נועם ירושלמי על נזיקין יט

שנעשה ההיזק ואפ"ה שניהם משלמין של יין אלמא דבתר הנותן אזלינן ולא בתר המקבל והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (שם) דטענו חיטין והודה לו בשעורין פטור וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דקידושין) עיי"ש]. שור שננח ארבעה פרק רביעי

מתני' שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם כו' האחרון אחרון נשכר דברי ר"מ ר' שמעון אמר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה כו' ובגמ' א"ר ינאי בא עליו ר' מאיר משני צדדין מה נפשך שלך הוא תנהו לי אינו שלך תנהו לי שאגבנו ולא כן אמר ר' אלעזר שמירת נזקין כשמירת קנין א"ל ר' יודן ומסרו לו לנזקין ואינו אלא כמשכון בידו (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ו) הכא במאי עסקינן כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה כשומר שכר לנזקין)

עוד שם ומה ביניהן ר' יוחנן אמר הקדש ביניהן על דעתי' דר' יהודא מקדיש הראשון על דעתי' דר' מאיר שניהם מקדישין אותו הוקיר על דעתי' דר' יהודה הוקרה לראשון על דעתי' דר' מאיר הוקרה לשני עשה שכר על דעתי' דר' יהודה השכר לראשון על דעתי' דר' מאיר השכר לשניהם. השביח ע"ד דר"י השביח לראשון ע"ד דר"מ השביח לשניהן אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כמה דר' יהודה אמר קנה כן ר"ש אומר קנה אלא שר' יהודה אומר קנה לחי קנה למת ור"ש אומר לא קנה אלא למת בלבד

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו עיי"ש וע"כ נראה לי שיש בירושלמי הזה (ט"ס וחילוף השורות) וכמו שאבאר והא שאומר ומה ביניהן ר"י אומר הקדש ביניהן (הוא ט"ס וצ"ל) ר' יוחנן אמר ומה ביניהן הקדש ביניהן (פי' דקאי על הפלוגתא דר"מ ור' יודא בב"ק (ד' ל"ד) דתנן שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום אמר ר' מאיר ע"ז נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו א"ל ר' יהודה וכן הלכה קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קיימת וגם את המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבילה יפה נ' זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת)

וע"ז אומר בירושלמי ר' יוחנן אמר ומה ביניהן (כצ"ל) (פי' מה ביניהן מה החילוק שבין ר"מ לר' יהודה) וע"ז אומר הקדש ביניהן (פי' שאומר בתמי' אם זה החילוק שבין ר"מ לר' יהודא על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון על דעתי' דר"מ שניהם מקדישין אותו) והוא די"ל דפליגי אם מוחלט השור או יושם השור וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) מתניתין מני ר' עקיבא היא דתני' יושם הכור בב"ד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר הוחלט השור במאי קא מיפלגי ר' ישמעאל סבר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ליה ור"ע סבר לניזק ומזיק מזהיר רחמנא (ובירושלמי ליתא להאי ברייתא דפליגי ר"ע ור' ישמעאל וע"כ אמר ר' יוחנן דאיפשר דפליגי בזה עד שאמר אח"כ דלא פליגי בזה וכמו שאבאר)

וע"ז אומר על דעתי' דר"י מקדיש הראשון (פי' שסובר, דיושם השור דכיון דר"מ אומר דקרא מיירי שאין הנבילה יפה כלום א"כ הא דכתיב וגם את המת יחצון היינו פחת שפחתו מיתה מחצין בחי ולמה לקרא למיכתב הא כבר נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו ועל המת לא מצי קאי דהא לדברי ר' מאיר מיירי קרא דאין הנבילה יפה כלום אלא ודאי דאתא קרא לאשמועינן דואת המת יחצון היינו שמחצין בחי והוחלט השור ולדברי ר"י דאמר דקרא מיירי אם הנבילה יפה חמשים זוז וא"כ אתי קרא דואת המת יחצון שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת

וע"כ אומר על דעתי' דר' יודא מקדיש הראשון (פי' לר' יודא שאומר דיושם השור וע"כ מקדיש הראשון) והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ג) מאי בינייהו הקדישו ניזק איכא בינייהו ועל דעתי' דר' יודא שאמר יושם השור ע"כ מקדיש הראשון דהיינו הבעלים יכולים להקדישו אבל הניזק אינו יכול להקדיש על דעתי' ר"מ שניהם מקדישים אותו (פי' דגם הניזק יכול להקדיש) על דעתי' דר' יודא הוקרה לראשון (פי' שאומר דיושם השור ע"כ אינו שייך להניזק) (וכמו שכתבו התוס' בב"ק (שם) דהוי מצי למימר שיבח מזיק או כיחש מזיק איכא בינייהו על דעתי' דר ם הוקרה לשני. עשה שכר על דעתי' דר' יודא השכר לראשון (פי' דאמר יושם השור א"כ אם הוקר המזיק לר' יודא השכר לראשון) על דעתי' דר"מ השכר לשניהם השביח על דעתי' דר' יודא השביח לראשון (פי' שסובר דיושם השור) על דעתי' דר"מ השביח לשניהם (וזה אינו למסקנא אלא שאומר דאם פליגי בזה והוא דר' יוחנן אינו רוצה לומר דפליגי בזה

[והוא כמו שביארתי סוף פירקין דלעיל דהא דלשיטת הרמב"ם מכרו מכור לרדי' אתי' כר' עקיבא וכמו שכתב הקצה"ח (ס' ת"ז) דלשיטת הרמב"ם דלר"ע נמי קודם העמדה בדין עדיין לא זכה בו דקנס אין אדם זוכה אלא לאחר העמדה בדין כיון דאי מודה מיפטר והא דאמרינן שם הקדישו ניזק איכא בינייהו היינו לאחר העמדה בדין דלר' ישמעאל אפי' לאחר העמדה בדין נמי אינו יכול להקדיש כיון דיכול לסלקי בזוזי

וע"כ לא ניחא לר' יוחנן לומר דפליגי ר"מ ור' יהודה בהכי דכיון דקיי"ל פלגא נזקא קנסא א"כ קודם העמדה בדין עדיין שייך למזיק וא"כ איך יכול הניזק להקדיש אותו וכן אם השביח המזיק כיון דביד המזיק להודות ולפטור מהכל וא"כ איך יהי' שייך השבח לניזק וכמו שביארתי לעיל בסוף פירקין הברייתא שהובא בירושלמי (פ"ג ה"ט) אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדתו בב"ד ואינו מדקדק בזה כמו שהקשה הש"ס דילן בב"ק (ד' ל"ד) אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני ר' ישמעאל היא דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' כו' אלא אפי' הוחלט השור אין לו בשבח והפלוגתא הוא לאחר העמדה בדין ולאחר העמדה בדין תלוי איך הוא אם הוחלט השור או שהושם בב"ד וע"כ לא רצה ר' יוחנן דליפלגו ר"מ ור' יהודה בהכי

ועוד דלפי מאי דמשני הכא דמיירי שתפסו ניזק ונעשה עליו שומר שכר. והתוס' כתבו בב"ק (ד' ל"ו) בד"ה כגון בתפסו ניזק ודווקא לר' ישמעאל הוא נעשה שומר שכר אבל לר"ע דאמר שותפין נינהו וכיחש ושיבח ברשות ניזק לא נעשה שומר שכר אלא מחלקו דעל כל א' מוטל לשמור חלקו

וא"כ כיון דקא משני לר' מאיר כגון שמסרו לנזקיו ונעשה עליו שומר שכר וא"כ קשי' דר"מ אדר"מ דהא אי אמרינן דלר"מ הוחלט השור א"כ לא נעשה שומר שכר כמו שכתבו התוס'

וע"כ אמר ר' יוחנן ר' יהודה ור' שמעון (והוא ט"ס וצ"ל) ור' מאיר אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"ש (הוא ט"ס וצ"ל ור"מ) אמר לא קנה אלא למת בלבד (והוא ט"ס וצ"ל) אלא לחי בלבד (פי' דר' יוחנן אמר שאין החילוק כמו שאמר מעיקרא דפליגי אם הושם השור או הוחלט השור דזה אינו (וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ (כמו שהגהתי) אמרו דבר א' (פי' שר"מ ג"כ אינו אומר שהוחלט השור אלא שסובר כר' יהודה) וכמו שביארתי דאיך נאמר הוחלט השור וע"כ יוכל הניזק להקדישו וכן לענין הוקר והשביח קודם העמדה בדין דהא יכול להודות ולפטור) וע"ז אומר ר"י ר"מ ור' יודא שניהם אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה (פי' לא קנה ממש אלא שהוא קונה בתורת שיעבוד השור) כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת ור"מ אומר לא קנה אלא למת בלבד (והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ל"ד) מכדי בין ר"מ ובין ר' יודא האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל מאי בינייהו אמר רבא פחת נבילה איכא בינייהו כו' אלא א"ר יוחנן שבח נבילה איכא בינייהו דמר סבר דניזק הוי ומ"ס דמזיק הוי פלגא) וע"ז אמר ר' יוחנן ר"י ור"מ (כצ"ל) אמרו דבר א' כמה דר' יודן אמר קנה כן ר"מ אומר קנה אלא שר' יודן אמר קנה לחי קנה למת (פי' דהיינו לענין שבח נבילה) ור"מ אומר לא קנה אלא לחי בלבד (כצ"ל) (פי' דר"מ אומר דשבח נבילה הוי דניזק אבל לא פליגי בענין אם הוחלט או יושם דר"מ נמי סובר דיושם השור וע"כ כשתפסו ניזק נעשה שומר שכר כמו אליבא דר' ישמעאל) ודו"ק

שם ובירושלמי) תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' בון נראין דברים כשנטלו מרגליות דיכול מימר לי' אילו לא עשרת (כצ"ל) דנרי שלי לא היית מזבין כלום (פי' אילולי עשרה דינרין שלי לא הי' יכול ליקח את המרגליות) אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין (פי' לפי המעות). אמר ר"א ואפי' דבר שדרכו לחלק דיכול מימר לי' את פרגמטי' דידך סגין כו' (פי' אפי' בדבר שדרכו לחלק נמי חולקין בשוה ולא לפי המעות)

והנה הפ"מ פי' דקאי אמתניתין אהא דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ופ' דכך הן