נועם ירושלמי על נזיקין קל

דשעיר השני של ר"ח הוא והנה כפי שפי' הפ"מ הוא דחוק

ע"כ נראה לי (שיש בכאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ר"ה מחמת ר"ח באין (פי' שכיון שמביא שני שעירים א"כ שעיר א' מכפר על ר"ח) ותימר אין צריך להזכיר ר"ח ובכאן צריך לגרוס מה שאח"כ (כצ"ל) אלא זה וזה מחמת ר"ה (פי' וא"כ לא קשי' אמאי אינו אומר של ר"ח) אמר ר' אמברי לית יכיל דכתיב מלבד עולת החודש כו' וא"כ מוכח דשעיר א' בא מחמת ר"ח ולא מחמת ר"ה ועוד מהדא דתני שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה (פי' וא"כ מוכח דשעיר א' בא מחמת ר"ח)

ואח"כ צ"ל אמר ר' יוסי בר בון ולא יאות ר' בא בר ממל מקשי שני שעירי ר"ה (כצ"ל) אם כיפר הראשון על מה השני מכפר על טומאה שאירע בין זה לזה ולא ר' שמעון היא דר' שמעון חולק כפרות וא"כ קשה דאם איתא דשני שעירים אינם באים שניהם מחמת ר"ה אלא א' מחמת ר"ח וא"כ כיון דהאי ברייתא ר"ש היא כמו דאיתא בזבחים (ד' ו') ר"ש אומר כבשי עצרת למה הן באין כו' ולר' שמעון הא הוא חולק כפרות (פי' דשל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף ושעיר של ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא וא"כ איך קאמר ר"ש אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר וא"כ מוכח דר' שמעון סובר דשניהם באים מחמת ר"ה וע"כ קאמר אם כיפר הראשון על מה השני מכפר ובכאן צ"ל לגרוס דתני שני כבשי עצרת וגם בזה יש ט"ס וצ"ל תני שני שעירי עצרת (פי' שמתרץ תני שני שעירי עצרת ולא שני שעירי ר"ה) וכן איתא בזבחים (ד' ו') שני שעירי עצרה כו' וא"כ ניחא אבל שני שעירי ר"ה הא' הוא מחמת ר"ח והשני מחמת ר"ה וכמו שביארתי ודו"ק

עוד שם א"ר יוחנן דברי חכמים משנין ודברי ר' שמעון אין משנים כו' אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקבועה (פי' שהוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' נ') קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן א"ר יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה (פי' שהוא כמו שביארתי בתחילה שהירושלמי סובר דקרבנו קודם לנזרו ולא נזרו קודם לקרבנו וכמו שביארתי מתחילה שהקשה דאיך שעיר שאבד ברגל יקרב ברגל אחר והא על אותם הטומאות שהפריש כבר כיפר וא"כ הוא מכפר על החטא שאח"כ וא"כ הוי ההפרשה קודם לחטאו) וע"ז משני אמר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה (פי' וע"כ לא הוי הפרשת הקרבן קודם להחטא)

שם (ה"ו) ולא כבר כיפר יוה"כ ר"ש כו' במוכר (צ"ל) במורד ביוה"כ עיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה דקאי אמתניתין דכריתות (ד' ז') דפריך וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ שאין מביא אשם הלוי כו' ר' יוחנן אמר במבעט ועוד נראה לי דקאי אברייתא שמביא בהש"ס דילן בכריתות (ד' י"ח) איתבי' רבא אכל היום אכל למח' נהנה היום נהנה למחר כו' ואפי' מכאן ועד שלש שני' מנין שמצטרפין זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ ומשני דעל כולי' שיעורא מכפר על פלגא דשיעורא לא מכפר וע"ז פריך אהא דאמר בין נתודע לו בהן בין שלא נתודע לו בהן נמי יוה"כ מכפר וא"כ איך מצטרפין במעילה דבלאו הכי הוה מוקי לה בשלא נתודע לו אבל כיון שאמר דעל לא נתוודע לו בהן נמי יוה"כ מכפר וא"כ איך מצטרפין למעילה וע"ז משני במורד ביוה"כ

ונ"ל שצריך לגרוס מיד אחר זה שמשני במורד ביוה"כ הברייתא האומר אין העולה מכפרת כו' אי איפשי אינה מכפרת על כרחו האומר אין יוה"כ מכפר מכפר הוא אי אפשי שיכפר מכפר הוא על כרחו כן גריס הפ"מ וכמו דאיתא ביומא א"ר חנינא בי ר' הלל לא מסתברא דאלא חילופין לא כולה מן בר נש מימר לשלטון דלית את שלטון ופי' הפ"מ אדרבא איפכא מסתברא דבקרבן אעפ"י שאמר כן אעפ"כ הביא הוא להקרבן אבל ביוה"כ אם אמר כן לא יכפר לו לא כולא וכו' וכי אומר אדם כו' ואם אינו רוצה מורד הוא ומסתבר דאין יום הכפורים מכפר עליו

ולי נראה לגרוס האומר אין העולה מכפרת מכפרת היא אי איפשי שתכפר עלי אינה מכפרת היא על כרחו האומר אין יוה"כ מכפר מכפר הוא אי אפשי שיכפר לי אינה מכפרת על כרחו וע"ז אמר ר' חנינא לא מסתברא דלא חילופין (פי' ואם אמר שאינה מכפרת או אין יוה"כ מכפר גרע מאם אמר אי אפשי שיכפר דהתם מודה הוא שמכפר אלא שאין רצונו שיתכפר לו אבל הכא כופר בכפרה. וע"ז משני לא כולה מן בר נשא מימר כו' לית את כו' פי' כיון שבעצם מכפר הוא אף שאומר אין העולה מכפרת או שאין יוה"כ מכפר אעפ"כ מכפר הוא דלית מימר לשלטון שהוא אינו שלטון כיון שאנו יודעים שהוא שלטון וה"נ אם אומר שאין העולה מכפרת או שאין יוה"כ מכפר אעפ"כ מכפר הוא משא"כ אם אמר אי איפשי שיתכפר לי הרי הוא אומר על עצמו שלא יתכפר לו וע"כ אינה מכפרת וכמו שביארתי בספרי עמק יהושע עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (ד' ל"ב) ת"ר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום דפסול הוא היינו שאומר שהוא פסול או שאינו גט ואנן ידעינן דכשר הוא אבל אם אמר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין היינו שיהא בטל על להבא וכן אי איפשי בו להבא שאינו רוצה שיהי' עוד גט וע"כ בטל הגט שיכול לבטל מכאן ולהבא וכן ה"נ אם אומר אין עולה מכפרת אין בדבריו כלום שאנן ידעינן שהיא מכפרת אבל אם אמר אי איפשי שתכפר על להבא ע"כ אינה מכפרת כיון דלא ניחא לו בכפרה אך שם בארתי דהא דאמר לית בר נש מימר היינו כמו שכתב הפ"מ שביוה"כ כיון שמבעט אין יוה"כ מכפר ונראה לי כעת דהא דאמר א"ר מנא ברי' דר' הילל לא מסתברא דלא חילופין דבאומר אין עולה מכפרת וכן אין יוה"כ מכפר אין מכפר לו כלל כיון שכיפר בהעולה וכן ביוה"כ. אבל האומר אי איפשי שתכפר א"כ מודה הוא שמכפר אלא שאינו רוצה שיתכפר וע"ז משני לא כולא מן בר נש מימר לשלטון לית את שלטון (פי' שאין אדם יכול להכחיש ולומר להשלטון שאינו שלטון כיון שאנו יודעים שהוא שלטון משא"כ באומר אי איפשי שיכפר עלי אינו מכפר וכמו שהבאתי ראי' מהא דגיטין (ד' ל"ב) דבטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין ופסול הוא אינו גט לא אמר כלום ודו"ק

שם (ה"ז) מתניתין א' ישראל וא' כהנים כו' ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים ובגמ' ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים יאות לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן למה לא תנינן משיח אשכח הני בכהן משיח הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימין א"ר יוסי ואפי' תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן נעשה כזדון כמה דתימר בזדון צריך כפרה וכפרת יוה"כ וכא צריך כפרה כפרת יוה"כ

[והנה הירושלמי הזה אינו מובן כלל והפ"מ פי' בזה בדחוקים גדולים כמו שיראה המעיין ע"כ נ"ל שצריך לגרוס ולא תנינן משיח ולמה לא תנינן משיח אין תימר בדבר שיש בו חיוב קרבן אנן קיימין יאות לא תנינן משיח דהירו' ס"ל על הא דתנן מה בין ישראל לכהנים ובין כהן משיח אלא דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו ולמה לא תנן שדם הפר מכפר על הכהנים ועל כהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו אלא ודאי דהפר מכפר על מה ששעיר הפנימי מכפר ושעיר הפנימי אינו מכפר אלא על יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסיף וכמו דאמרינן בפ"ק דשבועו' (דף ח') אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וע"כ אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל קרבן כשיודע לו וכן בירושלמי (פ"ב דשבועות ה"ג) מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן כו' וא"כ שעיר הפנימי מכפר על הזדונות ותולה על השגגות דהיינו יש בה ידיעה תחילה ואין בה ידיעה בסוף וה"נ על מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים אבל בשעיר החיצון אינם חלוקים ישראל וכהנים וא"כ כיון שאין כהן משיח מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו וכמו דתנן (בפ"ב דהוריות) על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין כו' אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם בירושלמי (ספ"ב ה"ב) כיני מתניתא אלא שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה כו' אלמא לדעת הירושלמי כ"ע מודו דאין כהן משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו וכן פסק הראב"ד (בפ"י מה' שגגות) וסמך על הירושלמי ותמיהני על נושאי כליו של הרמב"ם דלמה לא הביאו הירושלמי הזה דהמשמעות הוא שהראב"ד סמך על הירושלמי הזה דד"ה הוא דהכהן המשיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו וכן (בפי"ב דפרה) שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו

וא"כ כיון שהוא פטור על טומאת מקדש וקדשיו והפר מכפר דוקא על מה ששעיר הפנימי תולה דהשעיר בא על ישראל והפר בא על הכהנים וע"כ מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן וה"נ בפר וא"כ כיון שכה"ג אינו מביא קרבן עולה ויורד א"כ אין לו כפרה בפר לענין לתלות על השגגות דדמי לאין בה ידיעה בתחילה וה"נ לאו בר קרבן הוא וא"כ מוכח דדוקא בדבר שיש בו חיוב קרבן מכפר אשכח תני בכהן משיח (פי' שמצאו ברייתא דתני בה כהן משיח) הדא אמרה בדבר שאין בו חיוב קרבן אנן קיימים (פי' שהפר מכפר אפי' על אין בה ידיעה דכיון דהכה"ג מכפר בפר וכה"ג אין בו חיוב קרבן דהא הכה"ג אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו) א"ר יוסי ב"ר