נועם ירושלמי על נזיקין ז

כו' וכתב הרא"ש ויש מן הגדולים שכתבו דלא מיחייב אלא מה שחייב בשניהם ופטור מנזקי כלים וממיתת אדם כמו בור ומטמון כמו באש כיון דאתי במה הצד יהבינן להו הקל שבשניהם ויש שנסתפקו בדבר ולי נראה דכל דין בור יש להם כו' הילכך נראה דעיקר תלמודא הוא מבור לחודי' כו' עיי"ש וע"כ ביאר התנא החומרות שיש בהם בכדי לידע במאי מדמינן התולדות להאבות והנ"מ הוא להלכותיהן) וכן מה שאומר אח"כ לא הרי משכב כהרי מושב כו' ולא פי' התנא והכא פירש החומרות והוא משום דאית סגין מילין וע"כ צריך לידע התולדות משא"כ במשכב ומושב דידוע הוא מה שדומה למשכב ומה שדומה למושב

שם אמר ר' לא צריך הוא שיאמר לכל אחד ואחד והשור מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה דכתיב והמת יהי' לו תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצא אדם שאין לו הניי' במותו. ובש"ס דילן בב"ק (ד' נ"ג) אמרינן ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם והנה התוס' הקשו בב"ק (דף י') בד"ה שהשור חייב בו פסולי המוקדשין משא"כ בבור כו' וא"ת למה ליה שור ולא אדם תיפוק לי' מוהמת יהי' לו מי שהמת שלו כדפטרינן שור פסולי המוקדשין דמת אסור בהנאה כו' ואי משום שהשער מותר כדאמרינן בערכין (ד' ז') ה"נ שער פסולי המוקדשין מותר כדאמרינן בבכורות (ד' כ"ה) ואפ"ה כיון שעיקרו אסור חשיב אין המיתה שלו

[והנה איפשר לומר דהא דהירושלמי ממעט אדם מדכתיב והמת יהי' לו יצא אדם שאין לו הניי' במותו הוא משום דלשיטת הירושלמי השער ג"כ אסור בהנאה ודלא כשיטת הש"ס דילן בערכין (דף ז') דאמרינן שם האשה שנהרגה כו' ואמאי אסורי הנאה נינהו אמר רב באומרת תנו שערי לבתי אילו אמרה תנו ידי לבתי מי יהבינן לה אמר רב בפיאה נכרית טעמא דאמרה תנו הא לא אמרה תנו גופה היא ומיתסר והא מיבעי' לר"י ב"ח דבעי ריב"ח ושער נשים צדקניות מהו כו' קשי' ליה לרנב"י והא דומי' דבהמה קתני מה התם גופי' אף ה"נ גופי' אלא אמר ר"נ זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה ופירש"י לעולם שערה ממש ודקשי' לך איסורי הנאה נינהו לא קשי' דשער המת לא מיתסר בהנאה דלא דמי לשיער בהמה ש נהרגה דאשה מיתתה אוסרתה ושער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות אבל בהמה גמר דינה אוסרתה כו'. אבל הירושלמי סובר כתירוצא קמא דמיירי באומרת תנו שערי לבתי כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ו דגיטין ה"ה) ר' אלעזר שאל מתנתו כמתנת ש"מ ר' נחמן בר יעקב ארמני' מה דהיא צריכה לר' שמעון פשיטא לי' לריב"ח דתנינן תמן האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה אמר ריב"ח באומרת תנו כבנתי לבתי (פי' וא"כ מוכח דהיוצא ליהרג מתנתו כמתנת שכ"מ דכיון שהאשה יוצאה ליהרג א"כ אם אמרה תנו כבנתי לבתי צריך ליתן ונקנה באמירה וא"כ אינו אסור בהנאה). וא"כ איפשר לומר דשער המת אעפ"י שאינו נהרג בב"ד נמי אסור בהנאה וע"כ אומר והמת יהי' לו ולא אדם והוא משום דאפילו שערו אסור אבל לא למעוטי פסולי המוקדשין והמת יהי' לו דשור הוא לומר שהבעלים מטפלין בנבילה בהא ליכא למעוטי אדם דהא מתחייב בכופר)

עוד שם וכשהזיק חב המזיק אמר ר' יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אעפ"י שחזר ונעשה ניזק חייב והנה הפ"מ נדחק בזה

[ולי נראה דהא שאומר הדא אמרה אדם שחבל בחבירו כו' קאי אמתניתין דב"ק (ד' ל"ג) שני שוורין תמין שחבלו זה את זה משלמין כו' וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם וכתב הרא"ש ונראה לי דמיירי שהתחילו בבת אחת כו' אבל אם הא' התחיל המתחיל משלם חצי נזק והשני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור והוי כמו בעטה מהלכת ברבוצה דפטור לר"ל כו' וכן שני אנשים נמי מיירי שהתחילו כאחת אבל אם התחיל הא' השני פטור ואע"ג דלא שייך באדם כל המשנה ובא אחר ושינה דהא אפילו על עסקי ממון אמרינן כו' וה"נ אוקימנא לעיל וקצותה את כפה ביכולה להציל ע"י דבר אחר אבל אינה יכולה פטורה כו' כש"כ שהמוכה בעצמו פטור וע"ז אומר אמר ר' יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעשה ניזק חייב (פי' מדקאמר וכן שני אנשים א"כ הוי כמו בשני שוורים דהא דחייבים היינו דווקא שהתחילו בבת אחת אבל אם הא' התחיל המתחיל משלם חצי נזק והשני פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וה"נ בשני אנשים) ועיין בנימוקי יוסף שכתב (בפ"ג דב"ק) דלא אמרינן דלא אזקי' האחרון לראשון אלא אחר זמן אי נמי דאזיקו להדדי בבת אחת אבל אזקי' בשעת חימום כו' האחרון פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כו' וכן כתב הרא"ש בב' אנשים שחבלו זה בזה אע"ג דלא שייך באדם כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כו' אמר המחבר ונראה לי שהירושלמי מסייע לדבריו דאמר עלה דמתניתין הדא אמרין המזיק את חבירו והוזק בו פטור ומשמע לי' מלשון דנקט וכן שאיפשר שנשמע שהדין שוה כמו בשוורים כדעת הרב ע"כ לשון המחבר והנה בירושלמי שלנו ליתא לזה אמתניתין רק הירושלמי דהכא דאמר ר' יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אעפ"י שחזר ונעשה ניזק חייב דכתיב מכה בהמה ישלמנה. ואגב דמביא לקרא אח"כ לענין שהבעלים מטפלים בנבילה ע"כ מייתי לה הכא

עוד שם רב יהודא בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי ומאן הוא אבא רב או אבא בר אבהו אמר רב חסדא נעשה עיקר טפילה ופי' הפ"מ נעשה עיקר טפילה בתמי' כלומר דר' חסדא מתמה על שמסתפק אם הוא רב או אביו פשיטא שעל רב מתכוין דאי על אביו וכי שייך לעשות מעיקר טפילה ואבא מודה לי והוא דוחק) גם מגיה בירושלמי ואני אומר אף לשואל שמין ובירושלמי איתא אין שמין

וע"כ נראה לי להגיה רב יהודא בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין (והא דאומר ולא לשואל הוא (ט"ס) והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בב"ק (דף י"א) אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין) ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי (ובש"ס דילן איתא ואני אומר אף לשואל ואמרינן איבעיא להו היכי קאמר אף לשואל שמין ואבא מודה לי) ובירושלמי קאמר בהדי' ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי וע"ז אמר רב חסדא נעשה עיקר טפילה (פי' שסובר דבשואל יש לומר יותר דאין שמין מבגנב לגזלן)

[והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (דף נ"ו) בד"ה פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותו לכל מילי בהוציאוה לגוזלה איירי מתניתין כדמוקי לה בירושלמי וא"ת מנלי' דקיימא ברשותייהו אפי' להתחייב על מה שהיא מזקת דאהכי קאי דליכא למימר דכי היכי דמסרה לשומר חנם והשואל נכנסו תחת הבעלים הוא הדין גזלן דדילמא שומר הוא דמחייב אבל גזלן לא דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי בכחשה בהמה הכחשה דהדרה ובפירות שהרקיבו מקצתן מוכח בהגוזל קמא (דף צ"ח) דגזלן אומר לו הרי שלך לפניך משום דלא חשיב שינוי ולא קנינהו ופטור אפי' בפשיעה דלא קיבל עליו שמירה אבל שומר כיון שמתחייב בכחשא דלא הדרא ובהרקיבו כולם אם נעשו בפשיעה כמו כן יתחייב בכחשא דהדרא ובהרקיבו מקצתם כיון דקיבל עלי' שמירה דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין השומר קונה בשינוי ואפי' שואל דקייל"ן דאף לשואל שמין כו']

וא"כ יש לומר דבשואל מתחייב יותר ואי משום דגזלן קונה בשינוי איפשר לומר דרב חסדא לטעמי' דאמרינן בב"ק (דף ס"ז) ואיכא דאמרי אמר ר' חסדא אמר ר' יונתן מניין לשינוי שאינו קונה שנאמר והשיב את הגזילה מ"מ ועיין בנתיבות המשפט (סי' שס"ג) שכתב הש"ך ותמה דאיך יהי' גנב וגזלן גרע יותר משומר וכתב ע"ז הנתיבות ותמוהין דבריו מאוד דהא כתבו התוס' בב"ק (דף נ"ו) ד"ה פשיטא דשומר חייב בכחשא דהדר ובהרקיבו מקצתן ובגזלן פטור דגזלן לאו שומר הוא אלמא דשומר חייב אפי' במקום דליכא שינוי ואפילו מאן דפוטר בבהמה בכחשא דהדר הוא מטעם שאין שבת בבהמה אבל בהיזק דהרקיבו מקצתן כשיש היזק אף דליכא שינוי חייב השומר ועוד דלמ"ד דשינוי אינו קונה ואומר הרי שלך לפניך אפי' היכא דאיכא שינוי ובשומר ודאי חייב אלמא דשומר לאו מטעם שינוי חייב

וע"ז אמר רב חסדא על הא שאמר ר"י בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין (והאי אלא לשואל הוא ט"ס) ואני אומר אף לשואל אין שמין (כצ"ל כמו דאיתא ולא כמו שהגיה הפ"מ דאף לשואל שמין אלא דאף לשואל אין שמין כמו דאיתא בירושלמי) וע"ז אמר רב חסדא נעשה עיקר טפילה דמאי דקאמר אף לשואל אין שמין כמו בגנב וגזלן ע"ז אומר נעשה עיקר טפילה משום דבשואל יש לומר יותר דאין שמין משום דקבל עליו שמירה לאפוקי בגזלן דיש לומר הרי שלך לפניך דרב חסדא לטעמי' שסובר דשינוי אינו קונה

וע"ז אומר אתא ר' יהודה בשם שמואל וכתב הפ"מ דהאי אתא רב יהודא בשם שמואל הוי כאיכא דאמרי והוא דוחק אלא שאומר אתא רב יהודה בשם שמואל וביאר דבריו והוא שאומר אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין והשומרים כנזקין הן (פי' אע"ג שהשומרים מתחייבים אף בכחשא דהדר אעפ"כ שמין להם והוא מחמת שאינם קונים בשינוי רק הגזלן שקונה בשינוי ע"כ אין שמין או מטעם דכתיב חיים שנים ישלם רק השואל דקני לה לאונסין הרי הוא כגזלן) והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דבשואל שמין והירושלמי אזיל לטעמי' דמדמה שואל לגזלן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות ה"א) תני וגונב מבית האיש ולא מבית השואל וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ב) אין הגונב אחר הגנב