נועם ירושלמי על נזיקין קלב

שיהא יודע שחייב להביא בה קרבן אף בידיעה ראשונה כן נשמעינה מן הדא שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך באחד מהן ונכנס למקדש יצא והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש חייב ויודע שהוא חייב להביא קרבן (פי' דבכניסה ראשונה הי' ספק א"כ אינו יודע שחייב להביא קרבן וא"כ איך מביא קרבן אח"כ הא בכניסה ראשונה לא הוי לו רק ספק ידיעה) אמר ר"ל דר' ישמעאל היא דאמר חייב על העלם טומאה והעלם מקדש [ועיין בפ"מ שכתב דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן (ספ"ג דשבועות ד' י"ט) הוא דמשני ר"ל כר' ישמעאל היינו דלר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה ולשיטת הירושלמי הוא דמשני ר"ל דר' ישמעאל הוא דמחייב על העלם טומאה והעלם מקדש וא"כ מיירי דהי' לו ידיעה בתחילה מהמקדש ואח"כ לעלם ממנו וא"כ מתחייב משום העלם מקדש והוא דמיירי בשני שבילין היינו אף שהטומאה הוא רק בספק אעפ"כ מתחייב על העלם מקדש וכמו דאמר ר' בון בר חייא הוינן סברין מימר דמר ר"ל (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל ר' ישמעאל) בברי לי' שהוא טמא ונעלם ממנו טומאה (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל מקדש] אבל אם הי' ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא ממה דאמר ר"ל דר' ישמעאל היא דאמר חייב על העל' טומאה והעלם מקדש הדא אמרה אפי' ספק טמא ספק טהור נעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש חייב]

שם ור' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה וע"ז אומר מה אם בשעה שאינו יודע אם טמא הוא או טהור הוא (פי' וא"כ מדאורייתא הראשונה הי' טהור שספק בר"ה טהור וכמו שכתבו התוס' בספ"ב דשבועות (ד' יט) בד"ה הלך בראשון ונכנס אי ברה"י איירי בחד נמי חייב דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אבל הכא איירי ברה"ר דמוקמינא לי' בחזקת טהרה (ועיין לקמן שאיפשר לומר לר"י דסובר דספק טומאה ברה"י אינו טמא רק מספק אעפ"כ מוקי הברי תא בר"ה דאפי בר"ה דספיקו טהור אפ"ה הוי לי' ידיעה) ואיפשר לומר דהטעם הוא משום דר' יוחנן אמר קמן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות לכתחילה ע"כ הוי לי' ידיעה ודאי וא"כ בשעה שיודע שהוא טמא אלא שאינו יודע שחייבין עלי' קרבן לא כש"כ שתהא לו ידיעה ודאית]

עוד שם על דעתי' דר"ל נטמא ונעשה לו ה לא ספק מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה בפשיטות לר"ל שאומר דידיעת ספק לא הוי כידיעה ודאית וא"כ אם הי' לו ידיעה ודאית תחילה ואח"כ נעשה לו ספק אם הספק הוי כהעלם דבר ע"ז אמר דין כדעתי' ודין כדעתי' דאתפלגון אכל חמשה זיתים ונודע לו בספק כל אחד ואחד ואח"כ נודע לו בודאין ר"ל אמר ידיעת ספק קובעתו לחטאת ר' יוחנן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת וא"ב לר"ל דאמר דידיעה ספק מחלקת לחטאת א"כ הוי ידיעת ספק ידיעה וא"כ לא הוי העלם דבר ולר' יוחנן הוי העלם דבר ונראה לי דהא דאמר ר"י ב"ר בון צריך לגרוס אח"כ

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דר יוחנן מיחלפא שיטתי' דר"ל דהא לר"ל דידיעת ספק הוי ידיעה א"כ אמאי לא משני דהוי ידיעה מחמת דידיעה ספק הוי ידיעה ור' יוחנן האיך משני משום ידיעת ספק הא הוא סובר דידיעת ספק לא הוי ידיעה. וע"ז אומר מיחלפא שיטת ר"ל תמן אמר ידיעת ספק קובעתו לחטאת וכאן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת

ובכאן צריך לגרוס ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל) ש בכהן מש יח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אש תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו קובעת לחטאת: וע"ז אמר תמן אשמו קובעו וכא מה אית לך (פי' דהא אין אשם תלוי בטומאת מקדש וקדשיו וא"כ בכאן סובר ר"ל דידיעת ספק לא הוי ידיעה ולפי"ז איפשר דנעשה בהעלם דבר) מיחלפא שיטת ר' יוחנן תמן הוא אמר נתכפר מקצת ה החטא נתכפר כולו וכא אמר הכין ונראה לי שצריך לגרוס תמן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת וכא אמר הכין (פי' דספק ידיעה הוי ידיעה) וע"ז משני לא אמר ר' יוחנן אלא בידיעה אחרונה שאין בה חיוב קרבן (פי' מתוך שאינו ידיעה לענין שיוכל להביא חטאת ע"כ לא מחלקת אבל בידיעה ראשונה הוי ידיעת ספק ידיעה) והנה כבר בארתי בספרי נועם ירושלמי (בפ"ק דברכות) דהש"ס דילן אינו סובר כשיטת הירושלמי דלא אמר ר"ל דידיעת ספק קובעתו לחטאת אלא דווקא אם מביא תלוי והראי' דהא איתא בכריתות שא יט) דפריך לר"ל דאמר ידיעת ספק קובעתו לחטאת והא תנן אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת והא בין אכילה לשתי' אי איפשר דלא הוי לי' שהות ויוה"כ במקום אשם תלוי קאי אלמא אע"ג דעל ספק מעילות שאינו מביא אשם תלוי וכמו דתנן בכריתות (ד' כב) ואפ"ה מקשה דאמאי מצטרפות דאמאי הא ה"ל כמו ספק ידיעה ואינו מצטרף אלא ודאי דהש"ס דילן חולק על הירושלמי אלא דר"ל סובר דידיעת ספק הוי ידיעה אפי' אי ליכא אשם תלוי וע"כ לא משני בש"ס דילן בשבועות (ד' מט) דמקשה אלא לר"ל אדמוקים לי' כר' ישמעאל נוקמי כרבי ולא משני כהירושלמי דלא אמר אלא במקום שיש חיוב אשם תלוי משום דהש"ס דילן סובר דאין חילוק וחולק על הירושלמי ודו"ק:

עוד שם א"ר יוחנן כל ספק רה"ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות והא תנינן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת וכל התלוי לתרומה נשפך לחטאת אין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש (פי' וא"כ אי ספק טומאה ברה"ר אין מתירין לו לעשות וא"כ איך תנן כל ספק הטהור לתרומה טהור לחטאת כו' כיון דלכתחילה אין מתירין לו לו לעשות) א"ר זירא מתניתא בדבר שאין בא מחמת הזבח מה דאמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הזבח והנה הפ"מ נדחק בזה מאד וכבר כתבתי בספרי נחלת יהושע שהוא ט"ס וצ"ל מתניתא בדבר שאינו בא מחמת הוכח והוא כמו דאיתא בנדה (ד' ו') שלא תאמר בהוכחות שנינו כמו ב' שבילין ועיין במהרש"א שם שכתב על הא שכתבו התוס' שם בד"ה שלא תאמר בהוכחות שנינו כו' ונראה לפרש כי ההיא דתני' בתוספתא דטהרות ב' שבילין א' שמא וא' טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחים (פי' מוכיחים לטומאה דאיזה מהם נטהר ומשום לישנא דמוכיחים קאמר הכא בהוכחות שנינו) וכתב המהרש"א ואין להקשות כיון דהוא הלך בב' השב לין ונטמא הרי בודאי גם טהרות השניים נטמאו ממנו דיש לומר כגון שהזה ושנה וטבל אחר שהלך בשביל הראשון דכה"ג איתא בסדר המשנה בטהרות וע"ז אומר כאן בבא מחמת הוכח (פי' כמו דתני' בברייתא שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ונכנס למקדש ויצא והזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש. ש ובכה"ג טהור ואין מתירין לעשות)

עוד שם הכל מודים שאם עבר ועשה טהור (פי' אפי' בהוכחות) מיחלפא שיטתי' דר"י תמן אמר עבר ועשה טמא וכא אמר עבר ועשה טהור כאן ברה"י כאן ברה"ר ואפי' תימר כאן וכאן ברה"ר (פי' דאפי' תימא כאן וכאן ברה"ר אך הכא מיירי בהוכחות שהזה ושנה וטבל וע"כ אם עבר ועשה טהור והתם מיירי שלא הזה שנה וטבל בנתיים וא"כ אפי' ברה"ר טמאות)

עוד שם מיחלפא שיטתי' דר"ל מיחלפא שיטתי' דר' יוחנן דאתפלגון נזיר שנטמא בטומאת קבר התהום ריש לקיש אמר אין הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר הנזיר מגלח

[והנה הירו' הזה הוא חמוה וגם הפ"מ נדחק בזה וכתב ופלוגתא דר"י ור"ל לא מצא במקום אחר ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי וצריך להיות דאתפלגון נזיר שנטמא בטומאת קבר התהום ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח וריש לקיש אמר הנזיר מגלח והוא כמו דפליגי ר' יוחנן ור' אושעי' בפסחים (ובפ"ח דנזיר) נזיר שנטמא בספק רה"י כו ר' הושעי' רבה אמר הנזיר מגלח ור' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עלי' חייבין עלי' בבית המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת מקדש. והוא כמו שביארתי בכמה מקומות ובהקדמה לספרי עצת יהושע דר' יוחנן סובר דספק טומאה ברה"י הוא טמא רק בתורת ספק ולא בתורת ודאי ור' אושעי' סובר דטמא בתורת ודאי

וע"כ פליגי בזה ר"ל ור' יוחנן בנזיר שנטמא בקבר התהום דהיינו בספק דר"ל אומר הנזיר מגלח דסובר כר' אושעי' דספק טומאה ברה"י הוי טמא ודאי ור' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דאינו טמא חלא בתורת ספק וע"כ אין הנזיר מגלח (וכצ"ל) כאן ברה"י כאן ברשות הרבים ואפילו (הוא ט"ס וצ"ל) ואילו תימר כאן וכא אן ברה"י מיחלפא שיטתי' דר"ל מיחלפא שיטת ר' יוחנן דהא ר"ל סובר דהוא טמא ודאי וא"כ ה"ל ידיעה ודאית ול הי' צריך לאוקמי כר' ישמעאל. ור' יוחנן שסובר דהוא טמא בספק א"כ תקשה על הא דאמר דאם עבר ועשה הטהרות טהורות הא טמא מספק אלא ודאי דכאן מיירי ברה"ר והוא כמו שכתבו התוס' דהך דשני שבילין מיירי בר"ה ודו"ק] מח

עוד שם והא ר' יוחנן אמר משום ספק ידיעה כידיעה ואפי' ראשונה בשרץ ושני' במת הראשונה עד שלא נתגייר והשני' שנתגייר הראשונה עד שלא הביא שתי שערות והשני משהביא. והנה הפ"מ נדחק ב בזה מאד לפרש דקאי אשני שבילין דראשונה בשרץ ושני' במת והוא דוחק

ע"כ נראה לי שהפי' הוא דראשונה בשרץ ושני' במת היינו