קאי על הא דסמוך לי' דהיינו על דר' יוסי שפי' דמתניתין אתי' כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות ברם כמ"ד יש קנין כו' פטור אפי' לא הפקירו דקל הוא שהקילו חכמים בליקוטין). וע"ז שאל ר"א ואין לו קנין נכסים ופי' המהרא"פ דכיון שיש לו קנין נכסים דהיינו קנין פירות פטור אפי' לא הפקיר ג"כ

וצריך להבין דכיון שבאמת אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. א"כ אמאי פטור הלקט כו' ממעשר כיון דלא הפקירו וכי מפני שיש לו קנין פירות יפטרו הלוקטים

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (סי' י"ז) על הירושלמי (פ"ה דדמאי) ר' יונה בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברים מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט ע"כ. והמפרש פירש שם בדוחק וצריך להבין מהו החילוק בין מחוברין לתלושין

וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אמר ר"ח הלוקח טבלים ממורחין כו' מעשרן והן שלו כו' אלא דמרחינהו ישראל ברשות כו' והן שלו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. ועיי"ש במה שפירשו התוס' וכתבו דנראה לפרש דמרחינהו ישראל כו' אחר שלקחו הישראל והכי קאמר הלוקח טבלים והם עכשיו ממורחין. ולכאורה קשה לפי' התוס' דלמאי קאמר דמרחינהו והא ודאי לא מתחייב קודם מירוח. ונ"ל דהא דאמרינן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' היינו כשחל החיוב. אבל אם עדיין לא חל לא שייך לומר אתינא מכח גברא דהיינו שלקח עם אותו הזכות כיון שעדיין לא חל החיוב. וכה"ג אמרינן בבכורות (ד' מ"ז) כהן שמת בתוך שלשים יום והניח בן חלל חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו. לאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שהרי זכה האב בפדיונו. אלמא כל היכא שלא התחיל החיוב לא אמרינן אתינא מכח גברא כו'. אבל אם התחיל החיוב ונפטר ע"ז אומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'

ואע"ג דאמרינן בירושלמי (פ"י דיבמות ה' א') אמר ר' הילא ר"ש בן יוסינא בשם ר' הושעי' כהן שבא על הגרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו. וא"כ למה צריך טעמא דחזקה שכבר פדאו אביו (והוא כמו דאמרינן בבכורות (ד' מ"ט) לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה) ואמאי לא אמר הירושלמי הטעם שכבר זכה האב בפדיונו וא"כ אפי' נתברר שלא פדאו אביו נמי א"צ ליתן. אך איפשר לומר כמו שביארתי בספרי נ"י (סי' ז') דהא דאמרי' אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' היינו דווקא אם הדבר ההוא מסויים. כגון טבלים ממורחין שנפלו לו מבית אבי אמו כהן שירש אותו הזכות כמו דאמרינן בבכורות (ד' י"א) ישראל שהיו לו טבלים ממורחין שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' ואי אשמועינן הכא דאיפשר לעשורי מיני' ובי' דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי כו' וע"כ אמרינן דירש אותו הזכות. וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דקדושין) בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. אבל בדבר שאינו מסויים כגון כהן שמת והניח בן חלל דהמעות שמפריש אח"כ לא הי' מסויימין תחילה. ע"כ איפשר דס"ל להירושלמי שאינו יורש אותו זכות וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ו דתרומות) לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה (פי' בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן דאמרינן התם משלמת קרן וחומש לעצמה וע"כ מיבעי לי' אם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה) איתא חמי אלו הי' לה כמה מעשרות אינה שלה. ומשני תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורים: