נועם ירושלמי על נזיקין צו

חזקה המכרעת ע"כ הוי מיגו להוציא ואף שכתבו התוס' בב"ב (ד' ל"ב) בד"ה והלכתא כוותי' דרבה בארעא דהיכי דקיימא ארעא היקום וכתבו התוס' דלענין מיגו להוציא אית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרא דקיימא השתא אך שיטת הירושלמי דכיון שביארתי שסובר דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת (וכמו שביארתי על הירוש' (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא א"ל ר"א מילין דצריכין לרבנן בבית ועדא שאל ולא מתרץ כמו דמתרץ הש"ס דילן בב"ב (ד' פ"א) משום דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע או לא והוא דא"כ כיון שהוא ספק א"כ אוקי ארעא בחזקת מרא קמא וא"כ אינו מביא כל עיקר)

ובזה יתבאר הא דאמר שמואל אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום (פי' אם הקשה הברייתא מ"ט לא אמרינן מיגו אילו טען שלא נזהר בשטרו משראה ששותק בחזקה אחרונה ע"כ אפי' טען אתה מכרת לי אח"כ אמאי לא מהימן והוא משום דסוברים דזה הוי מיגו להוציא או כמו ר' יודן שסובר דאין אומר בממון מאחר ואם כן כש"כ הכא דה"ל כגזלן ובודאי אין אומרים מיגו וע"ז אומר אם בזו (פי' אם תאמר שאף בזו יש מיגו א"כ אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ודו"ק]

ועוד איפשר לומר דשמואל סובר דכיון דמיחה אין נאמן אח"כ אפי' במיגו וכמו דאמרינן אח"כ בירושלמי לקמן (ה"ה) שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה וסובר שמואל דכל הני ליה להו חזקה אפי' במיגו כמו שיתבאר לקמן והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ט) תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן כו'

ועוד איפשר לומר דפליג אברייתא דאם טוען שלא נזהר בשטרו אח"ז אעפ"כ הוי לי' כגזלן ואם טוען אתה מכרה לי אח"כ הוי ודאי גזלן כמו שכתבו התוס' בד"ה וצריך כו' וע"ז אומר שמואל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא כמו דאמרי' תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן יש לו חזקה ודו"ק

שם (ה"ד) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך כלי שלא אמר לי אדם דבר אינה חזקה אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אינו צריך טענה ובגמ' וצריך חזקה ופי' הפ"מ כלומר אע"ג דטענה א"צ היורש חזקה ג' שנים מיהת צריך ולי נראה דהא דאמר וצריך חזקה לא חזקה של שלש שנים אלא חזקה דחד יומא (פי' שאביו החזיק בה יום א' והוא כמו דאמרי' בב"ב (ד' מ"א) אמ' רבא כותי' דר' חייא מסתברא דקתני הבא משו' ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראי' בעי) וע"ז אומר וצריך חזקה פי' שהחזיק בו אביו

שם מי מודיע אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין הגע עצמך שאין העדים יודעין אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (ופי' הפ"מ והשתא דאוקי הרי להדי תרי חזר הדין כבתחילה ומי מודיע עכשיו לזה) והוא דוחק דהא תרי כמאה ע"כ נראה לי דקאי אהא שאומר תחילה וצריך חזקה וכמו שביארתי שהפי' הוא כמו ראי' שדר בה אביו יום א' וע"ז אומר מי מודיע (פי' שהחזיק בה אביו יום א') אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין (פי' העדים שהיו בשעת מיתה יודעין שהחזיק בהשדה יום א') וע"ז אומר הגע עצמך שאין העדים יודעים א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (פי' שאמר לו הגע עצמך שאין העדים יודעין אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לקחתי ממך וכמו דאמרי' בבבא בתרא (ד' מ"א) דאי אמר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לי' אנא זבנתה מינך וע"ז בעי אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך) והוא מיגו להחזיק לפי מה שהבאתי תחילה מה שכתבו התוס' (ד' לב) וע"ז אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (והוא כמו שביארתי שהירושלמי סובר דחזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת והוי מיגו להוציא ומיגו להוציא לא הוי מיגו) וע"ז א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו כו' (ודלא כשיטת הש"ס דילן דלא הוי מיגו להוציא וכמו שביארתי לעיל)

שם (ה"ה) מתניתין השותפין והאריסין כו' אין להם חזקה כו' ובגמ' שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ב (ד' מה) אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר לי' נמי לקוחה היא בידי מהימן ומסיק שם תיובתא דרבה תיובתא: וכתב הרא"ש בשם הגאונים דאעפ"כ יש לו מיגו אם לא ראה והרי"ף כתב דאין לו מיגו כלל וכמו שכתב הרי"ף והביאו הרא"ש הילכך בין ראה בין לא ראה אע"ג דיכול אומן לומר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי אי נמי החזרתיו לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתא ניהלי' לא מהימן והא דאמ' רבא שפיר עביד ראה תני' לאו למימרא דאי לא ראה ואמר זבינתא ניהלי' מהימן אלא דאי אמ' לא אפיק לי' לא אמרי' לי' אפקי' דליחזא' ולהכי תני' ראה [ולשיטת הירושלמי ודאי דהכי הוא דהא לית לי' מיגו לשמואל מיגו כמו דאיתא בהא (דספ"ו דשבועות) דההוא חד בר נש קם עם חברי' בשוקא ואריס סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפק מידי עד דתתן מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל א"ל הב לי סבינתא וזיל דון עמי' ואמר מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו וא"כ משמע דמיירי במיגו דהא בלא מיגו אף במשכון נמי אינו נאמן אלמא דאפי' מיגו לא מהני משום דכיון שזה החפץ אינו שלו צריך להחזירו והוי מיגו להוציא וע"כ סובר ה"נ כיון דהודה האומן שזה הי' של בעה"ב ע"כ לא מהימן לומר לקחתי' ממנו כיון דלית לי' מיגו אף שיש לחלק אך אפשר שסובר כדברי ר' יודן דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חציים: והא דאמר אין אומרים מאחר בממון מאחר דיכול מימר לי' והוא משום דיש מיגו כמו דתנן בכתובות (ד' ט"ז) ומודה ר' יהושע באומר לחבירו זו של אביך הי' ולקחתי' ממנו נאמן כו' התם הוא משום דאי בעי הוי שתיק ומיגו כזו אמרינן בממון ג"כ ואמרינן התם מכדי האי מיגו והאי מיגו מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ומשני הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך ועיין שם פירש"י אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו. (ואיפשר לומר שהוא מפני תיקון העולם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דגיטין) תמן תנינן מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינרים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אמר ר' אלעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה כו' עיין שם ודו"ק). והא דתני בברייתא אתה אמרת נו למוכרו אתה אמרת ליתן לו במתנה ה"ז חזקה והוא כמו דאמרינן בכ"ב (ד' מ"ה) ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר לי' אחר בפני אמרת לו למוכרו וליתן לו במתנה ה"ז חזקה ואמרינן שם מיגו דאי בעי אמר לי' מינך זבנתה כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו דבריו קיימין. ולפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דלא אמרינן מיגו קשה אך בזה נאמן במיגו וכמו שפי' הרשב"ם דהוי כמו שאומר לקחתי ממך וע"כ נאמן (וכמו שביארתי דבכה"ג נאמן במיגו אפי' לר' יודן)

שם (ה"ו) שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים כו' א"ר זירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בבית דין עיין בפרק מרובה מה שביארתי שם דהוכחת ר' זירא הוא מהברייתא שם ע"ש: המוכר את הבית פרק רביעי

שם (ה"ח) מתניתין המוכר את השדה כו' במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן כו' ובגמ' מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה ר' בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן מתנה נותן בעין יפה רשב"נ בשם ר' יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין ומה ביניהן הקדש מאן דמר שכן דרך הנותן מתנה להיות בעין יפה הוא נותן אף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש ומאן דמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין מה אמר במקדיש (פי' מאן דאמר שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' עא) מ"ש מכר ומ"ש מתנה פירש ר' יהודא בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש כו' אלא זה הי' לו לפרש וזה לא הי' לו לפר' וכמו שפי' שם הר"ח ברשב"ם שהקונ' הי' לו לפרש דכיון שנותן דמים אינו מתבייש מן המוכר ומדלא הזקיק למוכר לפרש לו הכל הפסיד אבל מקבל מתנה יש לו בושת מן הנותן ואין לו לפרש ולשאול לו כו') וע"כ בעי איך אומר במקדיש אם מקדיש דמי למכר שהי' לו להגיזבר לפרש ולא יתבייש ממנו או דדמי למתנה מפני שהוא מקדיש מעצמו

וע"ז אומר נשמעינה מהדא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה כו' והנה הירושלמי הזה הוא תמוה על הא דקאמר נשמעינה מן הדא האחין שחלקו דמה שייך זה להא דאמר ומה ביניהן הקדש ביניהן וע"ז כתב הפ"מ שהרמב"ן כתב שחסר כאן והרמב"ן מצא כתוב מהגירסא שהי' לפניו בירושלמי ר' אלעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נשמעינה כו' פי' דעל במה דברים אמורים דמתניתין קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר"א אם על כל