נועם ירושלמי על זרעים קז

ואם לאו כו' ור' יהושע ס"ל דאפי' יש שם שלש מאות פומין לא יעלו הוא משום דכל מה דאמרינן דאם נתערב דבר חשוב ואבדה א' מהם תולים הוא כמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ד) אמר ר"מ אמר רבה בר אבהו אמר רב טבעת של עו"ג שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא איתיבי' רבא לר"נ אפי' א' ברבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אומר אם קרב הראש א' יקרבו כל הראשין וא"כ נוכל לומר דע"כ ס"ל לר"א דתעלה ותלינן דאותה סאה שעלתה היא הסאה שנפלה ע"כ תלינן אפילו בעיגול בעיגולין דכיון שצריך להעלות א' ממאה הוי כמו שנפלה וע"כ תעלה בא' ומאה ור' יהושע ס"ל כחכמים דחכמים דר"א היינו ר' יהושע] דאמרינן וחכ"א אפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה אלמא דס"ל דלא תלינן בהך דנפל וה"נ לא תלינן וע"כ ס"ל דלא תעלה אך באמת אין הטעם רק משום דתרומה בזה"ז דרבנן

וע"ז אמר רבי יוחנן וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמר עולה א אי לאו שתרומה דרבנן לא היינו מקילין בה לומר שתלינן באותה שעלתה וה"נ לענין דימוע כיון דחלה בזה"ז דרבנן ע"כ מקלינן שאפי' בדימוע שנדמעה ונפלה לתוך תשעים ותשעה סאה נמי אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה שהיא ג"כ דרבנן

שם ליטרא קציעות כו' דברי ר' יהודא ר' מאיר אומר כו' אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו כו' ר' יהושע אומר אפי' יש שם מאה פומין לא תעלה. וכבר ביארתי ששיטת הירושלמי הוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן וסובר דר' יהודא מיקל ורבי מאיר מחמיר אליבא דרבי יהושע דאפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו. ולכאורה הי' אפשר לומר דע"כ ס"ל לר' יהודא דאפי' ר' יהושע נמי ס"ל דתעלה ואע"ג דהוי כל שדרכו למנות. הוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דתרומות) מהו שיהי' חייבין על קדשיו מבחוץ (פי' במופלא הסמוך לאיש) כהנא אמר אין חייבין על קדשיו מבחוץ. ר"י ור"ל אמרי חייבין על קדשיו מבחוץ והדא דכהנא פליגא על ר' יודה דר"י פוטר טבלו ד"ת ותימר אכן (פי' לכהנא דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דרבנן א"כ איך פוטר טבלו ד"ת כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות וא"כ ס"ל לר' יהודא דתרומה בזה"ז דרבנן וע"כ סובר דבדרבנן לא אמרינן דכל שדרכו למנות לא בטיל וכמו דאמרינן בביצה (דף ג') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטר' קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל ור"מ ס"ל דהוי דאורייתא וכמו דאמרינן בנדה (ד' מ"ו) עיסה שנדמעה כו' חייבת בחלה כו' דברי ר"מ ור' יהודא (וא"כ איפשר דס"ל להירושלמי דלא גרסינן רק ר"מ דר"י ס"ל דתרומה דרבנן וא"כ אי אמרינן דחלה ותרומה שוים א"כ חלה ג"כ דרבנן ועי"ש) וע"כ כיון דר"מ סובר דהוי דאורייתא ע"כ מחמיר בדבר שדרכו למנות אך באמת אפי' בדאורייתא נמי סובר ר' יהוד' דכל שדרכו למנות בטל וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) תני פרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודא אומר יעלו אלמא דאפי' בחתיכה דהוי ראוי' להתכבד ס"ל נמי דיעלו והתוס' כתבו בזבחים (דף ע"ב) דחתיכה הראוי' להתכבד עדיף מאת שדרכו למנות וחשוב כאגוזי פרך אעפ"כ סובר ר' יהודא דתעלה ואעפ"י דהוי דאורייתא וע"כ סובר הכי נמי דתעלה ולא משום דהוו דרבנן ודוק

שם הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו למנות הדא מסייעא לר' יוחנן דאמר תניין אינון (פי' תנאים פליגי בזה אליבא דר"מ (והמפרש שגה בזה ולא ידע מאי הוא דאמר תניין אינון) אבל כבר ביארתי תחילה דתנאים פליגי אליבא דר"מ דמ"ד כל שדרכו למנות שנינו א"כ חולק על המשנה (פי"ז דכלים) דאמרינן שם ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהי מקדשים כל שהן דברי ר' מאיר וא"כ כיון דסובר ר"מ כל שדרכו למנות שנינו א"כ אפי' סתם רימונים. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) מתניתין פליגא על הא דאמר ר"מ כל הדברים מקדשים דתנינן לא הוזכרו רימוני באדן שיהי' מקדשין כל שהן (וכצ"ל) ושאר כל רימונים אין דרכן להמנות אלא רימוני באדן ע"י שהן חביבין דרכן להמנות שאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות אלמא דתנאים פליגי בזה אי סבר ר"מ כל שדרכו להמנות והירושלמי ס"ל דשאר רימונים נמי הוי בכלל כל שדרכו להמנות וכמו שאומר הכא הדא אמרה אפי' דלעת א' ממאה אוסר בה (ודלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בזבחים (דף ע"ב) דשאר רימונים אין חשובין אפי' כל שדרכו למנות וכן כתב הר"ש) והירושלמי לא ס"ל הכי כמו שביארתי: סאה תרומה פרק חמישי

ירושלמי חזקי' אמר אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים מפני חלתן מילתי' אמרה איסור זרות בטל ואיסור טומאה לא בטל כו' רבי בא בר ממל בעי ולית הדא פליגי על ריב"ח דאמר ריב"ח נבילה בטלה בשחוטה בטל מגעה והסיטה לא בטל לפי שאיפשר (צ"ל שאי איפשר) לשחוטה שתעשה נבילה א"ר יוסי תמן איפשר לשחוטה שתעשה נבילה ברם הכא איפשר לחולין להעשות תרומה

ולכאורה צריך להבין דמה פריך לית הדא פליגא על ר' יוסי בר חנינא דאמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה בטל מגעה והסיטה לא בטל דהא אדרבא מוכח מזה דטומאה כמאן דאיתא דמי וע"כ ניחא הא דתנן יאכלו נקודים וכמו דאמרינן בבכורות (פ' כ"ג) א"ל אביי וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה א"ל ואת לא תסברא והתנן סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים ר' אלעזר אומר תירום ותרקב כו' וחכ"א תעלה ותאכל נקודים או קליות כו' ותני עלה אותן חולין לר"א מה תהא עליהון יאכלו נקודין או קליות כו' ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור א"ל אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה איתיבי' אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר מקלה הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא והא איתמר עלה אמר ריב"ח טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא והאמר ר"ח נבילה בטילה בשחוטה שא"א לנבילה שתעשה שחוטה נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא כו' ואיתמר עלה אמר ריב"ח טהור מלטמא במגע אבל במשא מיהא מטמא כו' וא"כ מוכח מזה דאי אמרינן דמטמא במשא טומאה כמאן דאיתא דמי וא"כ מאי קאמר הירושלמי רבי בא בר ממל בעי ולית הדא פליגי על ריב"ח דאמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה בטל מגעה והסיטה לא בטל וא"כ אדרבא מוכח מהכא דטומאה כמאן דאיתא דמי

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר דאע"ג דמטמא במשא לא אמרינן דכמאן דאיתא דמי אפילו לענין טומאה מעוררת טומאה ולא ס"ל כעולא דגזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר ועוד ממין זה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בבכורות (שם) דאי אמרינן דטומאה כמאן דאיתא דמי ע"כ אפי' טהרה מעוררת טומאה ועיין בתוספות שם דהא דאמרינן איתיבי' אפר כשר כו' כתבו התוספות דסברת אביי דאפילו לא אמרינן טומאה כמאן דאיתא דמי מ"מ טומאה מעוררת טומאה

וע"כ פריך הירושלמי דכיון דאמר ריב"ח דנבילה בטילה בשחוטה בטל מגעה וא"כ אמאי אמר חזקי' ואפי' חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים מפני חלתן דבשלמא לשיטת הש"ס דילן (שם) דאמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר ניחא שפיר דהיינו